ממלכת אי-הוודאות

השנה היא 2022. מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית, ג'רמי קורבין, איש שמאל קיצוני ואדם שארגונים יהודיים רואים בו אנטישמי, נבחר לראשות ממשלת בריטניה ומחזיר את תנועתו לשלטון. בשבוע הראשון לתפקיד הוא מצהיר על הכרה חד־צדדית במדינה פלסטינית, ושולח לאו"ם שגריר בריטי חדש הדוחף להכרה בינלאומית כזו. בשלב הבא הוא מטיל חרם כלכלי על ישראל עד שה"כיבוש" יופסק. שתי המדינות מחזירות את שגריריהן הביתה. מדי יום מתקיימות מול הפרלמנט הפגנות של יהודים ותומכי ישראל, ורבים בקהילה היהודית מתכוונים להגר מהממלכה בעקבות המצב.

אם זו נראית לכם סיטואציה מופרכת, לג'ונתן גולדשטיין, יו"ר ה־JLC (מועצת ההנהגה היהודית) אחד מארגוני הגג של יהדות בריטניה, היא נראית מציאותית לגמרי. לפני כמה חודשים יזם גולדשטיין הפגנה גדולה של הקהילה היהודית, לאחר שנחשפה התבטאות בעייתית של קורבין משנת 2012, בתגובה לדיווח על הסרת גרפיטי אנטישמי. בציור הענק שהופיע על בניין בלונדון נראו דמויות סטראוטיפיות של בנקאים יהודים המנצלים פועלים שחורים. קורבין הגיב אז לדיון בנושא בפייסבוק, וטען שאין להסיר את הגרפיטי בשל "חופש הביטוי". הקהילה היהודית יצאה למחות תחת הכותרת: "Enough is Enough" (מספיק זה מספיק).

"בעשורים האחרונים לא נערכו הפגנות של הקהילה היהודית בבריטניה", אומר גולדשטיין בריאיון שקיימנו בירושלים. "אחת לכמה שנים יש כמובן עצרת תמיכה בישראל, אבל לא היו לנו הפגנות מחאה על נושאים פנים־מדינתיים. ההפגנה האחרונה של הקהילה היהודית נגד מפלגת הלייבור הייתה בשנת 1947, נגד שלטון המנדט בארץ ישראל. יהודים בריטים לא מפגינים, זה לא חלק מהתרבות שלהם. אבל אנחנו מרגישים שבאו מים עד נפש ושאי אפשר לשתוק יותר".

הקהילה היהודית בבריטניה עוברת תקופה קשה. מאז בחירתו של ג'רמי קורבין ליו"ר מפלגת הלייבור לפני כשלוש שנים, נשמעות ונחשפות בכל שני וחמישי התבטאויות אנטישמיות ואנטי־ישראליות של חברים ובכירים בלייבור – מפלגת האופוזיציה הגדולה בבריטניה, שבעבר אף אחזה בהגה השלטון ועשויה לשוב לתפוס אותו בעתיד. בין היתר זכורות אמירתו של קן ליווינגסטון, מבכירי המפלגה וראש עיריית לונדון לשעבר, כי "היטלר תמך בציונות לפני שהוא השתגע ורצח 6 מיליון יהודים", וקריאתה של חברת הפרלמנט מטעם הלייבור, נאז שאה, להעביר את היהודים החיים בישראל לארה"ב. וזהו רק חלק קטן מהרשימה. בעקבות הסערה שהתעוררה הושעו השניים מן המפלגה, אך קורבין סירב לגנות את אמירותיהם. קורבין עצמו כינה בעבר את חמאס וחיזבאללה "ידידיי", השתתף בפעילות לצד אישים אנטישמיים, הביע תמיכה בחרם על ישראל ואף השווה אותה לדאעש, באומרו כי "המוסלמים אינם אחראים למעשי דאעש יותר משהיהודים אחראים למעשי 'המדינה האסלאמית'".

