אירוע קשה בהר הבית למחרת יום הכיפורים. כעשרים נערים בגיל התיכון, תלמידי ישיבת מגדל העמק, הגיעו לשערי ההר במטרה לעלות אליו. אחרי עיכוב של שעה בכניסה כפי שנוהגת המשטרה לא פעם ביחס לצעירים בעלי פאות, וכן פיצול של הקבוצה, הם עלו להר. "עוד ברגע שנכנסנו להר שוטר דחף אותי בחוזקה ובאופן משפיל", דיווח אחד הקטינים, הטוען שלא עשה דבר שעשוי להסביר זאת. בצידו המזרחי של ההר רוב חברי הקבוצה השתחוו, ומאז החל מסע אימה בן שעות שבמהלכו השוטרים מובילים בגסות ובכוח רב את קבוצת הנערים אל מחוץ להר ומשם לתחנת המשטרה, בעודם מאיימים על כל מי שמעז לתעד את מעשיהם.
האלימות ננקטה בידי כמה שוטרים אבל שמו של שוטר אחד חוזר שוב ושוב בכל העדויות – אוריה דעי, שוטר ותיק בהר שנתפס לא פעם כשהוא נוקט מעשי אלימות והתעמרות באזרחים. מצלמת חזה של רועי זאגא, מדריך מטעם עמותת "בידינו", הוחרמה ממנו ביציאה משטח ההר ללא צו משפטי ובניגוד לחוק (סעיף 32ב לפקודת סדר הדין הפלילי: "לא ייתפס מחשב או דבר המגלם מחשב, אם הוא נמצא בשימושו של מוסד, אלא על פי צו בית משפט").
אדם מבוגר שהיה חלק מהקבוצה יצא מההר מזועזע ממעשי השוטרים, ותיאר זאת כך: "אכזריות לשמה ואלימות קשה וללא הצדקה: אגרופים, סטירות, מכות חזקות בגב, בעיטות לברכיים, הטחות לרצפה, איומים, צעקות וקללות. החרמת כל טלפון שלא היה בכיס ומחיקת הסרטונים תוך כדי הליכה, איומים על אחרים שלא יעזו להוציא הטלפון. הזוועה הזו פשוט בלתי נתפסת. אני מתקשה להירגע ומסרב להאמין שעיניי ראו מראות כאלה כלפי ילדים יהודים. ראיתי קצין מכה ילד בעוצמה בגבו ובמכת המשך בגב מעיף אותו קדימה וגורם לו להימרח על הרצפה על פניו וכל גופו. בשלב מוקדם השוטר אסר בצעקות את הצילום ואיים בהחרמה כפי שגם עשה, וכן במעצר בסעיף של הפרעה לשוטר בתפקיד".
נער שנכח במקום סיפר: "במזרח הר הבית השתחווינו כולנו ומיד השוטר פעל באלימות מילולית ופיזית. הוא הקים אותנו בכוח ולקח אותנו עם עוד שוטרים לכיוון היציאה. ובדרך, לקחו בגסות את הטלפון מכל מי שצילם ומי שדיבר חטף מכות מיד. השוטר אוריה דעי דחף אותי. ביקשתי שלא ייגע בי, והוא שאל 'מה אמרת?'. חזרתי שוב על הדברים ובתגובה הוא צבט אותי חזק בגב ודחף אותי. בהמשך, בתחנת המשטרה לקחו לי את הארנק ואת הטלפון. ביקשתי לבדוק כמה כסף יש לי בארנק אבל אותו שוטר רק צחק לי בפנים. ביקשתי לראות עורך דין והוא לא התייחס. בתחנה הייתה אווירה נוראה. מי שחייך – חטף מכות. מי שדיבר אפילו מילה אחת – הוכרח לעמוד עם הפנים לקיר ולא לזוז. מי שהסתכל על השוטרים ספג איומים וצעקות". נער אחר שיחזר: "פחדתי לחייך, שלא ירביצו לי. פחדתי להרים מבט או לדבר מחשש למכות".
קטין אחר מהקבוצה סיפר: "כמה חבר'ה ניסו לצלם אבל לקחו להם את הטלפונים. כשניסינו ללכת בעטו בנו ודחפו אותנו. אחר כך עצרו חבר שלנו, הוצאתי את הטלפון כדי לצלם אבל העיפו לי את הטלפון לרצפה ולאחר מכן לקחו לי אותו. החרימו לכל מי שצילם את הטלפון ומחקו סרטונים. השוטר אמר למדריך שהיה עם מצלמה לאורך כל הסיור שהוא מבקש 'שהסרטון לא יצא החוצה'. כשאמרתי שאני צמא השוטר אמר לי 'היית צריך לחשוב על זה קודם'. אחר כך נתנו לנו לשבת. התעצבנו על ילדים שחייכו, נתנו אגרופים לחבר'ה".
