התסבוכת המצרית. ביקורה של משלחת חמאס חוץ ובראשה רב המרצחים סלאח אל-ערורי ברצועת עזה, הייתה מחווה גדולה מאוד של ישראל לטובת הארגון. מקבלי ההחלטות אף ספגו ביקורת קשה על כך שנתנו למי שנחשב במשך שנים למבוקש בכיר מבחינת ישראל, להיכנס לרצועה, להיפגש עם בכירי ההנהגה שם ולהוביל בעצם את השיחות על הסדר מול ישראל.
בירושלים למעשה מסרו את המפתחות לעתידם של תושבי עוטף עזה לידי חמאס, שלא ממהר לקבל החלטה. הסיבה לישיבה על הגדר נעוצה בכמה סיבות: המעמד הרם שממנו נהנה הארגון העזתי – מצרים מחזרת אחריו ומתעסקת בנושא הפיוס הפלסטיני וההסדר עם ישראל ברמה הגבוהה ביותר. היא גם הכניסה לראשונה לעזה גז מצרי באופן מוסדר, כמחווה של רצון טוב עוד לפני החתימה על ההסכם. הכנסת בכירי משלחת חמאס חוץ מהווה גם כן צעד בכיוון הארגון כדי לעודד אותו לחתום.
בחמאס סוחטים את הלימון עד הסוף. מיום חמישי הם מנהלים פסטיבל ניצחון בעזה, שהשיא שלו היה השתתפות של בכירים בחמאס ב'צעדות השיבה סמוך לגדר', צעדות ששיאן היה אמור להסתכם בתמונות יפות ביום אל-נכבה וביום פתיחת השגרירות האמריקנית בירושלים, אך הן התפתחו לממדים, שאליהם אפילו חמאס לא האמין שיוכל להגיע. עפיפוני תבערה ובלוני נפץ שמשוגרים על ידי ילדים רעולי פנים, הכניעו את ישראל לנצור את האש ולא להסלים את השטח, ולאפשר לחמאס את תמונות הניצחון.
סיבה נוספת שמונעת מחמאס לקבל את ההחלטה הגורלית מבחינתו היא התנאי המצרי לקשור את הסכם הרגיעה עם ישראל להסכם הפיוס. באופן אבסורדי, לארגון הטרור ששואף להשמיד את מדינת ישראל, יותר נוח לחתום על הסכם רגיעה מול ה'אויב הציוני', מאשר לחתום על הסכם פיוס עם 'האחים' מרמאללה. המצרים מבטיחים לחמאס מיזמים עתירי מזומנים בגיבוי של ארצות הברית והאו"ם, אבל מבקשים שמי שתיישם את אותם פרויקטים תהיה הרשות הפלסטינית. כמו כן, מבטיחה הקלות נרחבות במעברי הגבול רפיח המצרי, כרם שלום וארז הישראלי, אבל שוב תולה את ההקלות בכך שמי שישלוט על אותם המעברים הם כוחות הביטחון של אבו מאזן.
בחמאס לא ממש רוצים למסור לידי יושב הראש את השליטה בעזה, וגם ברמאללה לא מתלהבים מהתוכניות של הממשל האמריקני הרע ביותר שהיה לרמאללה מאז ומעולם. בכירי הרשות מזהירים את חמאס כי מדובר למעשה במלכודת דבש שתיישם הלכה למעשה את תוכנית המאה שמבקש לקדם הנשיא האמריקני דונלד טראמפ, תוכנית שלראייתם תוביל לסיום חלום המדינה הפלסטינית.
בחמאס מנגד מאשימים את פתח, בשיח המוביל להמשך המצור על עזה והמשבר ההומניטארי שמתפתח שם. למען האמת, לאבו מאזן יש יד ורגל במצב הכלכלי הירוד, בכך שהפחית את משכורות הפקידים בעזה, ומסרב לשלם לפקידי חמאס. כמו כן, הורה לישראל להפחית את כספי המיסים שהיא מורידה לצורך אספקת חשמל לרצועה. אבו מאזן מעוניין לחנוק את רצועת עזה כדי להכריח את חמאס למסור לידיו את מושכות השלטון, וממש לא מטריד אותו השדות השחורים של יישובי העוטף שנשרפים מהבלונים ועפיפוני התבערה שמשוגרים מהרצועה. התניית הסכם הפיוס הפלסטיני להסכם של חמאס מול ישראל, למעשה מובילה לדרך ללא מוצא.
