שוטרי תחנת שדרות ניסו השבוע להתמקם במשכנם החדש. החדרים החדשים, בבניין משרדים במתחם ההייטק הצמוד לעיר, עדיין חסרים ציוד בסיסי, ובכניסה ניצבת תזכורת לכך שהמעבר הזה רחוק מלהיות חגיגי. תמונותיהם של שבעת השוטרים שנפלו בקרב שהתחולל בתחנה במהלך שמחת תורה, עומדות שם לצד נר זיכרון וסידור תפילה. בבוקר שבו ביקרתי במקום יצאו רבים משוטרי התחנה לאזכרות חבריהם, והתחנה תוגברה בעמיתיהם מהערים השכנות.
אחד מיעדיהם של מחבלי חמאס שפלשו ליישובי הדרום היה תחנת משטרת שדרות. בשעה 6:30 באותו בוקר, בדיוק כשראשוני המרצחים פרצו את גדר המערכת, התקיימו בתחנה חילופי משמרות. שוטרי הלילה התכוננו לשוב לבתיהם לנוח, ואנשי הבוקר באו לתחנה והחלו בחפיפה. למשמרת הבוקר התייצבה רפ"ק מאלי שושנה, קצינת מתנדבים במרחב לכיש, שמשובצת בתחנה פעמים רבות כקצינה תורנית בסופי שבוע ובחגים.
"הגעתי בתחילת המשמרת לעבודה הרגילה", משחזרת רפ"ק שושנה. "פגשתי את היומנאית, דיברנו, צחקנו, עשינו החלפת משמרת עם ראש המשמרת בנוהל הרגיל, החבר'ה שיוצאים מעבירים לנכנסים את מה שהיה במהלך הלילה. פתאום הייתה אזעקת צבע אדום. נכנסנו לממ"ד ושמנו לב שזה צבע אדום ממושך, לא משהו רגיל. בעודנו בממ"ד קיבלנו דיווח על נפילה באחד הרחובות בעיר, והוצאתי ניידת למקום הנפילה לראות מה הולך שם".
סמל שני רם רייבי, שוטר בשירות חובה בתפקיד סייר, סיים משמרת לילה. רייבי, שהתגייס לפני שבעה חודשים בלבד, מצא עצמו מנהל קרב גבורה נגד כל הסיכויים, בתחנה שאך לא מזמן נקלט בה. "התכוננו לצאת הביתה אחרי משמרת רגילה", הוא מתאר את המשך השתלשלות האירועים, "ואז התחיל מטח קסאמים. בשלב הזה קיבלנו שיחה מחיל הים, שיש חדירת מחבלים לזיקים ודרוש סיוע. אני והשותף שלי אליהו מיכאל הרוש לקחנו M16 ורצינו לצאת למשימה, ואז שמענו צרור יריות. יצאנו החוצה וראינו מולנו טנדר של מחבלים. לקחתי את הנשק ויריתי לכיוונם. פתאום היה לי מעצור בנשק, נכנסתי בחזרה לתחנה".
בדקות אלה השוטרים עדיין לא הבינו את גודל האירוע. "שמענו ירי חי, ממש קרוב אלינו", אומרת שושנה. "לא הבנו מה קורה. פתאום מגיע מול בניין המשטרה טנדר לבן ועליו חמישה־שישה חמאסניקים, עם בנדנות על הראש ומדי חמאס, עם נשק ארוך ביד. הם בטנדר מולנו, אנחנו מסתכלים עליהם, הם עלינו. זה נראה כמו פרק בפאודה, אבל לא, זו המציאות".
היא התעשתה במהרה, והורתה לקבוצת שוטרים שהיו איתה לעלות לגג התחנה ולנהל את הלחימה משם. "עלינו עם מאלי לכיוון הגג", מספר רייבי, "אבל הדלת הייתה נעולה. בדיוק אז המחבלים ירו טיל אר־פי־ג'י על המבנה וכולו התמלא עשן. הצלחתי לעלות לגג דרך החלון ולתפוס עמדה". בעוד רם מטפס מהחלון, היתר הבינו שאין להם זמן לחפש מפתח. שושנה הוציאה את המחסנית מהאקדח, ובמכה עם הקת שלו שברה את המנעול ופתחה את הדלת.
בזמן הזה התרחשה לחימה בעוד מאות זירות ברחבי הדרום. מפקד מחוז הדרום במשטרה ניצב אמיר כהן, שהגיע לתחנת שדרות, ניהל משם גם את יתר הזירות, עם מפקדי המרחב וסגניהם.
"כששוטרים מבינים שיש אירוע לחימה, שיש מצב חירום, הם מיד מגיעים למקום הבטוח שלהם וממנו מתחילים לפעול. גם שוטרי שדרות הגיעו לתחנה שלהם כדי להתארגן, לקחת נשק ולקבל תדריך, אבל המחבלים מיקמו צלפים, וכל מי שהתקרב קיבל מכת אש. במכה הראשונה נהרגו שני שוטרים, וקצין המבצעים של התחנה נפצע אנוש. עוד שוטר שהיה בחופשה וקפץ להצטרף למאמץ נפצע קשה", מספר סנ"צ אליהו שמול, סגן מפקד מרחב לכיש, שעקב אחר הלחימה מעמדת הפיקוד.
שושנה: "עליתי לגג עם עוד שישה שוטרים, וכל אחד תפס מחסה. אנחנו עוד לא מצליחים לקלוט מה בדיוק קורה, ופתאום שניים או שלושה מחבלים עולים במדרגות ויורים בנו. אני יורה באקדח ומורידה אחד, השוטר שלידי מוריד אחד אחר. אני לוקחת את האקדח מהמחבל ההרוג וזורקת אותו לכיוון השוטרים שלי בצד השני. אנחנו חוזרים לעמדות ירי. אחרי כמה דקות השוטרים שלי צועקים 'מאלי, רימון'. אני רואה רימון ליד הרגליים שלי. שחור, מלא עשן, עושה רעש מוזר. תפסתי אותו וזרקתי בחזרה למדרגות, והוא התפוצץ על המחבלים".
השוטרים שעלו לגג הבחינו כאמור בטנדר אחד של מחבלים, אך בזמן חילופי האש הראשונים נכנסו לתחנה מחבלים נוספים. בין 25 ל־30 פעילי חמאס חדרו לתחנה וניהלו בה קרבות ירי. שושנה דיווחה בקשר על המתרחש, ושיש עוד פצוע. "בשלב הזה כבר לא ידעתי איך אני יוצאת מהתחנה. ביקשתי בקשר שיודיעו לבן שלי שאני אוהבת אותו".
הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') במוסף "יומן" מבית מקור ראשון
