כמעט שבוע עבר מאז אותו מתקפת הטרור הרצחנית של החמאס על יישובי עוטף עזה, שגרמה לתושבים לאחוז בנשקים בבוקר שמחת תורה כדי להגן על בתיהם. ביישוב שלומית שנמצא בחבל שלום במועצה אזורית אשכול, יצאו חברי כיתת הכוננות להגן על היישוב שלהם ועל היישוב הסמוך פרי גן. בתום הקרבות איבד היישוב הצעיר ארבעה מחבריו – אביעד כהן וראובן שישפורטיש שנפלו בקרב בפרי גן, אוריאל ביבי שהיה בדרכו מהיישוב לבסיס אליו הוקפץ ובכור סוויד שנפל כשהיה בדרכו ליישוב אחרי ששמע על המתקפה. יהי זכרם ברוך.
בשבת ב-6 וחצי בבוקר התעוררנו למטח רקטות לא יאומן בתוך היישוב. מעולם לא היה דבר כזה. נפילות בתוך שטח הישוב. נכנסנו מיד לממ"דים ולאחר כעשרים דקות הירי הרקטי פסק. רצתי החוצה לשכן שלי שמשמש כראש צוות חירום יישובי. בתור חבר מזכירות שמקשר בין כיתת כוננות לצוות החירום היישובי, כשרצתי אליו והבנו שמדובר באירוע גדול. השמים נצבעו בשחור והאוויר התמלא בריח חזק של אבק שריפה.
בדקנו שכולם התעוררו והדלקנו את הטלפונים, וניסינו להבין תמונת מצב. הגעתי לאביעד כהן, החבר הכי טוב שלי בחיים, הוא גר בית לידי. הוצאתי אותו מביתו, אמרתי לו – 'אביעד, קורה כאן אירוע מטורף'. כיתת הכוננות התרכזה בחוץ וחברה לרבש"ץ שגר איתנו באותו רחוב. אחרי כמה זמן שמענו בקשר שיש מחבלים ביישוב פרי גן הסמוך ואת הרבש"ץ שם צועק בקשר שהוא נתקל במחבלים בתוך היישוב, הרבש"ץ שלנו ביקש מי כל מי שיכול להגיע במהירות לפרי גן.
שני חבר'ה ראשונים שלנו יצאו לשם, הם הבחינו כי רכבו של הרבש"ץ מנוקב מכדורים כשהוא נוסע לאחור תוך כדי הוא צורח להם שיש מחבלים בסוף הרחוב.,הם רצו לתוך הרחוב, ראו שוטר פצוע קשה, ניסו להזיז אותו מקו האש תוך כדי שהירי מכוון אליהם, הם שמעו צעקות בערבית, ירי של קלאצ'ניקוב ורימונים.
בינתיים בכיתת הכוננות הקפצנו כוחות לתוך היישוב. כיתת הכוננות נפרסה אל מול 8-10 מחבלים. אחד התושבים צעק לנו שהם מנסים להיכנס לבית שלו אבל הוא לא נתן להם אז הם התבצרו בבית אחר.
מתוך חמישה שניים נפצעו, אחד מאתנו זחל והעניק להם טיפול ראשוני. נפגעו, אחד בכתף ואחד בירך, אחד זחל אליהם וטיפל בהם. ראובן ואביעד ניהלו בגבורה קרב אש מול המחבלים. ביקשנו מהחבר'ה להזעיק עוד כוחות, מטווח אפס המחבלים זרקו עלינו רימונים ובמהלך הקרב עקוב מדם אביעד וראובן נפגעו ונפטרו במקום.
תוך כדי ירי קיבלנו אספקה של כדורים מפרי גן והתחלנו לחלץ את התושבים והפצועים ביחד עם כיתת הרפואה, עם שני הרוגים וארבעה פצועים, נותרו מעטים מול מחבלים רבים, תוך כדי החילוץ המחבלים החלו להימלט על גבי אופנועים, אנחנו התמקדנו בחילוץ ולא בתפיסה שלהם.
כשעה לאחר שהאירוע הסתיים, צה"ל הגיע, אז קיבל אמיתי שהיה לידי שיחה מאוריאל ביבי, סמג"ד בצנחנים, כשהוא על ספיקר, שמענו אותו מבקש שנבוא לסייע משום שהוא מותקף מול מחבלים בכביש 232, דיווחתי מול המוקד שכבר היה מודע לאירוע, התקשרתי אליו בחזרה והוא צעק לי, 'יורים עליי, חטפתי בצוואר, אני מדמם. אני פורק מהרכב בצומת מגן'. אמרתי להסתתר והתקשרתי למד"א באופקים להם העברתי את המספר שלו כדי שיוכלו לאכן את הנייד שלו. אוריאל לא נמצא ליד רכבו. הוא נפגע ונחשב נעדר במשך יומיים עד שזוהה עם ההרוגים.
באותו זמן בישוב שובה, בכור סוויד, שהבין את האירועים בקבוצת הוואטסאפ, ניסה לחבור לכיתת הכוננות אך בצומת מגן הוא נרצח.
בשעה 11:00 ניסינו למפות את האזורים והבנו שיש כ-20 מוקדי אש בנוסף למוצב צבאי שנפל לידינו, כאשר בו זמנית מטחי הרקטות לא פוסקים וגם ניסיונות החדירה של המחבלים ממשיכים עם הגעת הצבא ניסיונות חדירה ויריות מסביב, חילקנו את האזור לגזרות וניסינו לעזור ככל שניתן.
תושבי הישוב פונו בתחילת השבוע לכפר עציון, הישוב חטף מכה קשה וכואבת: 4 אלמנות, 15 יתומים, כולם מאותו רחוב, למרות הקושי, תושבי הישוב הסתערו על המשימות השונות- טיפול בפצועים, החלפת הפצועים וההרוגים בכיתת הכוננות, ליווי צמוד למשפחות השכולות.
הישוב שלומית גם הוא עובר אבדן גדול: ראובן ואביעד היו ממקימי היישוב, בכור הגיע מעט אחריהם ולקח חלק בקידום הישוב ושימש כגנן של הישוב. אוריאל הגיע לפני כמה שנים ורק לפני חודשיים עבר לביתו החדש בישוב. הקהילה תחזור לישוב בראש מורם. תפריח ותבנה את הישוב בכל הכח, זו התשובה שלנו למחבלים שפרעו בנו, זו דרכנו ואותה לא נעצור לעולם.
העדות כאן מובאת מפי יוני ורנר, תושב היישוב, לאחר פינוי היישוב הוא חבר ליחידת המילואים שלו בצפון. הצילומים באדיבות המשפחות.
