שופטת בית המשפט המחוזי בתל־אביב, הדס עובדיה, קבעה אתמול בהתאם לעמדת העירייה כי ייאסר להציב מחיצות במהלך תפילות יום הכיפורים בכיכר דיזנגוף, במטרה ליצור הפרדה בין גברים לנשים במהלך התפילה. השופטת קבעה בפסק הדין כי בראייתה, "מצוות התפילה ביום כיפור לא תיפגע אם תתקיים ללא מחיצה. ההפרדה נתפסת על ידי ההלכה כביטוי להדרת נשים".
מדי שנה מקיים ארגון ראש יהודי, בראשות המנכ"ל ישראל זעירא, תפילת נעילה בכיכר דיזנגוף בתל־אביב. בשבועות האחרונים הציבה העירייה תנאי לקיום התפילה, ולפיו לא תוצב מחיצה בין גברים לנשים באירוע המסורתי, שכן לפי השקפת העירייה מדובר ב"הפרדה מגדרית". בארגון, אמרו מנגד, כי לא יסכימו לקיים את התפילה ללא מחיצה.
בתגובה להוראת העירייה עתרו לבית המשפט עמותת פורום חירות וכבוד האדם בישראל, יחד עם קבוצת תושבי תל־אביב, באמצעות עו"ד צפנת נורדמן, ודרשו לבטל את ההחלטה לאסור על הצבת המחיצות באירוע. השופטת קבעה אתמול כי העתירה לוקה בפגמים רבים, ואף כלל לא הוגשה על ידי מארגנת התפילה, עמותת ראש יהודי.
עו"ד נורדמן אמרה בכאב לאחר פרסום פסק הדין כי "לראשונה מאז הבריטים והמופתי, בית המשפט במדינת היהודים אוסר הצבת מחיצה בתפילה יהודית. את קריאת פסק הדין סיימתי עם לחלוחית בעיניים וגולה בגרון. פסק הדין רומס מושכלות יסוד של המשפט המנהלי והחוקתי ושל השיטה הליברלית, ומסב פגיעה קשה וצורבת לכל יהודי שעוד לא מנוכר לגמרי לכור מחצבתו".
פסיקת בית המשפט הייתה שיאם של אירועים מתוחים בין חובשי כיפות לחילונים בתל־אביב השבוע. האירוע הבולט ביותר תועד ועלה לרשתות החברתיות, שם זכה לתהודה גדולה: הרב יגאל לוינשטיין ממכינת בני דוד בעלי, יחד עם זעירא, חולצו על ידי קבוצת שוטרים ממקום מושבו של הארגון ראש יהודי, מלווים באבטחה כבדה – וברקע עמדו מפגינים קיצונים שמחו נגד הפעילות הדתית בעיר, והשמיעו קריאות הסתה וצווחות קיצוניות.
המראות הקשים גררו תגובות חריפות. חיים גורן, ממלא מקום ראש העיר תל־אביב מטעם סיעת "מאמינים", כתב השבוע: "החלטה מאכזבת מאוד של בית המשפט. אלפיים שנה נשמר חופש הדת של יהודים, ודווקא כיום בתל־אביב, העיר היהודית הראשונה, נפגעה זכות בסיסית זו. זו החלטה רעה, אבל אמשיך לפעול מול כלל הגורמים הרלוונטיים כדי להבטיח שתפילות יום הכיפורים בתל־אביב יעברו בשלום ובבטחה, ובהתאם להלכה ולמסורת היהודית".
לא רק במחנה הימין או בקרב אנשים דתיים גינו את הקריאות נגד הרב לוינשטיין וזעירא. יושב ראש המחנה הממלכתי, ח"כ בני גנץ, כתב שההפגנה הייתה "על סף האלימות". לדברי גנץ, "דווקא כמחנה ליברלי, עלינו להקפיד שאנחנו לא שופכים את התינוק עם המים. מחאה חריפה ונחושה – כן; הכללות נגד ציבור שלם, הסתה ואלימות – מחוץ לגדר".