מהשוליים לצמרת

נקודת שיא חדשה במתיחות הגוברת בין יהודי בריטניה ללייבור נרשמה בשבוע שעבר, עם הודעת המפלגה כי היא מסרבת לקבל את הגדרת האנטישמיות שגובשה בידי "כוח המשימה הבינלאומי להנצחת זכר השואה", גוף שחברות בו 27 מדינות. ההגדרה אומצה לאחרונה בפרלמנט האירופי, בממשלת בריטניה וב־130 רשויות מקומיות בממלכה המאוחדת, אך בלייבור מתנגדים לקביעה הכלולה בה שלפיה "התנגדות לקיומה של מדינת ישראל היא אנטישמיות", ולסעיפים נוספים השוללים התבטאויות מסוימות כלפי מדינת היהודים ומגדירים אותן כאנטישמיות.

בתגובה לכך פרסמו שלושת העיתונים היהודיים הגדולים בבריטניה, בצעד חריג ויוצא דופן, שער אחיד שנשא את הכותרת "מאוחדים". אחדות כזו, אומרים ותיקי הקהילה, לא נראתה שנים ביהדות בריטניה. במאמר משותף שפרסמו עורכי העיתונים הם כתבו: "כעת, חבר מפלגת הלייבור יכול לטעון שעצם קיומה של ישראל הוא גזענות, ולהשוות את מדיניות ישראל לגרמניה הנאצית. אז 'יהודי מלוכלך' זה לא בסדר, אבל אין בעיה להגיד 'כלבה ציונית'?"

איך בחירתו של אדם אחד הביאה להתעוררות גל כזה של אנטישמיות? אני שואל את גולדשטיין, ומבקש ממנו לפרש את השתלשלות האירועים. "זה אדם שהיה בשולי מפלגת הלייבור, שנחשב לסמן הקיצוני משמאל ושפעמים רבות הצביע נגד מפלגתו, ולפתע נבחר להיות היו"ר", מסביר גולדשטיין. "פתאום הפילוסופיות ותיאוריות הקונספירציה שלו הפכו להיות מיינסטרים, מכיוון שהיו"ר מקדם אותן. זה משנה את חוקי המשחק. חברי מפלגה שהחזיקו בדעות אנטישמיות אך שמרו אותן לעצמם, קיבלו לפתע אור ירוק לבטא אותן בפומבי. האידיאולוגיה שלו קיצונית כל כך, שאין באמת עם מי או על מה לדבר". לדברי גולדשטיין, בתקופתם של טוני בלייר וגורדון בראון, ראשי הממשלה הקודמים מהלייבור, "יהודים רבים הצביעו למפלגה. שניהם היו תומכים גדולים בישראל. נכון, עם ביקורת, אבל גם לישראלים יש לעיתים ביקורת על הממשלה שלהם".

גולדשטיין מצטט התבטאות של קורבין משנת 2012, זמן קצר לאחר שחרור מחבלים במסגרת עסקת שליט. "אם היה קייס רציני נגד האסירים, הם לא היו זוכים בערעור ולא היו משתחררים", אמר אז קורבין, והוסיף שהוא שמח על יציאתם לחופשי. "להגיד על אנשים כאלה שהם שוחררו בגלל 'ערעור', זה פשוט לא נכון עובדתית", נסער גולדשטיין.

התבטאות חמורה יותר באותו ריאיון הושמעה ביחס לפיגוע שהתרחש אז, ושבו נהרגו 16 שוטרים מצרים ונפצעו שבעה. "צריך להסתכל על התמונה המלאה", טען קורבין. "למי יש אינטרס לגרום לאי־יציבות של הממשלה החדשה במצרים? למי יש אינטרס לרצוח מצרים חוץ מישראל, שחוששת מההתקרבות בין פלסטין והממשל המצרי החדש?" גם לאחר שהמראיינת הסבירה כי הטבח בוצע בידי מוסלמים, קורבין המשיך להתעקש: "נראה לי לא הגיוני שדבר כזה יקרה ברמדאן, אני חושד שמדובר בידה הארוכה של ישראל".

"זו אנטישמיות קלאסית", תוקף גולדשטיין, "וקורבין בהחלט עלול להיות ראש ממשלת בריטניה בשנים הקרובות. מה זה אומר על מה שיתרחש בבריטניה? יש פה אדם שמקדם קונספירציות אנטישמיות ואנטי־ציוניות, תומך בחמאס ובחיזבאללה, ולא מכיר בזכותה של מדינה יהודית להתקיים. זה לא ייאמן. באותו זמן שהנסיך ויליאם מבקר בישראל, קורבין נסע לבקר במחנה פליטים בירדן וצייץ שממשלה בראשותו תכיר במדינה פלסטינית. קורבין מקדם החלטה של אחד מארגוני העובדים בבריטניה ליצירת 'מדינה דמוקרטית וחילונית' בפלסטין, ביטוי שמשמעותו מחיקתה של ישראל מהמפה. נוצר מצב שמדינות כמו מצרים וירדן מכירות בזכותה של ישראל להתקיים, אבל קורבין לא".

