שני סוגים של אנשים הסתובבו היום במבואה הגדולה של חדר המיון בבית החולים סורוקה. עשרות אנשים ונשים עומדים בפנים מודאגות בתור למרכז המידע שפועל כאן, כדי לברר מה עלה בגורל יקיריהם. הסוג השני הוא מאות מתנדבים מכל רחבי הארץ שהתייצבו כדי לעזור בכל מה שצריך.
עודד ולפר, בעלים של חברת מכונות הקפה 'מאיירס' הגיע לכאן בשעה עשר בבוקר מביתו בזיכרון יעקב, העמיד שתי מכונות קפה, ומאז הוא ניגש לאנשים ושואל אם הם רוצים הפוך או אספרסו. אביעד אופיר, עורך דין ממודיעין, התקשה להשלים שבגלל גילו, 45, הוא כבר לא במערך המילואים. הוא קם בבוקר והתייצב בסורוקה וביקש לעשות "כל מה שאפשר". אופיר אסף כביסה, חילק מנות אוכל ושינע חולים. "הייתי סניטר", הוא אומר בסיפוק, תוך כדי חלוקת בקבוקי מים. עוזי לס, הגיע לכאן מחדרה עם חולצה של 'אחים לנשק'. הוא עומד מאחורי שולחן ומחלק סנדוויצ'ים שנתרמו על ידי רשת בתי הקפה "קפה גן סיפור". "גם אחים לנשק באים להתנדב. כולנו מגויסים עכשיו", אומר לי לס. "וחשוב לי גם לומר שכל אלו מאתנו שקיבלו צווי 8 התייצבו מייד. אני פשוט כבר זקן..". השולחן שעליו מונחים הסנדוויצ'ים שמחלק לס מכוסה ביריעת פלריג הפוכה. על הצד השני שלה מופיע אחד הסלוגנים של המחאה, ולס החליט שזה ממש לא הזמן. הוא גם לא רוצה שאכתוב מה כתוב בצד השני של היריעה.
יהושפט מרדכי מבאר שבע מתנדב בסורוקה כבר 16 שנה במסגרת צוות 'מוקד שבת'. בשגרה הוא רגיל לדאוג לאנשים שהתאשפזו בבית החולים רגע לפני שבת או השתחררו מאשפוז סמוך לשבת, ונתקעו בלי פתרונות של לינה ומזון. עכשיו הוא מסייע לבני המשפחות המודאגים למצוא את יקיריהם. "יש משפחות מאופקים שלא יכולות לצאת מהעיר, אז אני עומד במקומם בתור למרכז המידע ומסתובב במחלקות. מצאתי מישהו במחלקה הנוירו-כירורגית שדומה לאחד הנעדרים, אבל בסוף זה לא היה הוא. פגשתי גם חבר מהמילואים שבא לחפש את הבת שלו, תצפיתנית בנחל עוז". גם מרדכי כבר לא חלק ממערך המילואים. יש לו תשעה ילדים. הבוקר הוא הביא את הגדולים שבהם אתו לבית החולים והם מחלקים פה מזון.
דביר כהן ונהוראי אסידון, שני בחורי ישיבה תושבי באר שבע, יושבים במבואה ומנגנים. ליד הפסנתר יושב מתנדב אחר ומנגן את השיר 'פרח' של חנן בן ארי. אני פוגש פה גם את חנה רדו, יזמית עסקית וחברתית שהגיעה מתל אביב כדי לשאול מה אנשים צריכים. רדו יכולה להציע יותר מאשר מזון, והיא משאירה את מספר הנייד שלה אצל רכזי המתנדבים.
ויש כמובן את הארגונים. 'עזר מציון' נוכח כאן וברחבי בית החולים עם עשרות מתנדבים לבושים בחלוקים לבנים. הם מחלקים קפה ותה ומאות ארוחות מבושלות, אבל במקביל עונים גם לצרכים הרבה יותר מגוונים. נפתלי קובר, תושב נתיבות ומנהל אזור הדרום בארגון, מראה לי את קבוצת הווטסאפ של חפ"ק החירום של הארגון. חולת סרטן מאופקים זקוקה להסעה מביתה, ילד עם אסטמה משדרות זקוק בהקדם למשאף. כל הצרכים נענים מיד על ידי מתנדבי הארגון.
ארגון נוסף ומשמעותי שמנהל את מערך המתנדבים מול בית החולים הוא 'לב אחד' שמאז שנת 2005 מפעיל מתנדבים במצבי חירום. מתנדבי הארגון מקבלים את כל הבאים בשערי מבנה המיון בשולחנות עמוסים אוכל, ובמקביל מצוותים מתנדבים למחלקות. שמואל כהנא בן 20 מנחלים, תלמידי ישיבת 'אורות שאול' שעדיין לא התגייס, מרכז את הפעילות של הארגון בבית החולים. מאז אמש בחצות הוא כאן, מסתובב בין המחלקות ומברר מה צריך. אני עולה אתו לסיבוב במחלקות הכירורגיות. בכל מחלקה כהנא ניגש לאחות האחראית, מברר מה הצרכים, מציע עזרה של מתנדבים שישהו במחלקה, ומשאיר את מספר הנייד שלו. מתלווים אלינו גם אורי אטיקסון מבית שמש ודליה אגרסט מהמושב אדרת. שניהם מטפלים בטראומה שהגיעו כדי להתנדב עם הפצועים והמשפחות. אגרסט ניגשת לדלפק הקבלה באחת המחלקות הכירורגיות, מציעה את עזרתה ומכוונת לאחד החדרים.
במבואה אני פוגש גם את פרופסור רועי קסוס, אחד מסגני בית החולים. גם הוא מספר על המוני המתנדבים. "אנשים באים לתרום במה שצריך, בין אם זה במלאכת הקלדנות, ובין אם זה בחלוקת מזון או שיחות עם אנשים. בית החולים בשליטה כרגע אבל אנחנו בפתחה של תקופה ארוכה וכל התנדבות מבורכת".
ויש את הסיפורים הקשים כמובן, שקשה מאוד שלא לשמוע. פצועים שהגיעו ישירות מקיבוצי עוטף עזה ואיבדו בני משפחה, לוחמים שאיבדו את חבריהם, ואזרחים מכיתת ביטחון בדרום הר חברון שפשוט עזבו הכול ונסעו ליישובי העוטף כדי להילחם.
עוד יהיו לנו הרבה ימים לשמוע את הסיפורים הקשים. בשלב הזה, נראה שעדיף לשאוב כוחות מרוח ההירתמות מעוררת ההשתאות של אלפי המתנדבים. זו הרוח שנזדקק לה בשבועות הקרובים.
