כל ישראלי לא ישכח לעולם איפה הוא היה בבוקר של שבת בשביעי באוקטובר 2023.
מפקד יחידת החילוץ של פיקוד העורף, אל"ם אליעד אדרי היה בביתו בבוקר החג בכפר יונה. אפליקציית פיקוד העורף שמכוונת במיקום שלה למחנה זיקים בעוטף העירה אותו בדרישה להיכנס למרחב מוגן. בתוך שניות בודדות הוא שאל את עצמו האם מדובר בתקלה טכנית או שפרצה מלחמה, לא עברו שתי דקות והוא קיבל את התשובה.
חמש דקות לאחר מכן כבר נכנס לרכבו ודהר במהירות לבסיס הבית שלו בדרום. 45 דקות מאוחר יותר כבר ראה את הגופות הראשונות מוטלות בצירי הדרך. "הייתי בטוח שזו בעיית התראה אבל מיד אני מבין שזו מתקפה" הוא משחזר בעדות מרתקת למקור ראשון.
"אני מתקשר למפקדת התורנית בזיקים והיא מסבירה לי שזה אירוע אמת, מהר מאוד אני מתארגן לתזוזה דרומה וככל שחולפות הדקות אני מבין שזו מתקפה. בהתחלה חשבתי לצאת למפקדה ברמלה אבל הבנתי שזה אירוע שצריך להגיע לשטח, קודם דיווח על מרגמות ואז דיווחים על ירי מנשק, הגעתי לאזור גלילות התקבלה ידיעה על זה שמזהים מחבלים. זו הייתה הנקודה שהכל השתנה. מיהרתי לזיקים, הגעתי לבסיס ומאזור התעשייה אשקלון יש כביש שמוביל לבסיס, פה התחלתי לזהות רכבים מנוקבים ובתוכם הרוגים, אני יודע בשלב הזה שיש לי פצועים בבסיס. יש לי שם מ"פ צעיר, אדיר עבודי, שאני מבין שהוא מנהל את הלחימה בבסיס, יש שם המון טירונים צעירים והמ"פ עשה משהו חכם, הרים את כל הסגל וחילק אותם לעמדות".
מה אתה מבין שקורה שם באותם רגעים?
"הייתה שם התקפה בסדר גודל של בין 9-15 מחבלים שמנהלים אש מרחוק ומנסים לחדור. בשלב הזה אני מבין שהמ"פ שלי אדיר נהרג. נכנסתי לזיקים עם מתקפה של רקטות, לחימה בשטח ומ"פ שאני יודע בהתחלה שהוא פצוע. בשלב הזה מחכים לי עם נשק בש"ג ואני נכנס לקרב עם עוד שני קצינים שהגיעו מהבית. בשלב הזה מתקשר אלי מפקד הפיקוד ומספר לי שיש חדירה לאחד הבסיסים שלנו, אני משוחח עם אחת הקצינות שלי ושולח אותי לאורים לנהל את הקרב שם. היא תושבת אופקים והיא מגיעה לאורים, היא מחסלת ארבעה מחבלים מהנשק שלה ומצילה את המחנה שם. התארגנו כמו חוליית חי"ר, חלקנו שרשרת פיקוד ומבינים שמהחלק האחורי של הבסיס נכנסה החוליה. הגענו לשם וחברנו לפלוגה שסגרה חג, ואני רואה רב, אזרח שמספר לי שהוא הגיע לבסיס עם שישה ילדים ואשתו לעשות חג עם החיילים, הוא מצביע על אשתו פצועה מחדירת כדור. אני מבחין בסמלת עם פציעת ראש, למרות שהיא חטפה כדור בראש והצליחה לספר לי על זה. לצד זה אני רואה מחבל אחד שחוסל שם על ידי שני לוחמים שהשתלטו עליו".
בשלב הזה אתם תחת אש?
"בנקודה הזו יורים עלינו צרורות, אני רואה מחבל רץ לעברנו ויורה, הלוחמים חיסלו אותו. אני מבין פה שהשער זה הסיפור ואנחנו מתארגנים בכוח גדול, מסתערים לעבר השער כי ההבנה הייתה שיש שם כנראה מחבלים, בשער חובר אלי מגלניסט חמוש והבנתי שהמחבלים מתחבאים מאחורי הכלים הכבדים בכניסה לבסיס, הצלחנו לחסל אותם".
המהלך הזה יתברר הציל את המחנה מאסון כבד. אומנם חג אבל יש לא מעט טירונים שנשארו לסגור והיו חלק מכיתת ההגנה על המחנה. "בשלב הזה אני מתחיל להבין שהאירוע בעורף עם חדירות מכל כיוון, הדיווחים לא הפסיקו, כנוסף לפצועים בבסיס ושבעה הרוגים מתוכם ששה הם מפקדים" משחזר אל"ם אדרי.
"המ"פ שפרץ את הסגל והגן על החיילים יחד עם מפקדים הציל את הטירונים והסגל בלחימה היה בראש ולכן והוא כולו נפגע. אני מבין שיש לי כמה פצועים קשה בתוך מיגוניות אך לא נוכל לקבל עזרה ממד"א, התחלנו קרב חילוץ, עבר אזרח עם הרכב שלו, העמסנו עליו את הפצועים והוא העביר אתם לבית החולים ברזילי, בזמן הזה נוחת מסוק בזיקים שהצליח לפנות את הפצועים הקשים".
מתי אתם חוברים אל העורף?
"ברגע שהסתיים פינוי הגופות התחלנו לסרוק את הבסיס, חילקנו אותו לחלקים וסרקנו חדר חדר בשעה 14:00 דיווחנו לפיקוד הבסיס נקי. ביום הזה שבוע אחרי הנחנו את הבנת הייסוד כחטיבה לוחמת. תמיד היינו אלו שמחלצים, השבת הזו הפכה אותנו ללוחמים. עד היום בעיקר עסקנו בביטחון שוטף, אבל בשבת 7 באוקטובר זה השתנה. ביום שלמחרת פעלנו לסייע לפנוי הקיבוצים כיסופים ובארי, וגם ברעים באזור של המסיבה. המג"דים הפכו למפנים. הצטרפה אלינו חטיבת חי"ר ובמהלך כ-30 שעות רצופות עסקנו בפינוי התושבים בתחילה למשמר הנגב, למקום בטוח ומשם למלונות.
לאן מכאן? למה אתם נערכים?
"אנחנו נערכים לכל תרחיש, בין אם יגידו לנו להישאר להגן או להיכנס לתמרון. יש לנו יכולת מאוד ייחודית שיש למעט לוחמים להיכנס לתמרון כיחידה מחלצת אם קורס על הכוחות מבנה בתוך עזה.
אתה רואה היפוך מגמה, ורוח לחימה איתנה, הגבנו והצפנו את השטח בכוחות, נלחמנו, נפלו לנו לוחמים אך ממשיכים להניע יחידות לצפון. עם ישראל צריך לדעת שאנחנו פה ואנחנו ננצח."