 

לדברי גולדשטיין, הסיבה להתנגדות ראשי הלייבור להגדרת האנטישמיות היא פשוטה: אם היו מקבלים את המסמך המקורי, רבים מחברי המפלגה היו מוגדרים כאנטישמים בעצמם. "הלייבור צועדת לכיוון מאוד ברור, של מפלגה שתראה בישראל מדינה גזענית. דמיין את הרגע שבו בבריטניה יש ממשלה שרואה בהקמת מדינת ישראל אקט גזעני. אנחנו קרובים מאוד למציאות כזו. העמדה של קורבין היא לא 'ביקורת על ישראל'. זה אדם שבעולם של פוסט־שואה לא מוכן לקבל את זכותו של העם היהודי למדינה בישראל. אין פוליטיקאי במערב שהתבטא כך בעשרות השנים האחרונות. אפילו ארדואן מטורקיה לא מדבר על חיסול מדינת ישראל".

קורבין מרבה להשתמש במונח הקומוניסטי 'מלחמת מעמדות'. בעיניו, אומר גולדשטיין, היהודים שדוכאו ונרדפו לאורך ההיסטוריה הם דווקא המעמד הגבוה, העשיר והלבן שמנצל אחרים. "הוא חושב: 'אתם היהודים מדוכאים? אתם דיכאתם אוכלוסיות שלמות. אתם לא סובלים'. כך הוא רואה את מדינת ישראל ואת רוב יהודי בריטניה. בפגישה אמרנו לו: 'אתה רואה הכול בשחור ולבן. ישראל רעה, והערבים טובים'. כשאמרנו לקורבין שאם הוא מאמין בפתרון שתי המדינות אז למעשה הוא ציוני, הוא נרתע. ראו את זה עליו באופן פיזי. שפת הגוף שלו הביעה גועל וסלידה. הוא פשוט לא מאמין בזכות של היהודים להגדרה עצמית במדינת ישראל".

אין עם מי לדבר

העיתונאי היהודי־בריטי ג'ונתן פרידלנד פרסם בשבוע שעבר מאמר ב'גרדיאן', ובו כתב ש"קשה להסביר לאנשים שאינם יהודים את מערכת היחסים המיוחדת בין העם היהודי וישראל". פרידלנד סיפר על ביקור שערך לאחרונה בבית אבלים, והזכיר את המשפט שנהוג לומר ביציאה: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים". "הרעיון של ישראל, ציון וירושלים", כתב פרידלנד, "טבוע עמוק מאוד במסורת ובתרבות היהודית. אנחנו מזכירים אותן ברגעים הכי אינטימיים של חיינו, באבלות ובחופות. על כן, הגיוני מאוד שדמוניזציה של ישראל נראית ליהודים כאנטישמיות. מדוע לא לבקר את סוריה, רוסיה או איראן, מדינות שמפרות זכויות אדם הרבה יותר מישראל?"

גולדשטיין מצטט את המאמר הזה כדי להסביר מדוע ביקורת בוטה על ישראל פוגעת כל כך ביהודי בריטניה, ומוסיף: "האמירות שנחשפות קשות לעיכול, וגורמות אי־נוחות רבה בקרב היהודים. בסקר שנערך בשנים האחרונות עולה כי בעבור 93 אחוז מיהודי בריטניה, ישראל היא פקטור חשוב או מרכזי בהגדרת הזהות היהודית שלהם. אם ראש הממשלה לא יכיר בזהות שלהם, זה ישפיע על חייהם היומיומיים". בקהילה היהודית בבריטניה חוששים גם כי במקרה של עליית הלייבור בראשות קורבין, המימון הממשלתי לבתי ספר יהודיים יקוצץ באופן שיקשה על הורים לשלוח אליהם את ילדיהם. ממשלת בריטניה מממנת גם את אבטחת בתי הספר היהודיים ב־13.4 מיליון פאונד בשנה, וגם תקציב זה עלול לעמוד בסכנה.

