בבוקר שמחת תורה התעורר סא"ל מאיר אוחיון, מפקד גדוד 51 של גולני, בביתו בכפר־סבא, להודעה ממפקד הפלוגה המסייעת: "יש פשיטה על הציר לכיוון כיסופים, תגיעו". את ההודעה הזו שלח המ"פ בקבוצה הגדודית תוך כדי קרב עם עשרות מחבלים שירו בלי הרף לעבר ג'יפ החפ"ק שלו. זמן קצר לאחר מכן נורה לעברם טיל אר־פי־ג'י, והקַשר שלו נהרג.
"החיילים פוגעים בהמון מחבלים, וכל הזמן נמשך לשם שטף לא נגמר של טנדרים ואופנועים", מתאר אוחיון. לדבריו, חיילי המסייעת ששהו במוצב הפלוגתי הבינו את המצב, עלו לעמדות עם מקלעים והצליחו לבלום את המחבלים. זהו המוצב היחיד בגזרה שלא חדרו אליו.
בינתיים, שאר חיילי המסייעת שהיו במשימות סמוך לגדר נתקלו במאות מחבלים חמושים היטב וניהלו קרבות קשים. ג'יפ אחד של הפלוגה נפגע וארבעת הלוחמים שהיו בו נהרגו. ג'יפ אחר הצליח לבלום את המחבלים, נסוג לאחור וחבר לג'יפ נוסף, ובדרך למוצב הספיק לאסוף אליו עשרה לוחמים ולדרוס למוות מחבלים רבים. עם ההגעה למוצב נכנסו הלוחמים במהירות לנמ"רים וחזרו לחסל את המחבלים שחדרו לשטח ישראל.
מג"ד 51 החל לשעוט דרומה, תוך שהוא שומע את הדיווחים על הקרבות שלוחמיו מנהלים. בתשע בבוקר הוא הגיע לאזור אורים, ונתקל במארב. "ניצלתי כי מישהו שהיה לפני חטף. פרקנו מהר מהרכב לכיוונם, התחלנו לירות לעבר המחבלים והם פשוט ברחו". אחרי שעתיים של נסיעה בצירי עפר הוא הגיע למפקדה הגדודית בכיסופים.
שעות קודם לכן הגיעו למקום 20 מחבלים. רבים מהם חוסלו בידי לוחמי הגדוד בפיקודו של הסמג"ד וקציני המטה. "כשהגעתי למוצב ראיתי חמש גופות של מחבלים בש"ג, אבל שמעתי שיש עוד חוליה שמסתובבת בין המבנים. נכנסתי עם כוח לוחמים שלי ועוד צוות מאגוז והרגנו אותם. בכך נגמר האירוע במוצב".
אוחיון, בן 35, נשוי ואב לשני בנים, התגייס לגולני בשנת 2006. מאז עבר בכל שרשרת הפיקוד בגדוד 51, עד שבקיץ 2022 מונה למפקדו ה־44. גדוד 51 הוקם ב־1947, הראשון בחטיבת גולני, מה שמעניק לו היסטוריה ארוכה של לחימה וסיפורי גבורה. ממבצע יואב במלחמת השחרור וכיבוש החרמון במלחמת יום הכיפורים, ועד הקרב בבנת־ג'בייל במלחמת לבנון השנייה, שבו איבד הגדוד שמונה מלוחמיו, בהם הסמג"ד רועי קליין. עד המלחמה הנוכחית, הקרב ההוא נחשב לקשה ביותר בתולדות הגדוד. כעת, ביום הראשון של הלחימה ביישובי הנגב המערבי איבד הגדוד 29 מחייליו, לוחמים ותומכי לחימה כאחד, ויותר מ־50 נפצעו.
"הגדוד תופס את גזרת כיסופים יותר מחודשיים. עסקנו בהגנה על היישובים", אומר סא"ל אוחיון. "בתקופה האחרונה היו הפרות סדר בגדר, כל מיני אירועים שגרתיים. דפוס הפעולה האפשרי שאנחנו ערוכים ומתכוננים אליו הוא של 'פשיטה בהפתעה'. זאת הייתה התפיסה הרווחת והנחת היסוד. פשיטה על כוח מבודד, טנק, מוצב או כוח שמתחזק את הגדר. לכך התאמַנו".
בבוקר שמחת תורה, מספר אוחיון, מחצית מחיילי מהגדוד היו בבית בחופשה. גם מהלוחמים שלא יצאו, רק מחצית שובצו למשמרת באותו זמן; הם הוצבו ב"כוננות עם שחר" שגרתית בכמה נקודות, מול צירים שמוגדרים "נתיבי חדירה אפשריים". לא היה בידם שום מידע מודיעיני מיוחד.
"היינו בשגרת שבת רגילה, כשהמרחב של המכשול מוגדר כסגור לתנועה", אומר מג"ד 51. בניגוד לאימונים שחמאס ערך בעבר, הפעם לא היה מדובר בפשיטה אלא במתקפת פתע מאורגנת מאוד, מהתוכנית המבצעית ועד כמויות אמצעי הלחימה והציוד. למחבלים היו רחפנים שיכולים להטיל רימונים, מטענים וראשי נפץ מהאוויר, כטב"מים מתפוצצים וגם ציוד רפואי רב ואמצעים לשהייה ממושכת בשטח, החל מתמרים ומים ועד טלפונים ומטענים ניידים, וכן הוראות איך לחטוף ישראלים. "הם באו מוכנים, והנשק הכי גדול שלהם היה ההפתעה".
הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') במוסף "יומן" מבית מקור ראשון
