הבחירות המקומיות במועצה האזורית שומרון הגיעו לכותרות לאחרונה בעקבות המאבק שהחל להסתמן בין ראש המועצה לשעבר גרשון מסיקה ובין מחליפו יוסי דגן. כזכור, מסיקה השעה עצמו מהתפקיד לפני כשלוש שנים, לאחר שנחשד במעורבות בפרשת ישראל ביתנו והפך לעד מדינה. לפני שבועיים הודיע מסיקה כי הוא פורש מהתמודדות, זאת בעקבות הכרעת הרב שמואל אליהו מצפת, שמונה לבורר מוסכם בין השניים וקבע כי דגן ימשיך בתפקידו.
אלא שגם בתוך השומרון, בבחירות ביישובים עצמם, ישנן לא מעט דרמות פוליטיות. אחת מהן מתרחשת ביישוב שערי־תקווה, שבו מתחולל מאבק בין הוועד המקומי הקודם לקבוצה חדשה שהתאגדה להחליפו. בראשות הקבוצה הזאת עומדת ליאורה טושינסקי, לשעבר סגנית מנהל מקרקעי ישראל. אל טושינסקי וחבריה הצטרף תושב נוסף בשערי־תקווה, אדם שגורלו העסיק בעבר הרחוק מדינה שלמה, וששמו בלבד ביטא את המתיחות שגאתה אז בין חרדים לחילונים: יוסי שוחמכר.
פרשת יוסל'ה שוחמכר הסעירה את מדינת ישראל בשנות השישים, לאחר שהילד בן השמונה הוברח לחו"ל בידי סבו החרדי כדי שלא יגדל אצל הוריו החילונים. החיפושים הממושכים והמעקב התקשורתי הפכו את האירוע לציון דרך מרכזי בקיטוב בין דתיים לחילונים בישראל. המילים “איפה יוסל'ה" – הכותרת הקליטה שליוותה את הפרשה – זכורות היטב לכל מי שחי כאן באותן שנים.
רוצים להפוך לעיר
יוסל'ה, כיום יוסי שוחמכר, מתגורר זה 25 שנה ביישוב שערי־תקווה. הילד בן 66, נשוי ואב לשלושה. אחרי שנים רבות בניהול וייעוץ לחברות מסחריות, הוא היה אמור ליהנות מהפנסיה ומהנוף הפסטורלי של היישוב הירוק, השוכן למורדות ההרים המערביים של השומרון. אלא שהמאבק המתחולל על הנהגת היישוב גרם לשוחמכר להיכנס לראשונה בחייו לזירה הציבורית.
לאורך השנים מילא שוחמכר תפקידים שונים ביישוב, והיה חבר בוועדות שונות. בין היתר היה פעיל במשמר האזרחי ובעמותה המפעילה את הבריכה המקומית, ובמשך תקופה קצרה היה חבר בוועד המקומי. לדבריו, הדחיפה להתמודד כדי לחולל שינוי בשערי־תקווה נוצרה בעקבות דו"ח חריף של משרד הפנים על ניהול לקוי של הוועד המקומי, וכתוצאה מתחושות קשות בשל היחסים המידרדרים בין ההנהגה המקומית לתושבים.
“בהשכלתי אני איש ניהול", מעיד שוחמכר על עצמו כדי להסביר את נסיבות הצטרפותו לפוליטיקה המקומית. “הייתי סמנכ"ל משאבי אנוש ויועץ ארגוני, ויש לי כמה תארים בתחום. דווקא כאיש ניהול וכמי שמעורב ביישוב ומאוד העריך את העשייה בו, נחרדתי לגלות את דו"ח הביקורת החמור ביותר שהוגש על פעילות הוועד המקומי בשנים 2014־2016. כתבתי דו"חות ביקורת, וגם הייתי מבוקר בחברות עסקיות. בשיטה האמריקנית, הדו"חות מתחלקים לצבעים – אדום, צהוב וירוק – על פי חומרתם. בכל דו"ח ביקורת תמיד ימצאו משהו, אבל השאלה היא מה מוצאים בתחום האדום, מה בצהוב ומה בירוק. תושבי שערי־תקווה קיבלו דו"ח של משרד רואי חשבון שמונה באישור משרד הפנים, הם הפכו פה אבן על אבן, ושומו שמיים – אין שם נקודה אחת של ירוק, ואולי אחת או שתיים בצהוב. 99 אחוז מהדו"ח זה אדום מאדום".
