בימי שגרה, תת אלוף ברק חירם משרת במרכז הארץ, מתוקף תפקידו כמפקד אוגדה 99 "הבזק" שכפופה לפיקוד מרכז. אך עם תחילת מתקפת הטרור הרצחנית ביום שבת על יישובי עוטף עזה, הוא מצא את עצמו מנהל קרבות עזים ומרים בהגנה על היישובים והקיבוצים שעמדו תחת תקיפת מחבלים מאסיבית. כעת כששלב הבלימה נגמר והאזור טוהר ממחבלים, מספר תא"ל חירם על אירועי הימים הראשונים ללחימה.
"בשבת הייתי בבית וקיבלתי דיווחים על נפילות בדרום. מההקשר הבנתי שיש כאן משהו חריג אז נסעתי לפיקוד מרכז כדי להבין טוב יותר את תמונת המצב. לא חשבתי שיצטרכו שאעזור, אבל בדרך לשם מצטברות העדויות והן גורמות לי לנסוע מהר יותר. ראש חטיבת מבצעים שלומי בינדר מתקשר אליי ואומר שהאירוע חמור ורחב מאוד ומספר לי שכל מפקדי האוגדות מקבלים גזרות לחימה. הוא אומר לי לנסוע לנתיבות כי יש שם מחבלים. בדרך אני מקפיץ את האוגדה לנקודת הכינוס בצומת בית קמה. אני מגיע לשם ב-9 בבוקר, רואה שני צוערים מבה"ד 1, ממנה אחד לקשר ואחד לקצין המבצעים שלי ולוקח אותם איתי".
תא"ל חירם מגיע לאזור המושב שובה שליד נתיבות, מזהה קצין משטרה ואחרי דין ודברים והבנה של תמונת המצב שהוא מקבל ממנו, המאו"ג פורס מפה של נתיבות ומחלק גזרות. "אני מבין שהמחבלים נמצאים בתווך שבין הגדר לנתיבות. הודעתי לפיקוד דרום ואוגדת עזה שאני לוקח אחריות על סעד, עלומים, בארי ורעים".
"הגעתי לצומת סעד, שם פגשתי בחיילים הראשונים מהגזרה. היה שם תאג"ד של גדוד 13, ולוחם מהגדוד מספר לי שסמל שלו ועוד חייל מנהלים אש בכניסה לעלומים. באותה נקודה הבנתי שגם בדרכים ובכניסות ליישובים יש מחבלים. הרבה מאוד יחידות הגיעו לשם – שייטת 13, שלדג, סיירת מטכ"ל, גדוד 890, לוט"ר, כוח מחטיבת כפיר, כוחות של ימ"מ ויחידת מצדה משב"ס וטנק פגוע שסגן מפקד עוצבת הגליל, אלוף משנה ניסים חזן, בנה צוות ופיקד עליו כמט"ק. שמתי צוות חיילים בכל אחד מהיישובים והמשכתי להזרים כוחות נוספים פנימה. לעלומים הגעתי ב-10 בבוקר. החפ"ק שלי נתקל בשלושה מחבלים בכניסה וחיסל אותם. המזל הגדול שם שכיתת הכוננות הצליחה להגן על בתי התושבים והמחבלים לא נכנסו. נמנע שם אסון גדול. האירוע היה נראה בשליטה אז המשכתי לבארי".
"שלחתי את מח"ט כפיר לגזרה ונתתי לו פיקוד על קיבוץ רעים. עדכנתי את הפיקוד והאוגדה שי מפקד וכוח בכל אחד מהיישובים. בהמשך פגשתי את מפקד אוגדה 98 דן גולדפוס וסיכמנו על גבולות גזרה".
"בתוך בארי, קיבוץ בגודל בינוני, כולם עבדו והרגו מחבלים. אני עובר בין הכוחות כדי לוודא שכולם מכירים את כולם. עוברים מבית לבית, הורגים מחבלים, כובשים שטח אחר שטח, וכל פעם מפנים אזרחים החוצה. המחבלים גם התמקמו על הצירים והצמתים בחוץ כדי למנוע הגעת כוחות ליישובים".
במוצאי שבת החל אירוע בני ערובה בחדר האוכל, אך תא"ל חירם אומר כי לא היה מדובר בבני ערובה מאחר והמחבלים לא ניהלו משא ומתן, וכי היה מדובר במתחם מגורים ארוך ולא בחדר האוכל שהיה ממול. "התבצרו 20 מחבלים במתחם של 8 בתי רכבת, וידענו על לפחות 15 אזרחים שהיו שם. במהלך חילופי האש, אחד המחבלים נכנע, מה שייצר תחושה שאולי יש הזדמנות למשא ומתן. אז ניסינו לכרוז להם אבל נענינו בירי נ"ט. זה אירוע שהובל על ידי הימ"מ, חבורת הרוצחים לא באו במגמת מו"מ, ולא נותר לי אלא לפקוד לכבוש את המתחם". תוצאות האירוע היו קשות, כשמתוך 18 הישראלים היו שם – ארבעה בלבד נותרו בחיים, ועוד מספר לוחמים נהרגו בחילופי האש. כל המחבלים חוסלו.
