לפני חג שמחת תורה, נטעאל סתיו, בן 19 משהם, היה אמור להתחיל עוד שנת לימוד בישיבת ההסדר שלו. הוא, כמו רבים ממדינת ישראל, התכונן לחזרה הצפויה לשגרה שאחרי החגים, וגילה שהמציאות הפוכה לגמרי. ההלם מהמראות והלחימה גרם לו לעצור את הלימוד ולהתגייס כאזרח ולסייע כמה שאפשר לחיילים ונפגעי המלחמה.
"חמ"ל שהם" שמתנהל ממרכז ספרא בעיר ומנוהל על ידי נטעאל ועוד עשרות מתנדבים, קם כיוזמה קטנה לאספקת אוכל לחיילים שהוקפצו לבסיס נחשונים. אלא שמאז אותו יום, הפעילות בו לא פוסקת לרגע ומוכיחה כמה רבה ועצומה היא רוח ההתנדבות של האזרחים בעורף. נכון לעכשיו, קמו עוד המון יוזמות אזרחיות, מוקדי סיוע ועמותות שנפתחו לאותה מטרה בכל רחבי הארץ, אך המוקד המרכזי בשהם הוא ללא ספק אחד מהמשמעותיים שבהם. כששומעים מנטעאל את הסכומים שהתרימו והנתינה שלא עוצרת גם בשעות הקטנות של הלילה, לא נותר אלא לברך על טוב הלב של קהילת שהם וכל אזרחי ישראל ולהצטרף למחמאותיו על העם העומד איתן מאחורי חייליו.
נתחיל מלהבין מאיפה הגיעה היוזמה להקמת מוקד הסיוע שהצליח לגייס רבים מתושבי העיר?
"הכל התחיל בצורה מאוד מאולתרת", שב נטעאל בזיכרונו ליום ראשון שעבר, כשלוחמים רבים הוקפצו לחזית והעורף מצא עצמו מבולבל והמום, "לא מתוך מחשבה להקים חמ"ל או משהו כזה. בבוקר, חיילים שהוקפצו אל בסיס נחשונים הנמצא סמוך לשהם, סיפרו שהם זקוקים לאוכל. מספר קהילות שמעו על זה והחלו לארגן עבורם ציוד ומזון. היו המון תורמים מקהילות שונות ולכן עלה צורך לאדם אחד שירכז הכל. פנו אליי ואמרו קח את הנוער, תארגנו את התרומות בצורה מסודרת, דברו עם המפקד של החיילים ותעבירו להם את הכל במרוכז. זה מה שעשיתי. דיברתי עם כמה חברים, התכנסנו במרכז "ספרא" בשהם וקראנו לכל מי שרוצה להביא את האוכל לשם. אחרי שהתרומות הגיעו, פתחנו במסע חיפוש אחר נהגים שישנעו אותו לבסיס. מאז אותו היום, העשייה שלנו לא פסקה לרגע. גם אחרי שסיפקנו את האוכל לחיילים שביקשו, אנשים הביאו עוד תרומות והיינו צריכים למצוא להן כתובת. לצידם, באו עוד ועוד נהגים שביקשו להתנדב להעביר אוכל וציוד למי שצריך. באותו רגע היינו בערך 20 איש. התחלנו להתאפס על עצמנו ולתפוס פיקוד. מהר מאוד הצלחנו לקשר בין מי שזקוק לתרומות, לבין מי שתורם אותם ומתנדב להניע אותם. לאחר מכן, בנינו צוות ענק של מתנדבים שהם עד היום המוקד האמיתי של העשייה שלנו".
ידוע לכם מהם הסכומים שהצלחתם לגייס, או לכמה חיילים הגיעו התרומות שאספתם?