כלומר?
“זאת אומרת שזה רע מאוד. לא רק שממצאי הדו"ח היו חמורים, אלא שכותבי הדו"ח הכריזו שהוועד המקומי של שערי־תקווה הוא ‘ועד נחשל'. שוב, אני איש מִנהל, וזו הכרזה נדירה ביותר שמבטאת את החומרה. אחרי שקראתי את הדו"ח פניתי למשרד הפנים ושאלתי: ‘תגידו לי בבקשה, מתי הוכרז בפעם האחרונה על ועד מקומי שהוא ועד נחשל?' לקח להם חודש לחזור אליי, ובסוף קיבלתי תשובה שהיישוב שלנו זכה בפרס ייחודי במדינת ישראל: אנחנו המקרה היחיד בעשור האחרון שהוכרז עליו כוועד נחשל. אתה אומר לעצמך ‘עד לכאן הגענו?' זה הקפיץ לי את כל הפיוזים".
לאחר ששמע שההנהגה הקודמת מבקשת להתמודד שוב בבחירות ולנסות לזכות באמון התושבים, חש שוחמכר שבאו מים עד נפש. “מה התברר? אלה שעמדו בראש הוועד טוענים שהדו"ח הוא לא מקצועי אלא דו"ח מטעם, כלומר מטעמו של יוסי דגן, ראש המועצה שהסתכסך עם הנהגת היישוב. טענו שליוסי דגן יש משהו נגד שערי־תקווה ופנו לבתי משפט כדי לפסול את הדו"ח, ולמעשה את עצם הזכות לבקר את היישוב. ואחרי דו"ח כזה, אותה קבוצה קמה בריש גלי ואומרת ‘אנחנו רוצים להמשיך את הובלת היישוב'. זה היה הרגע שבו החלטתי לצאת מאזור הנוחות שלי. נוח לי היום מאוד בחיים האישיים ועם המשפחה, אבל לא ייתכן כדבר הזה. אמרתי לעצמי שדבר כזה לא יקום ולא יהיה, ויחד עם קבוצה של תושבים החלטנו להיאבק על הנהגת הישוב".
ליאורה טושינסקי, תושבת אותו רחוב שבו מתגורר שוחמכר, חברה אף היא בקבוצה המתמודדת על הנהגת היישוב. בעוד היא מתמודדת על ראשות ועד היישוב, הוא שואף להיבחר כנציג שערי־תקווה במליאת המועצה אזורית שומרון.
“יוסי היה בין היוזמים של הקבוצה", אומרת טושינסקי. “הוא מביא איתו הרבה ניסיון והרבה חוכמה ורגש. התחושה היא שהמצב בשערי־תקווה הוא על עברי פי פחת. אנחנו יותר משלושים שנה ביישוב, ורואים בצער מה קורה פה. לכולנו יש חיים עשירים ועולם תעסוקתי מלא, אבל התקבצנו יחד – גברים ונשים, דתיים וחילונים, ותיקים וצעירים – כדי להביא אמירה אחרת. יוסי יהיה הנציג שלנו במליאת השומרון, והמטרה מבחינתנו היא ייצוג נכון של האינטרסים שלנו במליאה".
המתחים הפנימיים מלווים את שערי־תקווה כבר שנים. בעקבות הדו"ח הנזכר הודח לפני שנתיים ראש ועד היישוב, חיים (חיימון) בלומנפלד, בידי מליאת המועצה האזורית ובאישור משרד הפנים. מי שמנהל כיום את ענייני היישוב, במעין ועדה קרואה עד הבחירות, הוא משה סוויל, לשעבר ראש מועצת גוש עציון בפועל. בהשוואה ליישובים אחרים במועצה, שערי־תקווה נהנה מעצמאות רבה: ועד היישוב, ולא המועצה האזורית, הוא שגובה את המיסים והארנונה ומעניק שירותים לתושבים. הדבר מעניק כוח רב לראשי היישוב, וזהו גם הרקע לסכסוכים שהתגלעו בתוך היישוב ובין ראשיו לראשי המועצה האזורית.
