שופט בית המשפט המחוזי בבאר שבע, יואב עטר, גזר 40 חודשי מאסר בפועל ושנת מאסר על תנאי על עבדאללה אבו שיחה, ערבי יליד חברון ותושב אזור הדרום שהורשע בשורת עבירות תעבורה חמורות. בין היתר הורשע אבו שיחה בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, נהיגה ללא רישיון נהיגה והתנגדות למעצר, כל אלו במהלך מרדף משטרתי שנערך אחריו.
על פי גזר הדין, אבו שיחה, שמעולם לא הוציא רישיון נהיגה, נהג ביום בו נעצר ברכב השייך לאביו בעיר ערד כשהוא מסיע עמו נוסעת. בשלב מסוים, בעודו שוהה באזור התעשייה בערד החל בנסיעה לאחור, ושוטרת שהייתה במקום בניידת משטרה הבחינה בכך וסימנה לו לעצור. אבו שיחה הבחין בניידת ולא נענה להוראה לעצור אלא הגביר את מהירות נסיעתו לאחור תוך שהוא מתקרב אל הניידת ומיד לאחר מכן החל בנסיעה קדימה, ופנה לרחוב אחר תוך שהוא עולה על מדרכה. השוטרת פתחה במרדף אחרי אבו שיחה, בעוד הוא מתחיל בנסיעה מהירה ומנסה להימלט. בשלב מסוים הגיע אבו שיחה לרחוב התעשייה בערד שם נסע במהירות ונהג אוטובוס אשר באותה עת החל ביציאה מהתחנה, נאלץ לבלום בלימת חירום ולא להמשיך בנסיעה על מנת להימנע מהתנגשות ברכבו של הנאשם.
בהמשך פנה אבו שיחה לכביש 31, כביש בין עירוני הכולל שני נתיבי נסיעה לכל כיוון ומעקה הפרדה בין מסלולי הנסיעה. שוטר שנהג בניידת משטרתית, ואשר הגיע למקום בעקבות הדיווחים של השוטרת ברשת הקשר, החל לנסוע בעקבותיו כשהוא מורה לו במערכת הכריזה לעצור. אולם, אבו שיחה לא נענה להוראותיו והמשיך לנסוע במהירות בכביש תוך שבשלב מסוים הוא אף עוקף כלי רכב שנסעו בנתיב השמאלי כחוק. עם הגיעו לקטע כביש הסמוך לחורשת רן, סטה אבו שיחה לעבר הנתיב הימני על אף שמימינו נסעו כלי רכב כחוק ונהגיהם נאלצו לסטות מנתיב נסיעתם על מנת שלא להתנגש ברכבו. אבו שיחה פנה ימינה לכיוון מחלף חורשת רן, עם הגיעו למעגל תנועה הנמצא במקום נכנס אליו בניגוד לכיוון התנועה והמשיך לנסוע בניגוד לכיוון התנועה תוך שלפחות רכב אחד הגיע מולו ונהגו נאלץ לבלום ולעצור על מנת להימנע מהתנגשות חזיתית.
משם המשיך אבו שיחה בנסיעה פראית בכביש צר הכולל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון ועקף כלי רכב שנסעו באותה עת בכביש בשני הכיוונים. בכל הזמן הזה המשיך השוטר בניידת המשטרתית המסומנת באורות משטרתיים שדלק אחריו לדרוש ממנו באמצעות מערכת הכריזה לעצור, אך אבו שיחה התעלם. כתוצאה מהנהיגה הפרועה הנוסעת שהייתה ברכב חששה לחייה, בכתה וביקשה מאבו שיחה לעצור, אך הוא המשיך בנסיעה עד אשר נעצר בשלב מסוים בשביל עפר ויצא מן הרכב. השוטר שדלק אחריו יצא אף הוא מהניידת והחל לרדוף רגלית אחר אבו שיחה, תוך שהוא צועק לו: "משטרה עצור", אך זה לא נענה להוראותיו והמשיך לרוץ. לאחר מרדף רגלי ממושך, השוטר זרק על אבו שיחה פנס והוא נפל על הקרקע. השוטר הגיע אל אבו שיחה שהמשיך להיאבק בשוטר וניסה להשתחרר מאחיזתו, ורק לאחר שהשוטר הפעיל כוח הצליח לכבול אותו ולעצור אותו בסיוע שוטרים נוספים שהגיעו למקום.
