הזמר החסידי דדי (עודד) גראוכר הלך השבוע לעולמו בגיל 62. גראוכר חתום על להיטים מוכרים כמו "הוא יגאל אותנו", "חברון" ו"לך אתן". לצד זאת עסק בפעילויות חסד רבות וניהל קריירה עסקית ענפה. לאורך השנים שיתף פעולה עם זמרים בולטים במוזיקה החסידית, בהם אברהם פריד ומרדכי בן־דוד.
"מי היה דדי?", עונה רעייתו מלכה גראוכר לשאלתי, "תסתכלי סביבך ותדעי". ואכן, השִבעה בבית משפחת גראוכר בשכונת בת־גנים בפתח־תקווה אינה דומה לאף אירוע כזה שביקרתי בו בעבר. עשרות מנחמים נמצאים פה בכל רגע נתון, מנחמים את מלכה, את תשעת ילדיהם ואת אחותו של דדי. נראים כאן רבנים בולטים מהציבור החרדי והדתי־לאומי, אנשי עסקים, קולגות מתחום המוזיקה – מזמרים חסידיים ועד ישי ריבו ואפילו עומר אדם – וגם ראשי ארגוני חסד שגראוכר תרם להם או התנדב במסגרתם.
למבקרים ממתינים מגשי מזון, פירות אקזוטיים, ואפילו מכונת אייס קפה וברד. השפע הזה מעלה חיוך, ברוח דברי ההספד של ראש הממשלה בנימין נתניהו, ידידו של גראוכר: "דדי האיר את חיינו, אור בקע ממנו. הומור יהודי שנון בקע ממנו. נשמה גדולה בקעה ממנו. וכל אלה נגעו בנו. דדי ידע לתת צחוק בעולם. הוא היה נכנס לחדר, ועוד לפני שאמר מילה הייתי מחייך".
"הוא היה זמר גדול, איש חסד גדול, אדם עם נשמה ענקית ורצון לתת ולהעניק", מתאר שכנו וחברו חיים פרייליכמן. "בחתונה של הבן שלי, דדי עלה לבמה והופיע יחד עם התזמורת שהזמנו. רציתי כל כך להודות לו, שלחתי לו למחרת פרחים וצ'ק מכובד. הוא סירב לקחת את התשלום וביקש ממני להעביר את הכסף לתרומה למלגות לילדים". פרייליכמן נזכר בחיוך בקשרים של חברו בכל העולם. "הוא אהב לפנק ולהפתיע. פעם הגעתי למלון בניו־יורק, ועל המיטה, משום מקום, חיכו לי עיתון ישראלי ושקית פיצוחים שדדי שלח. זה היה האיש".
בעולם המוזיקה החסידית ביכו השבוע את מותו. "יש שמות שרק שומעים את השם וזה עושה רושם", אמר הזמר אברהם פריד. "דדי, כל אחד ששומע את שמו מחייך. בעל שמחה, מעודד, מחזק. זמר נפלא, לב גדול, לב שהרגיש צער של האחר. היה הופך את העולם כדי לעזור לעוד יהודי. תמיד היה מחזק אותי בשליחות במוזיקה. בא לי לומר שנר גדול כבה, אבל המשפחה שלו, אנשי חסד, ימשיכו את דרכו בחסד, בחיוך ושמחה, לעזור לעוד יהודי, אורו ימשיך להאיר בעולם כולו".
הזמר שולי רנד כתב: "אבד חסיד מתוק מן הארץ! הלב כואב על כי נפרדנו מדדי גראוכר, אחד מראשוני וגדולי המוסיקה היהודית. דדי היה שייך לאנשים האלה שכשאתה רואה אותם נהיה לך טוב על הלב. החיוך, ההומור, טוב הלב, העין הטובה. סופר מענטש. יהודי אמיתי וזמר נפלא. תתפלל עלינו דדי. חבל על דאבדין".
עילוי נשמה על הבמה
גראוכר, בן לניצולי שואה, גדל בגבעתיים והיה חניך בסניף בני־עקיבא בעיר. בהיותו נער למד בחטיבת הביניים המכינה בגבעת־שמואל, ובישיבה התיכונית כפר הרוא"ה. לאחר מכן למד בישיבת בית־אל. גראוכר הוא בן דודו של דייוויד פרידמן, לימים שגריר ארצות הברית בישראל.