דיון ער נוסף שמתקיים בשערי־תקווה בשנים האחרונות עוסק בהשתייכות היישוב למועצת שומרון. רבים מהתושבים סבורים כי על שערי־תקווה להתנתק מחסות המועצה האזורית ולצאת לדרך עצמאית. שוחמכר וחבריו לסיעה תומכים בהקמת עיר חדשה שתורכב משערי־תקווה והיישובים הסמוכים – אלקנה, עץ אפרים ואורנית – תוך שמירה על המרקם ועל העצמאות של כל יישוב. לדברי שוחמכר, הקמת עיר כזו תיטיב עם שערי־תקווה ועם השומרון, תביא לבנייה מסיבית בשומרון ותאפשר הקמת אזור תעשייה נוסף ושימוש בשטחים "כלואים". “צריך להסתכל לטווח הארוך. מה שמתבקש הוא עיר שתגיע עד ראש העין", סבור שוחמכר.
“אנחנו יישוב של 6,000 איש בתוך מועצה אזורית, ולא כולם לועסים את זה בקלות", אומרת על כך עמיתתו ליאורה טושינסקי. “ככל ששערי־תקווה יישאר חלק מהמועצה – וזה לא תלוי בנו אלא במשרד הפנים – המעמד והיכולות שלנו צריכים להיות כמו שמגיע ליישוב בגודל כזה. יש הסכמים מסוימים שצריך לטפל בהם ולשפר אותם. הדבר השני שהנציג במועצה צריך לעשות הוא לפעול מול משרדי הממשלה, ובשותפות עם השכנים שלנו לייצר מהלך ציבורי ומקצועי להקמת רשות עצמאית. יוסי, עם הניסיון והידע שלו, יוכל לייצג אותנו נאמנה גם במישור הזה".
ללמוד מאשת לוט
בזכות הביוגרפיה המורכבת שלו, שוחמכר נתפס בשערי־תקווה כסוג של סלב מקומי. חזי דרקסלר, אחד המתמודדים ברשימה עם שוחמכר, מסביר: “זה אדם מפורסם בסדר גודל שכבר לא קיים היום. סלב היום זה משהו לשבוע־שבועיים, ואז עוברים לדבר הבא. כמי שגדל בחברה החרדית אני יכול להעיד שיוסל'ה שוחמכר הוא סלב נצחי. כולם מכירים את הסיפור שלו. לפני כמה חודשים ישבתי שבעה על אבי יצחק דרקסלר ז"ל, ויוסי בא לנחם. אמרתי לאימא שלי: ‘את יודעת, זה יוסל'ה שוחמכר, שכן וחבר'. פתאום אתה רואה את כולם מתלחששים ומדברים, והמבטים משתנים. תלך היום בבני־ברק ובירושלים, זה סיפור מוכר וידוע עם דרמה, סיפור ילדות של המדינה".
יוסל'ה שוחמכר נולד ב־1952, ובהיותו בן חמש עלתה משפחתו מברית המועצות לישראל. בשל מצבם הכלכלי הקשה העבירו אותו הוריו להשגחת הסב, נחמן שטרקס, חסיד ברסלב ממאה־שערים. כמה חודשים לאחר מכן, כאשר מצבם השתפר והם ביקשו להשיב את הילד לרשותם כדי לגדלו בעצמם, סירב הסב לעשות זאת בשל אורח חייהם החילוני. הילד הוסתר אצל משפחות חרדיות ברחבי הארץ, והועבר ממקום למקום. המקרה הגיע לבית המשפט, והוא פסק כי על הסב להחזיר את הילד להוריו לאלתר, אך שטרקס סירב לכך גם לאחר שנשלח לכלא.
בעזרת הגיורת המפורסמת רות בן־דוד – לימים רעייתו של מנהיג נטורי קרתא, הרב עמרם בלוי – הוברח יוסל'ה לחו"ל כשהוא מחופש לילדה ובסיוע דרכונים מזויפים. יותר משנה לאחר פרוץ הפרשה ולאחר שחיפושי המשטרה העלו חרס, הטיל ראש הממשלה דוד בן־גוריון על המוסד ועל ראשו איסר הראל למצוא את הילד החטוף ולהשיבו לחיק הוריו. המוסד חשף את מעורבותה של בן־דוד בפרשה, חקר אותה ואת בנה ואיתר את יוסל'ה אצל משפחה של חסידי סאטמר בברוקלין, ניו־יורק.