השופט עטר התייחס בגזר הדין לחומרת המעשים, על רקע התחושה של חוסר משילות כללי בנגב. "דומה כי מעשיו של הנאשם מגלמים את הטענות העולות תדיר ביחס לתחושת הציבור הנורמטיבי בנגב של היעדר משילות ותופעת ה"דרום הפרוע". הנאשם במעשיו אלו, פגע גם בתחושת הביטחון האישי של הציבור הסובל מתופעה נפוצה זו, וחש כי כבישי הנגב וחוצות ערי הנגב אינם בטוחים עוד. במעשיו של הנאשם יש גם משום התרסה כלפי שלוחי מערכת אכיפת החוק, וכפועל יוצא מכך כלפי עצם הניסיון להשליט משילות ברחבי הנגב ובחוצות ערי הנגב", קבע השופט.
השופט הוסיף וציין כי חומרת ההתנהגות נלמדת גם ממאפיינים נוספים של האירוע. "חומרה יתרה נלמדת מכך שמעבר לנסיבות שאמורות היו להתריע בפני הנאשם על הסכנה המוחשית שגרם ולגרום לו לחדול ממעשיו אלו, גם הנוסעת ברכבו, במהלך אותו מרדף והנסיעה הפרועה הממושכת, בכתה וביקשה ממנו לעצור תוך שחששה לחייה אך לא היה בבכייה ובבקשתה לעצור בכדי לגרום לנאשם לחדול ממעשיו. על נחישותו של הנאשם להימלט, ויהי מה, מהשוטרים, ניתן ללמוד מכך שגם לאחר שעצר את רכבו בחר להימלט רגלית מהשוטר, וניהל מרדף רגלי ממושך וכי רק לאחר שהשוטר יידה לעברו פנס, נפל הנאשם על הקרקע אך גם אז לא אמר נואש ונאבק בשוטר שניסה לעצור אותו תוך שניסה להשתחרר מאחיזת השוטר. התנגדות הנאשם בכוח למעצרו, אף היא מהווה שיקול במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירות".
השופט אף קבע כי במקרה הזה יש להעדיף את שיקולי ההרתעה, ולגזור על אבו שיחה עונש חמור שמטרתו להרתיע נהגים אחרים, "מקום בו, ההימלטות מניידות משטרה תוך נהיגה מסוכנת ופרועה מהווה תופעה נפוצה בכבישי הנגב ובחוצות ערי הנגב, שהפכה למעין 'מכת אזור', המקימה סכנה של ממש לשלומם הפיזי של המשתמשים בדרכים, הרי שבגדר שיקולי הענישה, על בתי המשפט לדאוג כי תצא בת קול לפיה גרימת סיכון שכזה למשתמשים בדרך על ידי נהיגה פרועה תוך הימלטות מניידות משטרה, הינה התנהלות שמחיר כבד לצידה, תוך תקווה שבהרתעת הרבים יהא בכדי להציל קורבנות פוטנציאליים בנפש. דומה כי הצורך לנסות ולהציל חיי קורבנות פוטנציאליים ופגיעה בנפש, באמצעות הרתעת הרבים, מצדיק העמדת שיקולי הרתעת הרבים בעדיפות גבוהה יותר ביחס לשיקולי השיקום של האינדיבידואל".
אולם, על אף שבהמשך קבע השופט כי מתחם הענישה הראוי בעבירות בהן הורשע אבו שיחה הוא 3 עד 6 שנות מאסר, נגזר על אבו שיחה עונש הנמצא ברף הנמוך של המתחם, 40 חודשי מאסר בלבד.
"לקולת הנאשם נתתי משקל של ממש להודאתו המגלמת נטילת אחריות לצד חיסכון בזמן שיפוטי. לקולת הנאשם נתתי משקל לגילו הצעיר ולכך שהנאשם נעדר כל הרשעות פליליות קודמות ונעדר הרשעות תעבורה משמעותיות. לקולת הנאשם נתתי משקל של ממש לעולה מהתסקיר, מטיעוני הצדדים ואף מהמסמכים שהוגשו על ידי ההגנה ביחס לנסיבותיו האישיות המורכבות של הנאשם ומצבו הנפשי המורכב, כתולדה מאותן נסיבות אישיות. לקולת הנאשם נתתי משקל לחרטה שהביע בפני שירות המבחן על מעשיו. לקולת הנאשם נתתי משקל לנכונות שהביע להשתלב בהליך טיפולי… משנטען כי הנאשם מסייע בפרנסת בני משפחתו, הרי שבגדר שיקולי הענישה בתוך המתחם, נתתי משקל לפגיעה שעשויה להיגרם למשפחת הנאשם כפועל יוצא ממאסרו", פירט השופט את השיקולים לקולא, וקבע כי לתקופת המאסר תתווסף תקופה ל 42 חודשי פסילה מלהחזיק ברישיון נהיגה.