"מהרגע בו התחלנו עם פעילות החמ"ל, התרומות רק הוכפלו והוכפלו", משיב נטעאל, "המספרים המדויקים עדכניים רק ליום השלישי ללחימה וקשה לעקוב. כרגע ההערכה הגסה היא שהצלחנו להתרים ציוד בשווי מיליון וחצי שקלים. נוסף לכך, אספנו בסביבות המאה אלף שקלים בהם קנינו ציוד לחיילים. להערכתי המשלוחים שיצאו משהם הגיעו לעשרות אלפי חיילים. אני לא יודע להגיד אם מאות או אלפי פלוגות, אבל אלו הסכומים פחות או יותר. הגענו לכל החילות, כל היחידות, כל הבסיסים. הכל בזכות הצוות המדהים שלא מפסיק לעבוד לרגע. יש פה פסיפס מטורף של גילאים ואוכלוסיות. אמנם החמ"ל נפתח בבית כנסת, אבל יש גם דתיים וגם חילונים, בנות ובנים. נמצאים כאן ילדים שמציירים ציורים לחיילים ומתנדבים ממש מבוגרים. הגיע אלינו מספר לא מבוטל של מתנדבים שהם אפילו לא תושבי העיר. הרב-גוניות שמתרחשת כאן היא מאוד מרגשת. אני רואה בעיניים שלי שיתוף פעולה בין אנשים שבימים כתיקונם לא היה בניהם שום ממשק, וזה מדהים".
הרבה מהתושבים נכנסו למצב של חרדה או הלם. לא קל לצאת מהבית בימים כאלו. איך התגברתם על תחושת הפחד והקיפאון והצלחתם להניע את עצמכם לעשייה כזו משמעותית?
"השאלה הפוכה", סובר נטעאל, "זה שאני מתנדב לא אומר שאני מתגבר על הרצון להישאר בבית. בשבילי זה המפלט והטיפול לכל חשש. עוזר לי מאוד לדעת שאני בעשייה ותורם כמה שאני יכול. ביום ממוצע אני מתעדכן בחדשות כמה פעמים, ודווקא בשבוע האחרון בקושי הספקתי. אני עובר רק על כותרות. כל מי שבא לעזור מתרכז רק בעשייה ובתודה של החיילים. זה מרחיק את המחשבות על הדברים הרעים ועושה תחושה טובה ונצרכת".
לא קומם אתכם לחשוב שאתם אלו שצריכים לספק ציוד ומזון לחיילים, במקום גופים מדיניים או צבאיים?
"ברור שיש פה איזה כשל שלא היה אמור לקרות", הוא מדגיש, "זה באמת מרגיש מוזר שמפקדים וחיילים פונים אליי בבקשות מאוד בסיסיות. אבל עכשיו זה לא הזמן למתוח ביקורת על אף אחד, אנחנו מתרכזים בעשייה".
מה התגובות שאתם מקבלים מהשטח?
"יש המון, אני לא מספיק להסתכל על כל התגובות והסרטונים", הוא מודה בחיוך, "אבל ממה שכן ראיתי קיבלנו מאות תגובות, חיבוקים ותודות מחיילים אבל גם מהורים של חיילים, ממתנדבים שמסיעים את התרומות, ואפילו מהקהילה עצמה שתורמת. כולם מתרגשים מאוד מהנתינה"
מה המסר שלך בימים האלה לעם?
"יש פה כמויות עצומות של אנשים, שעושים מעשים עצומים למען החיילים ותושבי הדרום. לפני כמה ימים, אישה אחת ביקשה 90 שקי שינה לפלוגה של בעלה. הודעתי לקהילה שיש חיילים שאין להם על מה לישון ותוך כמה שעות הגיעו 100 שקי שינה. נוצרה בעיה, כי הציוד הגיע ב12 וחצי בלילה והיה צריך להעביר אותו מיידית. חיפשנו נהג, ובאחת וחצי בלילה הגיע אדם שפשוט התנדב באותו הרגע למשימה. הוא הגיע בסביבות בארבע בבוקר לחיילים ואז חזר את כל הדרך בחזרה. זה לא הסיפור היחיד, יש עוד הרבה מעשים מטורפים. אני באופן אישי גיליתי עם חזק, שברגע האמת זונח את כל המריבות מאחוריו ומתאחד חזק מאחורי צה"ל. זה העם שלנו"