שוחמכר מתבונן היום על הפרשה ההיסטורית ההיא במבט סלחני ומפויס. הוא אינו נוטר טינה לציבור החרדי והדתי, ומקיים קשרים ידידותיים עם רבנים ועם רבים במגזר החרדי. גם בחירתו לגור בשערי־תקווה, יישוב מעורב שדתיים וחילונים גרים בו יחדיו, נובעת לדבריו מתפיסה עקרונית.
“צריך ללמוד מאשת לוט שיש דברים שלא צריך להסתכל לאחור ולהיתקע שם", הוא אומר. “הבחירה שלי בשערי־תקווה נבעה גם מאמירה שלא צריך לנקום ולנטור איפה שזה לא צריך. במקרה שלי היה מדובר בחרדים קיצוניים שלא האמינו במדינת היהודים, והצליחו לסובב מדינה שלמה. אז מה, נעמיד מול מכונת ירייה כל מי שיש לו כיפה שחורה? אין לי טינה כלפי הציבור החרדי או הדתי, ולא כלפי שום ציבור אחר. זה שיש פושעים ונבלים, אז מה לעשות, צריך לטפל בהם. תמיד יהיו כאלה, ולא צריך לעשות הכללות בגללם".
אחת התובנות שמלוות את שוחמכר בעקבות סיפורו האישי היא חשיבותה של הכלת האחר. בעיניו, העניין הזה רלוונטי גם במאבק הפנימי ביישובו: “להכיל זה אומר להבין את הצד השני, לדעת להקשיב, ולא להאכיל בשטויות וקשקושים את הציבור שלך או ציבורים אחרים. אני מאמין שבהקשבה נכונה אפשר להביא נושאים רבים לידי פתרון, הרבה יותר מהתנהלות כוחנית שגוררת רק כוח. ברור לי שלא יהיה קל לקבוצה שלנו להנהיג את היישוב. צפויים לנו התגוששויות וויכוחים, ונצטרך להילחם על משאבים. מי שיעמוד בראש שערי־תקווה יקבל ירושה לא קלה של יישוב שנמצא במצב כספי וחברתי קשה. נצטרך הרבה אורך רוח והתמודדות עם אנשים כדי לשנות את המציאות".
בינתיים גם בשערי־תקווה עלה על השולחן נושא ההדתה. הוויכוח הפנימי ביישוב, מתאר שוחמכר, מביא להטחת האשמות סרק בנושא. לדבריו, ההנהגה הקודמת “מייצרת ספין" כאילו הרשימה החדשה שבה הוא פועל ושמעורבים בה גם נציגים דתיים, תביא ל"הדתה" ותשנה את אופי היישוב.
“אנשים מהצד השני טוענים על הקבוצה שלנו שנעשה ‘הדתה' ליישוב. אני שומע מהתקשורת ש'הדתה' זה נושא מאוד פופולרי היום, אז גם אותנו מאשימים שנסגור כבישים בשבת ומי יודע מה עוד. וואלה, אני חייב להודות באשמה שרבים מחבריי הטובים הם דתיים, מה לעשות? אני גם מודה שהרבה דתיים באו ליישוב המעורב כי הם רוצים חינוך שמקרב את ילדיהם לחברה הישראלית. זה האופי של האנשים פה, וברור שמי שמחפש נופך יותר דתי יכול לעבור לאלקנה שמגדיר את עצמו כיישוב דתי. אז למה מעלים את נושא ההדתה? כי כשאין מה לומר על המאזן שנמצא בגירעון של יותר מ־10 מיליון שקלים, וכשהוועד מוכרז כנחשל ואין שום דבר אינטליגנטי להגיד על זה, אומרים הדתה. זה לא רלוונטי בכלל".
חיים (חיימון) בלומנפלד, המתמודד לראשות הוועד בשערי־תקווה, מסר בתגובה: “הדו"ח שיצא נגד הוועד המקומי בשערי־תקווה היה דו"ח מוזמן מטעם, וטרם מוצו ההליכים המשפטיים לגבי המניעים שהביאו לפרסומו. נושאים אלו עוד יתבררו בבית המשפט". 
