באותו יום שבו שוחחנו עם חמשת מפקדי החֵילות בזרוע היבשה, הם פגשו מפקדי עבר שפיקדו על החילות שלהם, על חטיבות ויחידות במלחמת יום הכיפורים לפני 50 שנה. במפגש הם למדו על הפער העצום בין המודיעין הדל שעמד לרשות צה"ל באוקטובר 1973, ובין הרוח של הלוחמים שרק בזכותה הם הצליחו להציל את ישראל מאיום קיומי ממשי. מה שהיה אז רעוע – המודיעין – נמצא היום בשיא של כל הזמנים, ואילו רוח הלוחמים טעונה חיזוק.
לא בכל יום הם מתיישבים בחצי גורן מול עיתונאי לשיחה פתוחה על המציאות, בצה"ל ובחברה הישראלית. חמישה משתתפים בשיח הזה: קצין חי"ר וצנחנים ראשי תא"ל גיא לוי, קצין הנדסה ראשי תא"ל עידו מזרחי, קצין תותחנים ראשי תא"ל נרי הורוביץ, מפקד חיל הגנת הגבולות תא"ל עמית ימין וקצין שריון ראשי תא"ל הישאם אבראהים.
"אצלנו בחיל השריון מסתכלים על הגבורה ומורשת החיל במלאת חמישים שנה למלחמת יום כיפור, וממש מנפחים את החזה", אומר תא"ל הישאם אבראהים. "למרות הקונספציה ולמרות הכישלון בימים הראשונים, בסופו של דבר חיל השריון הוא שהציל את מדינת ישראל ומאפשר לנו לשבת היום כאן. שילמנו אז מחיר כבד, והבסיס שלנו הוא מורשת קרב, סיפורים ורוח לחימה. אנחנו ממשיכים לחזק את זה עד היום. בנוסף, זו הזדמנות גם לחשבון נפש".
"החיל שלנו הוקם עוד לפני שהוקם צה"ל, סביב הרעיון של ביצור היישוב וההגנה עליו", מציין קצין הנדסה ראשי תא"ל עידו מזרחי. "חיל ההנדסה קנה את עולמו בזכות הגבורה, היוזמה, הנחישות והיצירתיות במלחמות ישראל ובפרט במלחמת יום הכיפורים. גולת הכותרת, כמובן, הייתה היכולת להעביר את כוחות צה"ל מהגדה המזרחית של תעלת סואץ לגדה המערבית. זה מבצע שהוא נקודת מפנה גם בפרספקטיבה של חמישים שנה. גם אנחנו עושים שימוש בציון יובל למלחמה כדי להעלות על נס את דור הנפילים, לעשות את ההתאמות הנדרשות לימים הללו ולהפנים עד כמה החלק הספציפי שלנו חיוני. מעבר לכך, חשובה המערכת המשותפת ושילוב היכולות הנפלאות שיש לכל אחד מאיתנו, כדי להגיע לתוצאות הטובות ביותר".
תא"ל עמית ימין, מפקד חיל הגנת הגבולות – החיל הצעיר ביותר – מוסיף את הזווית שלו: "אחד הלקחים המרכזיים של מלחמת יום כיפור הוא התשתית להקמת החיל ולחשיבות הגנת הגבולות. זו הייתה המלחמה האחרונה שלנו מול צבאות קונבנציונליים שפועלים עם שאיפות טריטוריאליות מובהקות. מאז, האויב הפך ממדינה וצבא לארגוני טרור, ומרכיב הגנת הגבולות משמעותי מאוד בבסיס ההגנה בשגרה, בחירום ובמלחמה. הגבול חייב להיות חזק כדי להרחיק מלחמות וכדי לא לחטוף בהגנה פיגוע שמחייב אותך להיכנס למלחמה לא מתוכננת. הזרעים של התובנות האלה, שהיום הן ברורות מאוד, נבטו אחרי מלחמת יום כיפור".
"התותחנים אז והתותחנים היום הם שני עולמות שונים לגמרי, אבל המטרה נותרה זהה", אומר קצין תותחנים ראשי תא"ל נרי הורוביץ. "במסגרת ימי העיון לציון חמישים שנה למלחמה פגשתי את נתי שרוני שהיה אז קצין תותחנים ראשי, ושמעתי ממנו בשיחה מרתקת איך תפסה אותם המלחמה ואיך פעלו הכוחות שלו. למדתי ממנו שלצד הרבה מאוד תותחים ואש, האנשים הם שעשו את ההבדל בין כישלון להצלחה ובאמת חירפו את נפשם לתת סיוע־אש לכוחות.