נער רביעי מספר אף הוא על מסע הענישה שערכו השוטרים לקטינים שהשתחוו: "קצת אחרי שעברנו את שער הרחמים השוטרים הגיעו לאדם אקראי מהקבוצה שלא עשה שום דבר רע, חנקו אותו והחליטו לעצור אותו. לא נתנו לנו לצלם שום דבר. כל הטלפונים נחטפו לנו מהידיים. המשכנו כשכל הזמן מרביצים לנו ודוחפים אותנו".
"בתחנה העמידו את כולם עם הפנים לקיר. ביקשנו מים והשוטר צעק עלינו וכשדיברתי הוא הכניס לי אגרוף לפנים ודחף אותי לקיר. הטיחו את ראשם של אנשים בקיר. השוטר עבר טלפון אחרי טלפון ווידא שכל הסרטונים מחוקים. בסוף החזירו לנו את הטלפונים בלי הסרטונים".
קטין כבן 15 מהקבוצה סיפר: "אחרי שהשתחווינו במזרח השוטר חנק אותי. השוטרים בעטו בנו כדי לדרבן אותנו. כל מי שהוציא טלפון – לקחו לו אותו וכל הזמן הרביצו. בתחנה לקחו את הטלפונים ממי שלא לקחו לו את הטלפון עוד בשטח ההר. השוטרים נכנסו לגלריה בטלפון לוודא שאף אחד לא צילם את המעשים שלהם. גם כשכבר נתנו לנו לשבת היו כאלו שהענישו אותם בעמידה עם הפנים לקיר לאורך חצי שעה או ארבעים דקות. היה מישהו שדחפו את הראש שלו לקיר רק בגלל שהוא חייך. אחד החבר'ה אמר שהוא מרגיש כמו בשואה, ושוטר ששמע אותו הצמיד אותו לקיר והבהיל אותו מאוד כשנתן מכה חזקה לקיר שלידו".
השוטרים עצמם מחקו את הסרטונים?
"כן".
נער נוסף סיפר: "לי לקחו את הטלפון, שאין בו מצלמה. השוטר האחראי מחק את כל התמונות והסרטונים, כשבמקביל השוטרים נותנים מכות כראות עיניהם. ראיתי איך השוטר אוריה דעי נותן מכות כואבות ומשפילות (לאחד הקטינים, א"ס) ואחר כך אותו שוטר אמר בתחנה בלי להתבייש שהוא הרביץ לו כי הוא לא בא לו טוב בעין. כשהגענו לתחנה השפילו אותנו ואיימו עלינו. העמידו את כולם עם הפנים לקיר ומי שהזיז את הפנים או דיבר או רמז משהו – חטף מכות. שוטר אחד הכאיב לי מאוד בגב למרות שהסתכלתי לקיר. ערכו עלי חיפוש משפיל ופוגע. לפי מיטב ידיעתי השוטרים מחקו את כל הצילומים".
כשכל המדינה מדברת על השבתת התפילה בתל־אביב ביום הכיפורים בידי מתפרעים אנטי־דתיים, איש כמעט לא שם לב ששוטרים נוקטים באמצעים חריפים בהרבה נגד פולחן יהודי בהר הבית. מה נאמר? שוטרים שהתרגלו לאכוף נהלים שאין להם גיבוי בשום חוק, מצויים בסכנה ניכרת של הידרדרות להפרת חוקים מפורשים, ועבירה גוררת עבירה גוררת עבירה. מחיקת סרטונים מפלילים פירושה השמדת ראיות, וזו עבירה חמורה בפני עצמה, עוד לפני שמתייחסים לאלימות הקשה שהפגינו אנשי המשטרה. על אחת כמה וכמה זה חמור כשהעבירה נעשית בידי גורם הממונה על אכיפת החוק. לפי סעיף 242 לחוק העונשין, "דינו של אדם המשמיד במזיד ראיה שעשויה להשפיע בהליך השיפוטי, או עושה את הראיה לבלתי ניתנת לקריאה, לזיהוי או לפענוח תוך כוונה למנוע את השימוש בה, הוא עד חמש שנות מאסר".
תגובת משטרת ישראל לא התייחסה לטענות בדבר השמדת ראיות. "המשטרה פועלת בהתאם לכללי הביקור בהר הבית, הנהוגים זה שנים רבות ונועדו לשמירה על הסדר הציבורי, על שלום הציבור ועל ביטחונו", נאמר בתגובה. "כמה מבקרים הפרו יחד את כללי הביקור במקום במזיד ולא נשמעו להוראות השוטרים. בעקבות התנהלותם הפסולה תוך פרובוקציה במקום, ביקורם הופסק לאלתר, הם עוכבו והוזהרו ובסיום שוחררו. מכשירים דיגיטליים שתיעדו את המעשים במקום נתפסו כראיה, ובהמשך הוחזרו לבעליהם".