ההפגנה מחוץ למשרדי ראש יהודי לא הייתה אירוע התוקפנות הראשון נגד דתיים בעיר הליברלית. עדי (שם בדוי), תושבת מרכז תל־אביב, גילתה בוקר אחד סמוך לחלון ביתה כתובת: "הימין הקיצוני, צאו מהשכונה שלי". עדי מתגוררת בשכונה יותר משני עשורים. היא נדהמה, אך לא הופתעה: "היה ברור שזה מכוון אלינו. אין בבניין עוד משפחה שיקראו לה ימין קיצוני, וזה היה ממש מתחת לחלון שלנו".
עדי ניצבת פעמים רבות בחזית העיסוק בנושאים חברתיים, מתראיינת לתקשורת, מסבירה ומפרסמת את עמדותיה. במקרה זה, מחשש לעתידה המקצועי ולביטחונה האישי, היא מעדיפה להישאר בעילום שם. "אני כבר לא מסוגלת להכיל את כל מה שאנחנו עוברים פה כקהילה דתית", היא אומרת בצער, "זה חלק מהרבה מקרים, שלא את כולם חוויתי באופן אישי, אבל חברות מהקהילה שלנו כן. כשמישהי הולכת ברחוב ויורקים עליה, והיא מספרת את זה בקבוצת הוואטסאפ של החברות בכאב לב – זה דוקר אותך; כשרופאה סופגת אמירה לא נעימה במרפאה רק כי היא דתייה, וכותבת לנו בהודעה שהיא יושבת ובוכה בדמעות – זה פוגע.
"המרחב הקהילתי שלנו מותקף שוב ושוב", אומרת עדי, "תמיד חיינו ביחסי שלום עם השכנים החילונים, ועכשיו זה פשוט מתפוצץ ומתפרק".
ניסית לדבר על זה עם אחד השכנים?
"כן, בחור שגר פה בבניין, חבר שלנו, אמר לי על הגרפיטי: 'אם הייתי רואה מי עשה את זה, הייתי שובר לו את הידיים והרגליים'. מי שמכיר אותנו ואת הקהילה יודע עד כמה הקשר פה טוב.
"במשך שנים האמירה כלפי הימין והציונות הדתית הייתה 'צאו מהשטחים'. אם האנשים שגרים פה יעזבו, הם ילכו ליהודה ושומרון. הם לא רוצים שנהיה שם כי זה פוגע בחלום המזרח התיכון החדש, ובתל־אביב זה פוגע בצביון או בליברליות של העיר", מוסיפה עדי, "אנחנו מרגישים שאין כאן מחלוקת אם נגור פה או במקום אחר, אלא יש כאן שאלה על עצם הקיום שלנו".
עוז סימינובסקי, צעיר שהתארח לפני כמה חודשים בתל־אביב, חיפש מקום להתפלל מנחה לבדו בהיעדר בית כנסת ומניין לתפילה. בתגובה, קיבל יחס שלא ציפה לו: גבר ביקש ממנו לא להתפלל ליד פאב, כי "זה הורס את הרומנטיקה פה".
סימינובסקי העלה פוסט לפייסבוק על האירוע, ובו כתב: "אבא שלי גדל בתל־אביב, וכך גם ההורים שלו. סבא וסבתא של אבא שלי, משני הצדדים, חיו בתל־אביב. כולם דתיים. אתה יודע כמה קללות שמעתי בזכות החזות הדתית הבולטת שלי, כמה הערות ומבטים? העיר הזו ליברלית, ברור, אבל רק לחברים שלה. דחקתם את הדתיים החוצה. זו העיר שלי, ואני כל כך הולך להתפלל בה".
בעקבות המתח החריף בעיר, סימינובסקי אומר שכיום לא היה כותב כך את הדברים, על אף התחושה הקשה. "המצב בין דתיים לחילונים בעיר החמיר כל כך, שכיום הייתי מנסה לברור את המילים כדי שיגררו מינימום זעם ועלבון מאנשים". עם זאת, סימינובסקי לא מתעלם מהצורך להיאבק בתופעה. "צריך להעלות את המודעות לתופעה הכואבת הזאת", הוא קובע.
