כשאל"ם ירון סימסולו קיבל לפני יותר משנתיים את הבשורה כי הוא בדרך לפקד על חטיבת המילואים של הצנחנים, הוא ידע שהוא עומד בפני תקופה מיוחדת ומאתגרת במיוחד. אל"ם סימסולו, בן 41, נשוי ואב לשניים, מהרצליה, משרת בצה"ל כבר יותר מ-23 שנים. הוא גדל ביחידת דובדבן ופיקד על סיירת גבעתי במבצע עופרת יצוקה. סימסולו מילא שורה של תפקידי מפתח במבצעי צה"ל בשני העשורים האחרונים. בדרך לחטיבת המילואים, סימסולו עבר גם בחטיבת הקומנדו, שם שימש כסגן מפקד החטיבה. משם הוא הגיע לחטיבה 646 – חטיבת צנחנים במילואים שהוקמה מיד לאחר מלחמת יום כיפורים כחלק מהפקת הלקחים. מאז ועד היום החטיבה משרתת בכל הגזרות במדינת ישראל ומשתתפת בפעילות המבצעית השוטפת. בשנתיים האחרונות היא התמודדה מול גל הטרור ביהודה ושומרון וזכתה לתשבחות רבות.
"זו חטיבת מילואים מעולה שיודעת לבצע כל משימה בין אם זה בעזה ובין אם זה בלבנון" מספר המח"ט סימסולו בראיון סיום תפקיד. "בשנתיים האחרונות החטיבה ביצעה שורה של פעילויות מבצעיות, בעיקר בגלל האתגר הביטחוני בשנתיים האחרונות. פעלנו בלי סוף וכמעט לא התאמנו בגלל הנסיבות. היו שתי תעסוקת ביהודה ובשומרון. אנחנו חווינו את תחילת גל הטרור וחטפנו כמה פיגועי ירי שהובילו למבצע שובר גלים. יצאנו לאימון ומיד הוקפצנו לתעסוקה מבצעית שנייה בגזרת עציון. סיימנו באוגוסט האחרון את התעסוקות הללו. לדעתי אני לא זוכר מתי חטיבת מילואים ביצעה שתי תעסוקות בפרק זמן כזה קצר".
אז מתי מספיקים להתאמן?
"הספקנו להתאמן בעיקר בין לבין. זו חטיבה שיוזמת וחותרת למגע ואז מקטרת שהיא לא עושה מספיק. מהמפקדים ועד אחרון הלוחמים – יש כאן גרעין מרכזי בגיל 25 עד 35 ועוד הרבה לוחמים. זו חטיבה שמבוססת על יותר מ-400 מתנדבים מעל גיל 42".
אחרי כל התפקידים, איך זה לצנוח לחטיבת מילואים?
"בעיניי, פיקוד על חטיבה כזו זה אחד התפקידים הכי טובים שעשיתי. יש פה כוח אדם שמבוסס על האנשים הכי טובים בחברה הישראלית. יש פה עצמאים ושכירים שמצליחים לשלב את כל העולמות הללו, כולל משפחה – בדרך כלל צעירה. בין 50 ל-100 יום בשנה בממוצע – הם באים למילואים, זה המון".
איפה שמים את הדגש: במוכנות למלחמה או לפעילות מבצעית?
"אני מפריד רגע את התעסוקה המבצעית ממלחמה. מלחמה זו כשירות אחרת ותעסוקה מבצעית זה משהו אחר. בתעסוקה הצטיינו, כמעט כל יום הייתה פעילות מבצעית התקפית ולצד זה פעילות מבצעית הגנתית. אנשים עלו פה למשימה בשליחות שלא יהיה פיגוע במשמרת שלהם. באשר לכשירות למלחמה זה כבר אירוע אחר לגמרי. סדיר שמתאמן כל יום בקושי עומד בכל הכשירויות. אנחנו נותנים שבעה ימי מילואים לכשירות בשנה, זה המינימום הנדרש. אני מנסה לדייק איתם את הדברים עד כמה שניתן אבל אין ספק שזו כשירות אחרת לגמרי. צריך לעשות יותר ולתת יותר בשביל להגיע מוכנים יותר".
איפה תופס אותך השיח המפלג בחברה הישראלית?
"אני חייב להגיד לך שהיו לנו שיחות בחטיבה על מה שקורה בחברה הישראלית. מתוך אלפים, היה עניין רק עם חמישה חיילים במילואים שרצו בעיקר לדבר ולפרוק, ובסוף הם המשיכו איתנו. דברנו עם האנשים והסברנו להם איך אנחנו רואים את הדברים ובקשתי לשים את הצבא בחוץ. חמישה מקרים בשנה, לאור מה שקורה, זה כמעט ולא פגש אותנו.
התעסוקה האחרונה שלנו הייתה בזמן הקיץ, ובמחאה, ולחלק היה גם מבחנים באוניברסיטה, בכל זאת התייצבו מעל 90 אחוזים. היו פה חילונים מתל אביב, ודתיים מההתיישבות, פריפריה, צפון ודרום וחרדים. זה הרכב אנושי מדהים, לפני חצי שנה הגעתי לאימון נווטים, נכנס לחפ"ק בשעה 2 בלילה, ורואה את עם ישראל. זה הרכב אנושי מופלא וזו תקופה מדהימה. יש כאן אנשים מדהימים שמשלבים משפחה, לימודים, עבודה ומתייצבים על מלא – זה פלא שהחברה הישראלית צריכה לברך עליו אני באמת זכיתי לפקד עליהם".
