בית המשפט העליון מתח ביקורת חריפה על המשטרה והפרקליטות בנוגע להחרמת רכושם האישי של בני הזוג אלוביץ' במסגרת חקירת תיק 4000. "חפצי האומנות והתכשיטים בביתם של המבקשים נתפסו שלא כדין, תוך חריגה בוטה וידועה מראש מצו החיפוש והתפיסה" – כך כתב שופט העליון יצחק עמית ואף מוסיף כי החרמת התכשיטים מגופן של בני הזוג אלוביץ' "הייתה כרוכה במֵמד נוסף של השפלה". השופט הורה להשיב לזוג את התכשיטים אולם להותיר את חפצי האומנות בידי המשטרה.
במסגרת חקירת תיק 4000, המכונה תיק בזק, פשטה המשטרה על בית הבעלים של אתר וואלה וחברת בזק, שאול אלוביץ' במטרה להחרים חפצים לטובת החקירה ולחלט סכומי כסף ניכרים. כאשר הגיעו החוקרים אל בית המשפחה, הורו לזוג להוריד את תכשיטיהם מגופם לרבות טבעות הנישואין. בנוסף להחרמת התכשיטים, החרימו לזוג חפצי אמנות רבים. חפצי אומנות שהחרימה המשטרה הנם בסך 6.2 מיליון שקל ותכשיטים ב-600,000 שקל.
לאחר החרמת החפצים, הזוג אלוביץ' הגיש לבית משפט השלום בתל אביב ביקשה כי יורה למשטרה להשיב אליהם את חפציהם. לאחר החלטת השלום ערערו למחוזי בת"א ואף על החלטתו ערערו לבית המשפט העליון. בפסק דין שנתן השופט יצחק עמית מקבל חלקית את בקשת בני הזוג אלוביץ' תוך שהוא מותח ביקורת חריפה על המשטרה והפרקליטות בניהול החרמת החפצים.
"הגעתי למסקנה כי תפיסת חפצי האומנות והתכשיטים של המבקשים לקתה בפגם כפול: התפיסה נעשתה מלכתחילה שלא כדין, תוך חריגה מצו התפיסה שניתן על ידי בית המשפט לבקשת המשטרה, ולמרות שהמשטרה התכוונה והתכוננה מראש לתפוס את חפצי האומנות. גם בדיעבד, המשטרה לא חזרה לבית המשפט בבקשה לקבל הוראות לגבי המשך החזקת חפצי האומנות והתכשיטים שנתפסו", קבע השופט עמית.
השופט עמית סבר כי "המדינה טענה כי די בכך שבבקשה להוצאת צו חיפוש נכתב, בין היתר, כי קיים חשד לעבירות לפי חוק איסור הלבנת הון. בכל מקרה, כך טענה המדינה גם בדיון שנתקיים בפני, כי ממילא יש לשוטר סמכות תפיסה ללא צו, והיא 'מסמכויות שהשוטר נושא עליו לכל מקום'". על טענות המדינה קבע השופט עמית: "טענה זו של המדינה קשה להלום. לשיטתה של המדינה, יכול שוטר להיכנס לבית עם צו חיפוש או בלעדיו, על מנת לאתר חפץ ששימש לביצוע העבירה. והנה, לכדה את עינו של השוטר תמונת פיקאסו מקורית התלויה על הקיר, או שולחן מהגוני בסגנון לואי ה-14 בסלון הבית, והוא יכול לומר לחברו 'מצאתי נכסים שניתן יהיה בעתיד לחלט כרכוש בשווי, קדימה להעמיס'. או שיכול שוטר לעצור פלונית ולתפוס סמים בכיסה, ובאותה הזדמנות לפרוק אותה מתכשיטיה ועגיליה בגדר תפיסה לצורך חילוט של רכוש בשווי".
לפי השופט עמית, "כך נעשה במקרה שלפנינו, ואף גרוע יותר. אף שהמשטרה יכולה הייתה לבקש מראש צו תפיסה של חפצי האומנות והתכשיטים, היא לא עשתה כן. אם סבור הקורא כי המשטרה הופתעה למצוא בביתם של העוררים חפצי אומנות, נספר כי הגיעה לביתם של העוררים עם שתי משאיות ושמאית להערכת החפצים, ורוקנה את הבית מחפצי האומנות. נטען כי באותה הזדמנות, לצד התכשיטים שנתפסו, הורד שעון מידו של העורר, העוררים הסירו טבעות נישואין מאצבעותיהם, והעוררת הסירה עגילים מאוזניה – וכל אלה נתפסו ללא צו תפיסה, ובגדר חילוט זמני של רכוש בשווי. וכל זאת, כאשר בצו החיפוש עצמו נכתב בסעיף ההערות כי "אין להשתמש בצו זה למטרה שאינה מפורטת לעיל".
"אזכיר לקורא כי אנו נמצאים בשלב חקירה, לפני כתב אישום, וכאשר חזקת החפות עדיין מרחפת ממעל", כתב השופט עמית בפסק הדין. "לטעמי, קשה להלום התנהלות מעין זו, והתקשיתי להבין אם מדובר בפרקטיקה הנוהגת על ידי המשטרה. אם אכן כך – יש להפסיקה לאלתר, ואנמק להלן את מסקנתי. לשיטתה של המדינה, די למשטרה לבקש צו חיפוש ותפיסה של חפץ או נכס הדרוש לחקירה, ולהשתמש בצו זה כ'כרטיס פתוח', כדי לרוקן את הבית של החשוד מתכולתו לצורך חילוט עתידי של רכוש, משל הייתה המשטרה קבלן הוצאה לפועל. תוצאה זו קשה בעיניי, בלשון המעטה".
לאחר הביקורת הקשה קובע השופט עמית כי "התכשיטים שנתפסו יוחזרו לעוררים לאלתר. זאת, בהינתן שאי חוקיות התפיסה של חלק מהתכשיטים אף הייתה כרוכה במֵמד נוסף של השפלה, וגובלת בחיפוש על הגוף ללא צו. קשה להלום כי בית המשפט היה מתיר בצו, במסגרת חקירה, חילוט של תכשיטים אישיים ושעונים". בנוגע לחפצי האמנות הותירם בידי המשטרה והורה לה לפנות לבית המשפט בבקשה לאישור המשך אחזקה בהם.