"היום החיל לא מתמקד רק בארטילריה, יש רקטות והמון שכבות של כלי טיס מאוישים־מרחוק, נשק מדויק ונשק סטטיסטי. אבל הבסיס של הפעולה לא השתנה בחמישים השנים האלה. אתה צריך לתת אש, צריך לחשוף את האויב, צריך לסגור עליו מעגלים. אנחנו עושים את זה בטכנולוגיה שונה לגמרי משהייתה אז, אבל הבסיס של הפעולה לא השתנה. אנחנו עסוקים המון, במיוחד בחודשים האחרונים, בהעברת המסר הזה לדור המשרתים הנוכחי, והם מבינים. החיילים של היום לא יודעים באמת מה קרה שם כי הם לא חוו מלחמה, אבל הם יודעים להעריך את האנשים שבאים לדבר איתם עליה ועוזרים להם לדמיין איך נראית מלחמה".
קצין חי"ר וצנחנים ראשי, תא"ל גיא לוי, בוחן את הלקחים המרכזיים של המלחמה ההיא. "יום כיפור הוא סיפור של מוכנות, של רוח, של שילוב סדיר ומילואים, של יוזמה והתקפיות של הפיקוד מלפנים ובכוחות בקו המגע. זה לא השתנה עד היום בחיל הרגלים. אנחנו עדיין בשיטת לחימה של פיקוד מלפנים בביטחון השוטף, בהגנה ובמעבר להתקפה, וגם היום מתמודדים עם אותם אתגרים: המתח בין סדיר ומילואים, להיות באותם מוצבים, לשכב במארב ולהיות הראשונים שייתקלו באויב. אנחנו נשענים על הרבה מאוד לקחים, תובנות ואתוסים של המלחמה ההיא, תוך הדגשת שיתוף הפעולה בין החילות. בזה למשל התחזקנו מאוד. הרבה לקחים מיושמים באימונים ובהכשרות, אבל העולם הזה של כוחות קטנים בקצה שיכולים להביא לתוצאה רבת־השפעה, הוא פחות או יותר באותה הבנה ובאותו כיוון".
דור פיקח ואינטליגנטי
לא מעט ביקורת מושמעת מכל מיני גורמים על המוכנות של צה"ל למלחמה. מהי תמונת המצב העדכנית?
"גדודי הלחימה נמצאים בכשירות גבוהה", מבהיר קצין שריון ראשי, תא"ל אבראהים. "אנחנו מצוידים באמל"ח המתקדם בעולם והלוחמים שלנו הם האנשים הטובים בעולם. זה דור מאוד פיקח, אינטליגנטי ומבין את הצורך באימונים ובמחויבות. אפשר לבדוק את זה בכל פלוגה לוחמת, בשריון ובחילות האחרים. הנוער מדבר היום במושגים של שירות משמעותי ויש תחרות על השירות הזה.
"גם היום יש רבים שרואים בלחימה שירות משמעותי ראשון בסדר העדיפויות, ויש כאלה שהשירות המשמעותי מבחינתם הוא במעגלי סיוע לכוחות הלוחמים, באגף המודיעין, באגף התקשוב או במעגלים רחוקים יותר. מבחינתי זו תחרות בריאה. לא הכול אפשר לומר בצורה גלויה, אבל בשנה האחרונה השריון שותף כמעט בכל הסלמה בגבולות. בעזה למשל, הטנקים עולים לעמדות, משמידים את האיום ומחסלים מחבלים. גם בגבולות אחרים, שאני מנוע כרגע מלדבר עליהם, הטנקים מגיעים לכל נקודה. זה מעיד על כשירות ועל מוכנות, ועל יכולת תגובה של כוחות השדה.
"כוחות המילואים שלנו הם כוחות מחויבים. הם מגיעים ומתייצבים לכל אימון ולכל תעסוקה מבצעית. השיח שם מתנהל ברמה מתקדמת יותר מזה שבכוחות הסדיר בגלל הבגרות ובגלל תפקידים שאנשי המילואים ממלאים באזרחות. כשאתה מסתכל על גדוד שמתייצב לאימון או לתעסוקה, אתה רואה שהצבא עדיין מלוכד. כוח היבשה מלוכד, וביום פקודה יביא את ההישגים הנדרשים".
