"תן לי את ביתר־עילית – אתן לך את אלעד; תן לי את בית־שמש – אתן לך את עמנואל", כך מתאר המורה לשל"ח חיים חדד, תושב בית־שמש זה שלושים שנה, את העסקאות בין המפלגות החרדיות על השליטה בערים כחלק מהבחירות המקומיות המתקרבות ובאות. "הדברים לא נקבעים לפי הצרכים של העיר, אלא לפי מאבק פנים־חרדי", הוא מתלונן.
בבית־שמש העסקה לא סגורה היטב: סגן השר וראש העיר לשעבר משה אבוטבול הוא המועמד של ש"ס, שמואל גרינברג ירוץ מטעם הליטאים והחסידים, וגם עליזה בלוך תתמודד על כהונה שנייה.
בחשבון פשוט, גרינברג אמור לנצח: כוחה של יהדות התורה בבחירות לכנסת בשנה שעברה עמד על כמעט 40 אחוזים מהמצביעים בעיר. אבל חדד לא משוכנע שהחשבון הפשוט נכון: "אני מקווה ומעריך שרוב החרדים לא יצביעו לפי ציווי הרבנים, אלא לפי מי שנותן להם איכות חיים. מה שבלוך עשתה פה בחמש השנים האחרונות הביא איכות חיים ברמה הכי בסיסית".
לדבריו, ראש העיר ייעלה את פינוי האשפה, בנתה בתי ספר, והביאה עסקים שמציעים משרות לתושבים: "האנשים ברחוב מחפשים איכות חיים, והרב לא יכול להגיד להם במי לבחור. החרדים יעשו את שיקול הדעת הפשוט: הם רוצים רחוב נקי, שבית הספר ייתן חינוך טוב".
בבחירות הקודמות ניצחה בלוך את אבוטבול, אף ששיעור הנציגים החרדים במועצת העיר לא נפגע. לדברי חדד, שהדבר מעיד על כך שהיו חרדים רבים שהצביעו לבלוך לראשות העיר, אבל למפלגה חרדית במועצה.
בלוך התמודדה היטב עם האופוזיציה, הוא אומר: "היא ידעה לחלק את העוגה, כל אחד לפי מה שמגיע לו, ולבנות גשר בין כולם". לעומת זאת, אם ייבחר ראש עיר חרדי, "זה ייקח את העיר עשר דורות אחורה. כשהחרדים לוקחים שלטון בעיר מסוימת, הם דואגים קודם כול למגזר שלהם. אתה רואה את זה גם בממשלה, שהם דואגים רק לחוק הגיוס ולא לשאלת הנבצרות או למשהו אחר. מה שמעניין אותם זה לקבל את הכסף שלהם, ולמנוע ממצביעיהם להתגייס".
דוד גולדשטיין, בן למשפחה חסידית בעיר, מודה שאינו סומך על "העסוקנה החרדית" שתשפר את המצב אם "תיכנס עם כל הדילים". אבל לדעתו, המועמד של יהדות התורה דווקא מוצלח הפעם: "גרינברג עשה הרבה בעיר". גולדשטיין – בן שלושים, עובד בעסק למימוש זכויות מול ביטוח לאומי – מלא שבחים לבלוך: "היא הייתה האישה הנכונה, במקום הנכון ובזמן הנכון. העיר התקדמה בהמון תחומים". עם זאת, הוא מלין, "היא לא עשתה מספיק בעיקר בבנייה ובפיתוח של שכונות נוספות. כרגע אין שום מיזם בנייה שהיא שיווקה חוץ מתוספות לשכונות קיימות".
לדבריו, "רוב הציבור הולך לפי הרבנים", אבל לא משוכנע שזו הסיבה היחידה לסיכוייו הטובים של גרינברג: "אם הרבנים היו ממליצים על מישהו לא טוב, זו שאלה אחרת. אבל זה לא המקרה של בית־שמש".
