"נכשלנו, כעת צריך לנצח"

מערך כלי הטיס הבלתי מאוישים של ישראל נחשף רק בשנים האחרונות. הוא היה מסודותיה ההתקפיים הגדולים, וסיפק את מכות האש ותגובות המנע לחדירות מחבלים בעשור האחרון, בלי לקחת קרדיט.

בשבת, כשהמערך היה בכוננות בכל רחבי הארץ, הגזרה הדרומית תפסה אותם בהפתעה. "הזיק", כפי שנקרא המערך, יודע היטב כיצד לסכל מחבלים בעזה. בשנים האחרונות הוא תקף שם אינספור פעמים, בשורה של מבצעים ותגובות על שיגורי רקטות. זהו אחד המערכים שנמצאים בכוננות 24/7, כוננות שבפעם הזאת לא הספיקה.

בריאיון מיוחד ואמיץ עונה מפקד המערך, סא"ל א', על השאלות הקשות ולא מסתיר את הכישלון. "נכשלנו, אין לזה מילה אחרת", הוא אומר, ובאותה נשימה מבקש להעביר מסר לעם ישראל, "הרמנו את הראש. אנחנו במקום אחר, בראש מורם וגב זקוף".

"לא אסתיר את התחושות הקשות, אבל אין לנו זמן למשהו אחר, צריך לנצח", אומר סא"ל א'. "יהיה עוד מספיק זמן לתחקורים והסקת מסקנות. אנחנו פה בכוח מלא, עם אחוזי גיוס מטורפים. אין אחד ששירת ביחידה ולא ביקש להגיע למילואים. הגיעו מילואימניקים מארצות הברית, כאלה שחיים שם כבר כמה שנים, והתייצבו אצלי במשרד ביום ראשון. אמרתי להם שלא צריך אבל הם פה".

נסה לתאר לי את התחושה אצלכם.

"תראה, אני לא אייפה את הדברים. עברנו ימים לא פשוטים. האנשים המפקדים על כלי הטיס עוברים אירועים מאוד מורכבים. במבצע צוק איתן היה אירוע דגל – התקרית שבה נפל סא"ל דולב קידר ז"ל. זה נחשב אירוע דגל אצלנו ביחידה כי אנחנו היינו שם, ראינו מהאוויר מה קרה.

"כעת אנחנו חווים את זה בעוצמה גדולה יותר, בלי השוואה. זה בלתי נתפס וזה קשה מאוד. היינו בין הראשונים באירוע וראינו הכול מההתחלה, עד עכשיו התמונות בראש. מרגע השיגור הראשון, בשש וחצי בבוקר, נכנסנו לאירוע. לקח לנו זמן אבל לא יותר מדי כמו שזה נתפס בציבור. תוך כמה דקות הבנו שזה אירוע אחר ממה שאנחנו מכירים, ומערך הזיק החל לפעול בקצב מטורף. אני לא זוכר קצב כזה אי פעם בהיסטוריה של המערך. הבעיה הייתה שזה התנפץ בכמה מוקדים. אי אפשר לתאר את זה כהצלחה, אבל בשעות הראשונות חיסלנו מאות מחבלים. התסכול הגדול הוא שלא הצלחנו להגיע לכל המוקדים".

כלומר, אם אני מבין נכון, בלי התגובה הראשונית שלכם היינו עם למעלה מ־2,400 הרוגים?

"בדיוק. שוב, אני לא רוצה שזה יתפרש כאילו אני מתהדר בהצלחה. ממש לא, זה כישלון. מצד שני, הצוותים פה תפקדו בצורה מדהימה אך לצערנו לא הצלחנו למנוע את האירוע או לעצור אותו. אני גאה בכל הצוותים ומצטער שלא הצלחנו להגיע למאות אחרים. שעה אחרי שהאירוע התחיל עברנו לאגרסיביות שמערך הכטב"ם לא חווה מאז הקמתו. הצלחנו להניע את המערכת. בשש וחצי כל אנשי הכוננות נכנסו, ותוך שעה היחידה התמלאה. הבעיה לא הייתה בקצב האנשים כי אם בקצב הפעלת המטוסים, לקח להם זמן להגיע ליעדים".

