יורם כהן מוטרד מאוד בחודש האחרון מהקמפיין למען עמירם בן־אוליאל שהורשע ברצח משפחת דוואבשה בדומא, תיק שפוענח בתקופתו כראש השב"כ. לפני כחודש פורסמה, גם בעיתון זה, עצומה שקראה להעברת בן־אוליאל לאגף התורני. בין השאר נטען בה כי "בניגוד למחבלים, הרשעתו של עמירם אינה מבוססת על ראיות אלא רק על הודאה שהוצאה בעינויים ועמירם כפר בה".
"המשפט הזה שקרי", מזדעק כהן. "כל ה'טענות' הנשמעות כיום בקמפיין ל'חפותו' של בן־אוליאל, נבחנו עד דק בערכאות השונות בבית המשפט, ולבסוף הוא הורשע פה אחד בדין ונשלח למאסר עולם. עצוב ומקומם שרבנים וחברי כנסת הולכו שולל וחתמו על המסר הזה, בלי להכיר את הפרטים. אני לא מבין, האם השב"כ הוא אויב של המדינה? תשעים ותשעה אחוז מפעילותו של השב"כ, לילה ויום, ראש השנה, יום כיפור, 24/7, היא לסיכול טרור פלסטיני. מי הכי נפגעים מהטרור הזה? המתיישבים. מי הכי צריך להודות לשב"כ? אנשי ההתיישבות ביהודה ושומרון. ולא רק לשב"כ, גם לאלוף פיקוד המרכז ולחייליו, למשטרה במחוז ש"י. איך פוליטיקאי מעז להגיד שאלוף הפיקוד דואג למחבלים יותר מאשר ליהודים? הרבנים וראשי מועצת יש"ע צריכים להשמיע אמירה ברורה: 'אנחנו מגנים את המשפט הזה, אנחנו מעריכים את מפקדי צה"ל ואת העשייה שלהם'. יש ביקורת על אירוע כזה או אחר? בסדר, אבל לא ככה".
יש טענה שמה שיצר את השבר בין השב"כ להתיישבות, הוא השימוש באמצעים מיוחדים בדומא.
"לפני זה הייתה אהבה?"
אולי לא אהבה, אבל שם נוצר שבר בגלל חוסר האמון. כדי להצדיק עינויים, השב"כ טען שמדובר בפצצה מתקתקת, אף שהחקירה נעשתה כבר אחרי האירוע ולא כדי למנוע אירוע אחר.
"אנחנו נכנסים פה להגדרה של מהי פצצה מתקתקת. חקירות ככלל זה נושא רגיש. התפקיד של שב"כ הוא למנוע פגיעה בחיי אדם, מבעוד מועד. שב"כ קבע מקצועית שהסיטואציה היא של 'פצצה מתקתקת' בזמן שהשניים נעצרו ונחקרו. בית המשפט שבחן את הסוגיה ציין כי שוכנע ששירות הביטחון הכללי פעל מבחינה מקצועית לצורך מניעת שפיכות דמים עתידית. כלומר השופט ראה את כל החומר, את ההנמקות שנכתבו בזמן אמת ולא בדיעבד.
"'פצצה מתקתקת' היא הגדרה למצב שבו אדם, שקיים מודיעין איכותי באשר למעורבותו בטרור חמור, נעצר לחקירה ואיננו משתף פעולה עם חוקריו. במקרים נדירים, אם קיימת ודאות שלנחקר יש ידע אודות אמל"ח, תכנון פיגועים עתידיים או שמות מפגעים נוספים, ניתנת לשירות הביטחון הכללי הסמכות להפעיל בחקירה 'אמצעים מיוחדים'. חשוב להבין שמטרת הפעלתם של אמצעים אלו איננה פענוח פיגועי עבר או נקמנות, אלא סיכול פיגועים עתידיים והצלת חיי אדם. בקרה על החלטות השב"כ מתבצעת דרך קבע, על ידי היועץ המשפטי לממשלה ובכירי פרקליטות המדינה, הבוחנים בדיעבד כל 'חקירת צורך' כזו.
"במקרה ייחודי זה, כבר במהלך החקירה הוצג המידע המודיעיני ליועץ המשפטי לממשלה ולבכירי פרקליטות המדינה. הסברתי שמבחינה מקצועית שירות הביטחון הכללי מגדיר את האיום מהנחקרים כ'פצצה מתקתקת', ושהמשך אי שיתוף הפעולה מצידם עלול להוביל להחלטה להשתמש לראשונה כנגד טרוריסטים יהודים ב'אמצעים מיוחדים'. כמי שמפקחים על פעילות השירות, ביקשתי את חוות דעתם באשר ל'מרחב הסבירות' של החלטה זו. המשוב שקיבלתי הוא שמבחינתם ההחלטה המקצועית נמצאת במרחב הסבירות, וראש השירות יכול לקבלה. נחקרי דומא עמדו בהחלט באבחנה של 'פצצה מתקתקת', וגם בית המשפט השתכנע במניע המקצועי שהוביל את השב"כ בהחלטותיו".
המידע שעמירם בן־אוליאל סיפק בחקירתו חסך חיי אדם?
"חד־משמעית כן. והעובדה שהפיגועים שתשתית זו תכננה לבצע הופסקו לחלוטין – מוכיחה זאת".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (ו') בומסף יומן של מקור ראשון