אפרת אמסלם, סייעת בחינוך המיוחד בעיר, מרוצה מבלוך ומהשינויים בתקופת כהונתה. "גם אם ש"ס יסגרו דיל מעל הראש שלנו, זה לא מעניין אותי. לא הדילים ולא מה שהרבנים אומרים", היא אומרת, "אני עושה מה שטוב לי".
הדתיים־לאומיים, המסורתיים והחילונים שדיברנו איתם חוששים משובם של החרדים ללשכת ראש העיר בבית־שמש. גם כך, "העיר הולכת ומתחרדת", אומר דובי שלום, סטודנט לסיעוד בן 35, שעובד בינתיים במאפייה. "בונים רק שכונות לחרדים, ואתה הולך ומוקף. אם ההנהגה תהיה חרדית המשאבים ילכו לציבור החרדי. כשתעלה השאלה אם לפתוח עוד קניון או לפתוח בית כנסת ושטיבלך, ברור על מה ילכו".
מה זאת אומרת "מוקף"?
"תראה את רמת בית־שמש א', שפעם הייתה מקום של כיפות סרוגות והיום כולם עוברים לאפרת ולצור־הדסה. החרדים נכנסים לשם. ברמת בית־שמש ג' וד' בנו רק לחרדים".
בפיצרייה בקניון נעימי אנחנו פוגשים את נדיב אדרי, בן 26, ואת בעלי הפיצרייה אדר בן־דוד, בן 25. את עליזה בלוך הם מכירים מהימים שהייתה המנהלת של תיכון ברנקו וייס בעיר: "כולנו פה תלמידים שלה", אומר בן־דוד, "זה היה תיכון לתפארת. בכל בוקר היא הייתה עומדת בכניסה ואומרת בוקר טוב לכל ילד. אלף תלמידים. היא מודל לחיקוי".
אדרי מוסיף ש"הבחירות הן מרוץ של החרדים מול המסורתיים. בלי החרדים בלוך הייתה נבחרת, אבל הם רוצים את הדברים שלהם. בלוך לא נותנת להם בקלות היתרים לתוספות בנייה, כי היא פועלת ישר. הם רוצים מישהו שייתן להם זאת בקלות".
בן־דוד אומר ש"יש פה מקומות שכבר לא ניתן לעבור בהם. יש מקומות ברמת בית־שמש שאם אישה עוברת שם מתחיל בלגן. אם הם מחליטים להחרים עסק כי הייתה שם אישה לא צנועה – נגמר הסיפור. אבל זה משהו שראש העיר לא יכול לעצור".
אדרי משוכנע שראש העיר הבא יהיה חרדי, אבל בן־דוד מעריך שהרבה מהצעירים ילכו עם בלוך ולכן יש לה סיכוי. הם מסכימים שהעיר עברה מהפך לטובה, ומתייחסים לפתיחת היכל התרבות, האמפיתיאטרון ועוד.
ריקי בן־דוד מנהלת את המרכז הרפואי החדש של הדסה שנפתח בעיר לפני שלושה חודשים – "בית חולים קטן עם מחלקות מומחים, אשפוז יום, אונקולוגיה, אורתופדיה ועוד". היא דווקא לא חוששת מהתחרדות העיר: "לא מפריע לי שיש פה חרדים. לכל דבר יש יתרונות וחסרונות. כשהילדים שלי גדלו כאן הם לא השתוללו – בלי אלכוהול, בלי סמים, וזה יתרון גדול. עדיף להיות שמור בבית־שמש ולא לגדול בתל־אביב".
המנהלת האדמיניסטרטיבית של המרכז, מורן פחימה, חולקת עליה: "בסוף הילדים יוצאים לתל־אביב כדי לבלות. אם אני רוצה לצרוך תרבות בסופי שבוע אני יוצאת מחוץ לעיר. אני חיה פה מתוך בחירה כי אני אוהבת את בית־שמש, אבל כל המשפחה המורחבת עזבה את העיר".