העיתונות הבריטית עוסקת בפרשיות האנטישמיוּת בלייבור, אך בקהילה היהודית היו מצפים לעיסוק רחב יותר. "בריטניה מתמודדת כרגע עם אתגרים גדולים כמו הברקזיט, שהוא נושא הנוגע לכל אזרח בריטי. אז לבקש מכלל האוכלוסייה ומהממשל לתעדף את העיסוק באנטישמיות – זו בקשה גדולה ולא ריאלית בתקופה כזו", מסביר גולדשטיין את מורכבות המצב.

גולדשטיין, עורך דין בהכשרתו ומנכ"ל חברת השקעות בנדל"ן, מתאר את עצמו כמי ש"מעורב בפעילות קהילתית יהודית כל חיי, כאשר הפוקוס המרכזי בעבודה ההתנדבותית שלי הוא בנושאי חינוך ורווחה". לפני כמה חודשים מונה ליו"ר ארגון הגג היהודי־בריטי JLC, המרכז תחתיו את הארגונים היהודיים המרכזיים של יהדות בריטניה, ופועל במקביל לארגון הגג הוותיק "ועד שליחי הקהילות" (BOD) שהוקם בשנת 1760. ה־JLC הוא מעין זרוע ביצועית גמישה יותר מה־BOD, ועוסק בלובינג למען נושאים הנוגעים לקהילה היהודית. בשונה מה־BOD השמרני והוותיק, ראשי ה־JLC מתבטאים באופן יותר ישיר ופחות מעונב.

מאז בחירתו של קורבין ליו"ר הלייבור הוא נפגש עם ראשי הקהילה היהודית פעם אחת, באפריל האחרון. "עד אז הוא לא ממש רצה לפגוש אותנו", אומר גולדשטיין, "רק אחרי שיצאנו להפגין, פתאום הוא ביקש להיפגש". לדברי גולדשטיין, מאז הקמת הארגון נועדים ראשיו מדי שנה עם ראש הממשלה הבריטי המכהן ועם יו"ר האופוזיציה.

איך התנהלה הפגישה?
"על פניו זו הייתה פגישה קורקטית, אבל אין לנו מכנה משותף עם קורבין ואנשיו כי הכול אצלם מאוד אידאולוגי וקיצוני. זה אדם שבכל הקריירה שלו מוקף באנטי־ציונים. הנושא החם בפגישה היה כמובן ישראל. אחד מעוזריו אמר: 'אנחנו לא יכולים לעבור בשתיקה על הטיהור האתני של הפלסטינים שהתרחש עם הקמת המדינה'. אי אפשר להתווכח איתם על הנושא, מכיוון שהם פה ואנחנו שם", אומר גולדשטיין, ומדגים את הפער בהנפת זרועותיו לשני כיוונים מנוגדים. "העמדה שלהם מתבטאת בשינויים שערכו במסמך הגדרת האנטישמיות. ארבעת הסעיפים שהם הסירו עוסקים בישראל".

לרתום את דעת הקהל

הישראלים, אומר גולדשטיין, צריכים להיות מוטרדים מגילויי האנטישמיות בלייבור לא פחות מיהודי הממלכה. "לבריטניה יש משהו שלישראל אין, וזה מושב במועצת הביטחון באו"ם", הוא מסביר. "מי שמנהיג את מדיניות החוץ של כל מדינה הוא ראש הממשלה או הנשיא, כמו למשל נתניהו בישראל וטראמפ בארה"ב. דמיין שראש ממשלת בריטניה הוא אדם שלא מכיר בזכות קיומה של ישראל, ושדוחף להכרה חד־צדדית במדינה פלסטינית. נסה לחשוב על ההשלכות הפוליטיות של מצב כזה. מה ישראל תעשה? תבטל את היחסים הדיפלומטיים עם בריטניה? איך היא יכולה לעשות את זה? זו מדינה שהמסחר השנתי שלה עם ישראל מתקרב ל־10 מיליארד דולר, ובשנים האחרונות זה רק הולך וגובר".