"אין שום כוח אויב במעגל ראשון בגבולותיה של ישראל שמסוגל להתמודד עם צוות קרב חטיבתי של צה"ל", אומר תא"ל מזרחי, קצין הנדסה ראשי. "שני דברים לא השתנו וגם לא ישתנו בעתיד – נפש האדם ותופעת המלחמה. מה שכן השתנה הוא האויב שלנו, שיצר א־סימטריה קיצונית ומשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי. אנחנו עושים הכול כדי להימנע מפגיעה בה, גם בפעילות בשטחים בנויים, מבוצרים, תת־קרקעיים, ומול איומים הנדסיים של מטענים, מלכודים וכדומה. נוצרה מערכת קצת יותר מורכבת, אבל כשנצטרך לפצח אותה אין לי ספק שנדע לעשות את זה. השאלה היא אם החברה הישראלית ומדינת ישראל ידעו לשאת את המחיר ואת הזמן שיידרשו. בסוף ננצח. בעניין הזה אין לי ספק.
"כל הפעולות שאנחנו עושים בשנים האחרונות תכליתן להביא אותנו לאותו ניצחון בזמן קצר יותר ובמחיר נמוך יותר. האם אנחנו מושלמים? התשובה היא לא, אבל אנחנו המתקדמים בעולם בהרבה מאוד רכיבים של יכולת חשיפת אויב, תקיפה שלו והתגברות על מכשולים. שדרת המפקדים הצעירה, מפקדי פלוגות ומפקדי גדודים, מאמינים ביכולת שלהם ובטוחים שכשנצטרך אותם הם יופעלו. יש המון שיח על כן תמרון או לא תמרון. אנחנו משקיעים בזה מיליארדים בשנה, וסכומים כאלה לא משקיעים אם לא מתכוונים להשתמש בזה".
"גם אני חושב שאנחנו מוכנים, וממשיכים כל הזמן בתהליכי שיפור", מחדד מפקד חיל הגנת הגבולות, תא"ל עמית ימין. "תמיד כשאני שואל על מוכנות, אני שואל מי נמצא בסביבה שלי וכמה הוא מתאמן. בעניין הזה אנחנו בפער מול האויבים שסביבנו. יש לנו שני אתגרים, אחד מהם הוא הניסיון המבצעי. מפקדי הפלוגות והגדודים ב־1973 הגיעו עם ניסיון משמעותי בלחימה מתקופת ההתשה. הניסיון המבצעי הזה והחיכוך עם אויב בהיקפים גדולים הם חלק מהסיפור. היום אנחנו נאלצים להשאיר המון לדמיון כדי להבין מה היה ביום כיפור ובשאר המלחמות, דרך אימונים שמדמים ככל האפשר את הדבר הבא.
תא"ל גיא לוי: "המוטיבציה לקצונה היא בשיא של כל הזמנים. אני לא זוכר תקופה כזו. לאחרונה מצאתי את עצמי מתנצל לפני הרבה מאוד מפקדים כי נגמרו לי התקנים"
"אתגר נוסף הוא היכולות של החברה הישראלית לספוג נפגעים. וכשאנחנו מדברים על מלחמה רב־זירתית כוללת, ככל הנראה יהיו בה נפגעים לכוחותינו ובעורף. בעשורים האחרונים, לשמחתנו, היו לנו הישגים טובים ומיעוט נפגעים. אלה שני אתגרים שאנחנו מתמודדים איתם. המוכנות של הכוחות גבוהה, ועיקר תיאום הציפיות שאנחנו צריכים לעשות הוא עם עצמנו ועם הלוחמים שלנו. איש מאיתנו לא חווה עד היום מלחמה טוטאלית".
להשתנות עם האויב
האם אנחנו קרובים למלחמה כמו ב־2006, ערב מלחמת לבנון השנייה?
"המשימה העליונה שלנו היא להיות מוכנים ולהאמין ביכולת שלנו", אומר תא"ל נרי הורוביץ, קצין תותחנים ראשי. "אנחנו יודעים לשים את האצבע על הפערים, לתקן ולהתמקד בתהליכים של התעצמות. בחיל שלי זה כולל תותח חדש שאנחנו קונים, תחמושת שמביאים ומשגרי רקטות ועוד כלי טיס מתקדמים. וזה לא רק אצלנו. אנחנו גם מתאמנים הרבה, ומשקיעים באימונים משותפים והכשרות משותפות.
