מי שלא מכיר את אביהו כהן שניהל היום את מתחם חלוקת המזון בשדרות, עשוי לחשוב שמדובר בתושב ותיק של העיר, אבל כהן נחת שם רק אתמול, והיום הוא כבר מחלק הוראות לעשרות המתנדבים שמתרוצצים בעיר עם חבילות המזון. כהן, אב לתשעה, תושב בית שמש, מנהל בשגרה את חברת הבנייה אקו-בילד. אתמול בבוקר הוא הרגיש שהוא לא יכול לשבת בבית, לקח את אחד מבניו, והודיע לאשתו שהוא נוסע להתנדב.
בהתחלה הם הגיעו לאשקלון והעבירו אוכל לחיילים, ולקראת ערב החליטו לעבור לשדרות. קבלת הפנים שלהם בעיר כללה מטח של רקטות, והם מיהרו להישכב לצד הכביש. לצד החמ"ל העירוני של העיר, הם מצאו את מתחם חלוקת המזון הענק שלדברי כהן דרש יש מכוונת. "היה פה בלגן די גדול", הוא מספר. "ניגשתי לדניאל מהעירייה והצעתי לה לקחת פיקוד ולעשות פה סדר, והיא הסכימה". כהן נשאר שם עד חצי שעה לאחר חצות, חזר לישון בביתו, והתייצב שם שוב הבוקר כדי לפקד על המבצע. מתחם החלוקה הוא מגרש ספורט גדול שמאוכלס ביממות האחרונות באלפי מנות מזון שמגיעות מכל רחבי הארץ לתושבי שדרות שנשארו בעיר.
עשרות מתנדבים נכנסים למתחם, מוציאים ממנו חבילות לרכבים ומחלקים אותן ברחבי העיר. בין המתנדבים מצאתי גם קבוצה לא קטנה של פעילי 'אחים לנשק'. אחד מהם שהציג את עצמו כ"חי מתל אביב", סיפר על החמ"ל שהקימו 'אחים לנשק' בקיבוץ בית קמה, משם נשלחים מאות פעילים של הארגון למשימות. "רובנו קצינים ולוחמים שכבר לא נמצאים במערך המילואים. התחלקנו לחוליות עם תקשורת פנים ונשק אחד, ויצאנו למשימות". המשימות בימים האחרונים בגזרת שדרות הן בעיקר הוצאת תושבים שרוצים לצאת מחוץ לעיר, וחלוקת מזון. "מבחינתנו לא פחות חשוב עצם ההסתובבות בעיר, והשיחה עם האנשים. חלקם חרדתיים, ורבים מהם עדיין לא יצאו מהבית מאז שבת".
קבוצה נוספת של מתנדבים שפגשתי במתחם חלוקת המזון הייתה של עובדי חברת שירותי הרכב 'שלמה סיקסט'. החברה שלחה לכאן שלושה צוותים מאזור המרכז עם מאה קרטונים של ערכות ומתנות לילדים ועוד 150 חבילות מזון לשטחי הכינוס של החיילים. עכשיו הם מסתובבים במתחם המזון לאזרחים, מקבלים הוראות מאביהו כהן, מעמיסים חבילות על הרכבים ומחלקים.
צריך גם לומר שאנשי העירייה המתורגלים היטב במצבי חירום מורגשים היטב בשטח. מתחם חלוקת המזון פועל בצמוד לחמ"ל העירוני שמתופעל על ידי עובדי העיריה באופן מקצועי ומרשים. אחוז ניכר מהמתנדבים בחלוקת המזון ובאגפי החמ"ל השונים הם תושבי העיר, רבים מהם ממשפחות הגרעין התורני. אגב, את ההבדל בין התושבים המקומיים למתנדבים מבחוץ אפשר לזהות מיד כשנשמעת התרעת צבע אדום. האורחים מבחוץ עוד לא מספיקים לקלוט את ההתראה, והמקומיים כבר דוחפים אותם אל תוך המבנה המוגן.