על מה בעצם אתם נאבקים עכשיו? הרי את קורבין לא תשנו, וזה לא יעזור שהמפלגה תמשיך לנסות למצוא תירוצים.
"אנחנו חייבים להמשיך ולרתום את הקהילות הלא־יהודיות בבריטניה לצדנו. יש הרבה מנהיגים לא יהודים שתומכים בנו – בפרלמנט, בציבור הרחב, ידוענים ומובילי דעת קהל. אנחנו צריכים להמשיך להסביר להם שממשלה בראשות קורבין תהיה דבר נוראי. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שלא לפעול בנושא. לא נוכל להסתכל במראה ב־2022, אחרי הבחירות הבאות, ולהגיד 'חבל שלא עשינו יותר'. זו לא אופציה".

יהיו שיגידו שזה דווקא משנה את הקהילה היהודית לטובה – היא מתאחדת, יוצאת לרחובות. אולי זה בכלל יחזק את הזהות היהודית ויצמצם את נישואי התערובת.
"אין ספק שזה הצית מחדש את הרגשת השייכות והאחדות. אבל חשוב להבין שיש גם נושאים אחרים שמעסיקים אותנו, כגון מתחים בין ימין ושמאל, דתיים ושאינם דתיים ועוד".

מה מתוכנן כעת?
"יש לנו אסטרטגיה לחודשים הקרובים. יהיה מאמץ קבוצתי מתואם של כל הארגונים היהודיים הגדולים, עם מסרים אחידים. אני לא מתכוון לחשוף בעיתון את האסטרטגיה שלנו, אבל יש לנו כמה תוכניות להמשך".

אתה מרוצה עד כה מתוצאות המאבק?
"אני מרוצה שזה הפך להיות נושא כלל־ארצי, דבר שלא היה עד כה. היו כותרות בעיתונות, אחרי הפסדים של הלייבור בבחירות מקומיות בחלק מהאזורים, ש'הלייבור מפסידים בגלל האנטישמיות'. אני שמח שזה הגיע למיינסטרים. הפקטור המסובך, כמו שציינתי בתחילת שיחתנו, הוא שיש לנו עולם פוליטי מורכב כיום והברקזיט שולט בשיח".

בדרג המדיני בישראל התקיימו שיחות ודיונים בנושא, אך לא הוחלט על צעד אקטיבי כמו החרמה של הלייבור או של קורבין, כפי שנעשה מול מפלגת החירות האוסטרית. במשרד החוץ סבורים כי התערבות כזו רק תפגע בקהילה, ולפיכך הוחלט להשאיר את המאבק בידי הקהילה היהודית. במקרה האוסטרי בחרה הקהילה היהודית המקומית להחרים את בכירי מפלגת החירות ואת מנהיגה שטראכה, וממשלת ישראל נהגה כך בעקבותיה. הקהילה היהודית בבריטניה, לעומת זאת, איננה מחרימה את קורבין ומנהלת איתו שיח, גם אם קשה ולעומתי; במשרד החוץ סבורים שאם היהודים לא החרימו את קורבין, ממשלת ישראל איננה יכולה ליזום החרמה כזו.

גולדשטיין תומך באופן נחרץ באיפוק הישראלי הזה. "זה נושא פנים־בריטי, ואין סיבה שממשלת ישראל תגיב בו", הוא קובע.

זה לא רק נושא פנים־בריטי, יש כאן מציאות בעייתית גם מבחינת ישראל.
"אין ספק, אבל האם ממשלת ישראל צריכה להתערב בנושא? חד־משמעית לא. ממשלת ישראל צריכה לתת תמיכה לקהילה היהודית אם היא תבקש זאת, אבל אסור שזה ייראה כנושא ישראלי. זה חייב להיות מוצג כמשהו פנים־בריטי, למרות ההשלכות על ישראל".

האם יש יהודים שמדברים על הגירה מבריטניה אם קורבין ייבחר? 
"בוודאי, אני מכיר כמה וכמה אנשים עם תוכניות חד־משמעיות להגר מבריטניה במצב כזה. זה הנושא החם ביותר בקהילה היהודית. מאז שקורבין נבחר ליו"ר הלייבור, מדברים עליו בכל שבוע בשולחן השבת. בהיסטוריה של הגלות, קהילות יהודיות לא הצליחו לשגשג ללא סימפתיה מטעם הממשלה. אני לא מדבר על תמיכה, אלא רק אהדה. אני מודאג מאוד".