"היו קרבות מאוד קשים בקיבוץ, בעיקר של מחבלים שהתבצרו. לא היה מקום אחד שלא חטפנו פצועים והרוגים כחלק ממשימת הטיהור", אומר מפקד אוגדה 99 ומציין שני קרבות נוספים בהם כוח של שייטת 13 מול מתחם בו התבצרו 17 מחבלים ואירוע אחר של גדוד 890 עם הסמג"ד מול מספר דומה של מחבלים מבוצרים.
"הם הגיעו עם כמות משוגעת של אמצעי לחימה. הרבה מאוד מאנשינו לא הגיעו מהיחידות אלא מהבית רק עם נשק אישי, והם היו מול מקלעים, RPG ומטעני צד. בסריקה התגלה שהמחבלים מלכדו גופות רבות של אזרחים".
"ביום ראשון בערב היינו בשליטה מבצעית מלאה על בארי – יכולנו לנוע ברחובות בחופשיות אבל רק ביום שני לפנות בוקר סיימנו להרוג את כל המחבלים בתוך היישוב – 108 מחבלים, בהמון מוקדים".
מיום שני בצהריים החל שלב איתור הניצולים והקורבנות. "עשינו סריקות מדוקדקות, פרצנו לממ"דים שאזרחים נעלו כדי שהמחבלים לא ייכנסו. כחלק משיטה ברורה לאלץ את התושבים לצאת החוצה, המחבלים הוציאו מהרכבים בחנייה את הגלגלים הרזרביים, הבעירו אותם וגלגלו לתוך המבנים. זה התחיל לשרוף את הבתים וגרם לאנשים לצאת החוצה. מצאנו בממ"דים אנשים שבחרו לא לצאת ונחנקו למוות. מצאנו אנשים כפותים וירויים, ילדים ותינוקות בעגלות שנורו. להכניס 108 מחבלים לקיבוץ זאת לא משימת כיבוש – אלא משימת שחיטה. הוצאנו מעל 100 גופות של אזרחים מהקיבוץ".
תת אלוף חירם מתייחס לאמירות של תושבים לפיהן הצבא הפקיר אותם במשך שעות, והוא אומר ברגישות. "הכנסנו כוחות של סיירת מטכ"ל, שלדג ויחידת מצדה לתוך היישובים. הם נתקלו באויב. התושבים לא פגשו אותם כי יש מחבלים ביישוב. זאת עובדה שהתושבים חיכו המון זמן, אבל הם לא הופקרו, חצבנו את דרכנו לשם. קיבלתי פניות מחיילים שלי בגולני שביקשו 'תציל אותי'. ב-10 בבוקר הגענו לשם עם כוחות רעננים, אבל קודם לכן היו שם לוחמי גדוד 13, שוטרים, כיתות כוננות וכשהגענו כמעט כולם היו כבר הרוגים. זה קרה בגלל שתפיסת ההגנה שלנו היא שרצים מהר לכל אירוע. שום כוח עתודה לא דמיין שיפגוש סד"כ של 100 מחבלים. לכן, הדבר הראשון שעשיתי הוא לצבור כוח של 100 אנשים כדי להיכנס חזק ולבוא עם יתרון".
מפקד האוגדה אומר שנהרגו לו כ-20 לוחמים מכוחות הביטחון וכ-100 נפצעו. "אנחנו מכירים את כוחות הנוחב'ה של החמאס, לא כשלנו בהערכה האיכות שלהם, הם באו להילחם. אף אחד לא נהרג כי הוא זלזל, אלא כי פשוט היה המון אויב".
"התכנית שלהם הייתה לכבוש את היישובים, לשחוט את התושבים, ליצור מצב שצה"ל לא מצליח לסייע ליישובים ולא לסכל את חטיפת התושבים לתוך עזה. היישוב ולא המוצב היה מטרת ההתקפה וזה הפתיע אותי. כשנערכנו בעבר לפשיטה בהפתעה אז חשבנו שהסד"כ של המחבלים יהיה יותר קטן".
"אנחנו כרגע נערכים למשימות ההמשך, שאני לא חשוף לכולם. מקווה מאוד שנייצר מצב ביטחוני אחר לכל תושבי מדינת ישראל להרבה שנים קדימה. שלא נסתפק בתיקונים קוסמטיים של מפת הגבול. חמאס הוכיח שהוא לא ישות מדינתית שאפשר לנהל איתה הסכמות, אלא ארגון ששם בראש ובראשונה את רצח היהודים מעל חיי ילדיהם".
"נכשלנו במשימת ההגנה ברצועת עזה. עכשיו השבנו את המצב לקדמותו. הרגנו את האויב ויישרנו קו על הגבולות. אנחנו מאוששים למשימות להמשך והחובה שלנו היא להשיב את האמון והביטחון לישראל".