"אני יודע להגיד לך שלאנשים יש מוטיבציה להיות לוחמים. המג"דים שיושבים פה בכנס, בסדיר ובמילואים, באו לפה מרצונם החופשי. זו לא פקודת קרב למלחמה. אז אנחנו משקיעים גם ברוח לחימה כדי להיות מוכנים עכשיו. האם אנחנו קרובים למצב של 2006? זה שאלה של עיתוי והיא משתנה מעת לעת. הסביבה שלנו מאתגרת אותנו ודורשת מוכנות ודריכות, ואנחנו פועלים לא מעט להרחיק את המלחמה הזאת מאיתנו.
"אם יש משהו שמאוד שונה מלפני חמישים שנה, זה שהאויב שלנו כל הזמן בתהליכי השתנות. אז גם אנחנו משתנים לא מעט בתפיסות, בטכניקות, באמל"ח שאנחנו מכניסים כדי להיות מוכנים. האם המערכה תפרוץ מחר בבוקר או בעוד חודשיים או שהיא לא תקרה? אני לא יודע. האחריות המשותפת שלנו היא להיות מוכנים לכל סוג של פעולה שנידרש לה".
"בכל מפגש עם מפקדים בכל הרמות אני אומר להם – תניחו שבמשמרת שלכם תהיה מלחמה", אומר קצין חי"ר וצנחנים ראשי תא"ל גיא לוי. "חובתכם הערכית להעמיד אימונים ותוכנית עבודה מול הלוחמים. אם לא תאמינו שמלחמה עלולה להיפתח בכל רגע, אז נחזור ללקחי יום כיפור. ואני אומר לך שאנחנו מוכנים. עם זאת, אנחנו לא מוותרים על הכנה מתמדת טובה יותר. ממה מורכבת המוכנות הזאת? מאנשים ומאמל"ח, יכולות ומיומנות, ומעל הכול – רוח הלחימה. תפקידנו לשמור על היחידות מול אתגרי השעה, גם בהיבט של איומים מחוץ וגם בהיבט של הרוח בתוך גבולות המדינה.
"מה שבעיקר מאתגר אותנו בימים אלה מבחינה מבצעית הוא איום רב־זירתי. אנחנו צריכים לדעת להתמקד, גם מודיעינית, גם כל חיל בייחודיות שלו, ובשילוב הכוחות יחד. עלינו לחשוב גם טקטית ולא רק אסטרטגית מול כל התפתחות של המערכה. לדעת לזהות סדקים, ולהחליט איפה ואיך מעבירים אחריות בין כוח סדיר לכוח מילואים ובין הגנה להתקפה. לצד זאת צריך לעבוד על החיילים שבקצה, כי לא יעזור כלום, בכל גזרה המפגש הראשון עם אויב יהיה ברמת המסגרות הקטנות, פלוגות, גדודים וחטיבות. אנחנו צריכים לדעת להתארגן מהר, לייצר הגנה מהר וגם לייצר אגרוף כזה ששום צבא באזור לא יודע להתמודד איתו. כשאתה לוקח טנק מרכבה, נמ"ר או איתן (כלי רכב משוריינים; נ"א) עם כוחות הנדסה, יכולת התראה של הגנת הגבולות וסיוע מתקדם של חיל התותחנים – אתה יכול להשיג פתרון טוב לבלימה וגם למתקפה כשנחליט".
להוציא את צה"ל מהשיח
עד כמה המחאה נגד הרפורמה המשפטית טלטלה את צה"ל?
"המוטיבציה היום לקצונה היא בשיא של כל הזמנים", אומר תא"ל לוי. "מי שלא בקי בנתונים באמת רואה את התמונה שתיארת. בכל הקשור להישארות בצה"ל בתפקידי ליבה – אין פער. להפך, יש מוטיבציה גדולה מאוד להישאר. לאחרונה אישרתי תוכניות שירות למפקדים ומצאתי את עצמי מתנצל לפני הרבה מאוד מפקדים כי נגמרו לי התקנים. אני לא זוכר תקופה כזו. בגדול אני לא מסכים שיש משבר, ואני לא חושב שהמצב מעיד על בעיות ארוכות טווח. כשאני קורא למפקדים ולמילואימניקים להתייצב, כולם מגיעים. אולי אחד פה ואחד שם לא, וזה תמיד היה. אנחנו לא מבטלים אימונים ולא מתאימים אימונים בגלל אי הגעה. במקרים שיש מילואימניק שלא רוצה להגיע, זה מטופל ברמת החבר'ה בכלל, לא המפקדים".