התחושה הייתה שהתקיפה לא מתרחשת. מתי תקפתם בפעם הראשונה?

"הטיל הראשון נורה בשעה 6:55, אבל כמות המטרות הייתה כל כך גדולה שנדרש זמן לפעול. חיכינו שהמטוסים יגיעו אבל מספר המטרות פשוט גדל. זה כואב לי בבטן. לא עוזבת אותי ההרגשה שלא הצלחנו למנוע את זה. אבל הצוותים פה פעלו בנחישות מטורפת. מצד אחד זה מדהים, מצד שני קשה להוציא את המילה הזו מהפה. שלא תהיה טעות – השעות הראשונות לא היו הצלחה. ועדיין עשינו כל מה שיכולנו".

מה אומרת תורת הלחימה במצב כזה?

"קודם כול לייצב את השטח ולתפוס שליטה. הצלחנו במאמץ רב לייצב את המצב, לוודא שאף אחד ברצועה לא ייכנס יותר לשטח ישראל ושמי שמנסה לחזור לא יגיע לעזה. ישבנו על הפרצות בגדר בכמה מוקדים מרכזיים ונכנסנו לסייע לכוחות בהתמודדות עם מחבלים בכמה גזרות פעילות, גם בזיקים, בבארי ובנחל עוז. נתנו סיוע לכוחות הקרקע בכל זירה אפשרית, ככל שיכולנו. עברנו להתקפה נרחבת מאוד. כל מחבל שמרים את הראש, בלי יוצא מן הכלל, חוטף מאיתנו. מי שמנסה לחזור לעזה לא חוזר ומי שמנסה להתקרב לגדר, רק חושב לצעוד לכיוון, חוטף מיד. זה כולל גם אנשים שמסתובבים ומנסים לשגר, גם הם חוטפים. האזור נראה כעת נטוש ועדיין הם יוצאים מהמחילה, שמים טיימר ומשגרים. ייקח זמן עד שנחסל את היכולות שלהם. לצערי הרב, בסיבוב הזה גילינו שהרקטות זה לא הכי גרוע".

בוא נדבר רגע על רצועת עזה. מה אתם עושים שם מהיום השני?

"אנחנו כל הזמן תוקפים בעזה, ובכל רגע נתון יש לנו מטוסים מעל הרצועה. אני לא זוכר קצב כזה של תקיפות באף מבצע בשנים האחרונות. מה שהיה כבר לא יהיה, המציאות פה השתנתה. היעד שלנו, ומה שמוביל את אנשיי, הוא שחלון ההזדמנויות מאפשר את השינוי. יש מאות תקיפות חריגות, ואין תקיפה שלא היינו בה. פעם היית רואה הקש בגג, היום אנחנו לא מבזבזים את הקשב שלנו על זה, כל הקשב שלנו הוא על מחבלים הרוגים. אנחנו לא יודעים לאן זה הולך אבל מבינים שכל תרחיש אפשרי".

בוא נסיים עם אופטימיות ועם רוח לחימה.

"זו לא רק ההירתמות של האנשים, זו רוח הקרב, משהו אחר לגמרי ממה שראינו עד היום. אנשים לא מפסיקים להתייצב. אנחנו מבינים שהדרך עוד ארוכה אבל האנשים פה, שהיו בהתחלה עם הראש למטה, הרימו אותו, הם נלחמים עם הראש למעלה. אין על עם ישראל. כשספגנו ביקורת מהציבור על הסרבנות, היה פה קשה. אני רואה מה שקורה פה היום ואני מתרגש. רגעי משבר שבחנו וחיזקו אותנו, אבל עם ישראל עבר דברים קשים, אחד מהם בשבעה באוקטובר 2023, וגם אותו נעבור וננצח".