כשהיה בן 16 איבד את אימו בתאונת דרכים, ושנתיים לאחר מכן אביו הלך לעולמו מהתקף לב. "המוטיבציה של דדי לעשות טוב לאחרים הייתה מתוך היתמות שחווה, הוא החליט לנצל את כוח השירה שלו ולשמח אנשים", מספרת מלכה.
בריאיון האחרון שהעניק גראוכר, למנחם טוקר, הוא סיפר על התייתמותו הכפולה: "פתאום מצאתי את עצמי לבד בעולם. הרבה רבנים באו לנחם אותי. אמרתי לאחד מהם: 'מה עשיתי רע בחיים שלא זכיתי במצוות כיבוד אב ואם'. זה ממש הפריע לי. סגרו לי את הדלת על למען יאריכון ימיך. הרב שאל אותי: 'מה היה הדבר המרכזי שלכם בבית?', עניתי לו: 'הבית שלנו היה בית שמח ופתוח לכולם'".
"כשקברנו את אימא שלי", המשיך לספר בהתרגשות, "אני זוכר שאבא שלי תפס אותי ביד ואמר: 'היינו שמחים ושימחנו יהודים, וזה אנחנו נמשיך לעשות הלאה'. אז השמחה, לשמח יהודים, זו הצוואה".
את כיבוד ההורים שלו, כך סיפר באותו ריאיון, עשה דרך המוזיקה: "לפני כל הופעה הייתי מריח את אהבת הקהל ואומר 'תודה לך השם, יהי רצון שאעשה במופע זה עילוי נשמה להורים שלי'. הייתי עולה לבמה ונותן את כל כולי בשירה, מכוון בזה לכיבוד הורים".
מלכה רעייתו משתפת כי "בימים האחרונים שלו הוא אמר לי, 'אחרי 120 שלי תשמעי הרבה דברים שלא ידעת עליי". היינו נשואים 45 שנים, ובאמת אני מגלה כאן הרבה דברים שלא ידעתי. צדקה שנתן, אנשים שהוא בא לשמח בהתנדבות, אוזן קשבת שהעניק לכל אחד, סכסוכים שכאבו לו והוא ניסה לפתור".
השניים הכירו כשהוא היה בן 17, והיא נערה ממשפחה אמריקנית מגובשת, גדולה ממנו בכמה חודשים. הם נפגשו במלון ניר־עציון, כאשר המשפחות התארחו שם בראש השנה. אחרי שבע דקות של שיחה בישר דדי למלכה שהיא תהיה אשתו. "אבא שלי אמר לו 'אתה בחור מקסים, אבל תחזור עוד חמש שנים'", מספרת מלכה. אבל דדי התעקש, וכעבור שנה נישאו. "הוא כבש את ליבי דרך המוזיקה. הוא היה יושב על הפסנתר בבית של הוריי ושר עם אבא שלי ואחיי, וכך הוא כבש גם אותם".
תשעה ילדים נולדו להם, ובחלק משמותיהם מונצחים קרובי משפחתו של גראוכר שנרצחו בשואה. ב־2018 לאחר אי־ספיקת לב הוא עבר החייאה שגרמה לו לאבד את קולו, והוא חדל להופיע כזמר. בהמשך מצבו הרפואי הלך והתדרדר. "העציב אותו נורא שהוא לא יכול לשיר", אומרת מלכה. "הוא ניסה לחזור לשירה עם קלינאית תקשורת, אבל ללא הצלחה. בכלל, המוזיקה בשבילו לא הייתה רק מוזיקה אלא דרך לגעת באנשים. מה שאפיין אותו היה החיוך והארת פנים לכל אדם. הוא תמיד חייך, סיפר בדיחה, נכנס לך ללב. לצד זה שהוא היה אדם של במה שכולם מחאו לו כפיים, הוא גם היה אדם נגיש שדיבר עם כולם. עם האמנות שלו הוא התקרב להרבה אנשים וכבש לבבות".
מאות ליוו את גראוכר למנוחות ובהם ראש הממשלה, אישי ציבור ורבנים. לאחר ההספדים המרגשים ושירת "אלוקי נשמה" בהובלת בניו, נפרדו ממנו קרוביו ומכריו.