"אין ספק שהשנה החולפת הייתה מטלטלת", אומר תא"ל הורוביץ, קצין תותחנים ראשי. "אין אחד שזה עובר לידו. אבל גם אצלי בתותחנים יש מוטיבציה גבוהה מאוד ותחרות על כל תפקיד. מטריד אותי שהצבא הוא כלי בתוך האירוע הזה. אנחנו מנסים לטפל בזה ולהוציא את צה"ל מהשיח כדי שהוא ימשיך לייצג את כל החברה הישראלית. ראש הממשלה דוד בן־גוריון קבע שהצבא הוא כור היתוך, ואני חושב שאנחנו עדיין כור היתוך. זה מודל עם רוח וערך חזק ונכון, ואנחנו עובדים קשה לשמור על זה.
"בשורה התחתונה הגדודים מתייצבים, יש אימונים ותעסוקות מבצעיות. יש חריגים פה ושם ואנחנו מטפלים בהם. ביחידות היבשה, בניגוד לחיל האוויר, אנחנו חיים על מסגרות וזה יתרון. הטלטלה שאתה מתאר מפריעה מאוד למשרתים ומפריעה גם לנו המפקדים, גם אנחנו אזרחי המדינה. אבל אנחנו לא נמצאים במקום של משבר אלא במקום של אתגר".
"אני חושב שהצבא עדיין נתפס כערוגה מטופחת", אומר תא"ל עמית ימין, מפקד חיל הגנת הגבולות. "אימא שהבן שלה יוצא לקורס קצינים תשים כל מחלוקת בצד. וזה הייחוד של צה"ל שמגיעים אליו בני נוער מאוד איכותיים. סיפור צבא העם הוא בעל חשיבות אדירה. אני מאמין שהיחד והאחדות של עם ישראל חזקים יותר ממרכיבי הפילוג. אנחנו בוחנים את האירוע הנוכחי ויודעים שככל שנישאר יחד כך נצלח אותו טוב יותר. צבא היבשה חווה את הטלטלה אחרת כי כל קשת החברה הישראלית מגיעה אלינו. אנחנו נשענים מראש על לכידות מסגרתית של הכיתה, המחלקה, הפלוגה, הגדוד והחטיבה, ובאקלים שנוצר כאן למפקד יש השפעה גדולה מאוד, במיוחד במילואים. זה אירוע מאתגר וצריך לטפל בו נכון וברגישות, גם מול אלו שקשה להם. הרי אנחנו הרמנו על נס את המילואימניקים, אז אם נוצרים בקיעים אנחנו צריכים לטפל בהם נכון".
"המצב לא טוב ואנחנו צריכים להסתכל פנימה ולנהל שיח", אומר תא"ל הישאם אבראהים, קצין שריון ראשי. "מה שקורה בחברה הוא דבר שחשוב שיקרה, כל עוד יש שיח. בעיניי זה מייחד חברה מתקדמת, מערבית וליברלית. אני מסתכל על הטלטלה הזו ומאמין שבסוף הדברים יסתדרו. האתוס של פיקוד מלפנים מאפשר לנו להתמודד טוב יותר, כי כשמפקד פלוגה אומר אני לא בא הוא לא מסתכל רק על עצמו, הוא מחויב לעוד 120 אנשים מאחוריו. זה לא דומה למישהו שמטיס מטוס. לכן בתוך היבשה תופעת אי־ההתייצבות מצומצמת בהשוואה למקומות אחרים. מי שהשמיע את קולו ולא רצה להתייצב – זה בעיקר בעולם המפקדות שאין מאחוריהן גייסות, ואלו שבחרו שלא להגיע – אנשים הוקיעו אותם. לא אנחנו המפקדים אלא אלו שמשרתים לצידם. אמרו להם 'חברים, לא אצלנו'".
"צה"ל הוא תעודת הביטוח של עם ישראל, וזרוע היבשה הוא פוליסת הביטוח הכי חשובה של הצבא", מסכם קצין הנדסה ראשי תא"ל עידו מזרחי. "זה נכון במשברי עבר, היה נכון בתקופת הקורונה, ונכון גם עכשיו. קשה לי מאוד עם הדה־לגיטימציה שחלק מהגורמים עושים ללובשי המדים, אני נחרד מזה. זו הייתה השנה הכי קשה שלי כלובש מדים. ההתנהגות הזו בחוץ, חוסר הסובלנות, האלימות והאלימות המילולית, גרמו לשנה הזאת להיות מאוד קשה בעבורי. ועם זאת אני עדיין מאמין מאוד שצה"ל הוא ארגון בריא. בישראל הוא תמיד יהיה בראש הרשימה, גם אם הציון יהיה 70 ולא 90 כמו בעבר".
