בזמן שגרה, טייסת 190, טייסת מסוקי האפאצ'י של צה"ל, משאירה על הקרקע מספר מועט של מסוקים חמושים שאמורים לספק מענה מהיר לטיפול בחוליית מחבלים או שתיים. בבוקר שבת 7 באוקטובר זה נראה אחרת לגמרי. מסוקי הקרב נדרשו לפעול כמו שלא נדרשו מעולם. יומן הקרב של הטייסת חושף דקה אחר דקה את הדרמה הבלתי נתפסת של אותו בוקר קטלני, מהרגע שבו סא"ל א', מפקד הטייסת, הקפיץ טייס מביתו באופקים ועד רגע הפקודה: "הפסיקו לבקש אישור לתקוף – יש לירות על מנת להרוג".
בנחיתתו הראשונה לאחר התקיפה, לצורך חימוש מחדש, העביר סא"ל א' את סרט התקיפה לבור בחיל האוויר וסיפק את תמונת המצב הראשונית שלא נראתה בחיל קודם – מסוקי הקרב שחיסלו מאות מחבלים ומנעו רצח וטבח גדולים הרבה יותר.
08:00 – שעה וחצי לאחר תחילת המתקפה, הוקפץ מפקד הטייסת שהקפיץ בתורו טייס תושב אופקים ושניהם עלו על מסוק לכיוון בארי. עוד בשניות הראשונות הוא הבין כי המצב מורכב ונתן הנחיה לגייס את כל מי שיכול להגיע.
08:32 – דיווח מגיע לסא"ל א' מהכוח שבשטח, גדוד 51, על היתקלות בתוך הקיבוץ. הוא פותח מיד באש ומזהה מסוק יסעור שנוחת עם כוח התערבות. וכדי לסייע בהנחתת הכוח שמותקף על ידי מחבלים הוא מבצע ירי. היסעור נפגע קשה, הטייס נפצע ברגלו והכוח כולו יצא מהמסוק. דקות ספורות לאחר מכן יתברר כי מדובר באירוע דרמטי – המחבלים ירו טיל על המסוק ושרפו אותו כליל. או אז ראה סא"ל א' המון רץ לעבר הגדר ודיווח כי האירוע נראה כמו ההפגנות של יום שישי במקום. בשלב הזה, שעתיים וחצי אחרי תחילת המתקפה, בטייסת 190 לא מודעים לגודל האירוע ולפרצות הקיימות בגדר.
08:35 – שלוש דקות חולפות והאפאצ'י מוזנק לגדר באזור בארי. טייס המשנה, שישב מאחור, צעק לו: "תסתכל, קבוצה גדולה של אנשים מהגדר הולכת לכיוון, על השביל". סא"ל א' פותח לעברם באש – שני טילים וירי מתותח. הוא לא מבין מי ההמון ומבצע רק ירי הרחקה. בקשר מתקבלת פקודה להגיע לנחל־עוז, גם שם יש אירוע.
08:58 – בנחל־עוז השניים מבינים לראשונה את גודל האירוע. הם רואים שהגדר פרוצה ואנשים עוברים דרכה. בנקודת זמן זו סא"ל א' משנה תקליט ומחליט הפעם לירות על מנת להרוג. הטיל הראשון מכוון לעבר טנדר לבן של מחבלי חמאס. הטיל השני נורה לעבר קבוצת מחבלים שרצו לתוך שטח ישראל, קבוצה גדולה יחסית, חלקם נהרגים במקום וחלק פותחים במנוסה, והוא משלים את חיסולם באמצעות ירי מתותח המסוק. בשלב הזה הם מוקפצים למעבר ארז.
09:30 – מסוקי קרב נוספים הצטרפו למשימת ההגנה. סא"ל א' העביר הודעה דרמטית לשאר הטייסים: "אל תבקשו אישור לירות, כל המטרות – ירי על מנת להרוג". הוא הודה כי לא הצליח לעצור את המחבלים בארז מכיוון שראה הרבה חיילים בשטח. הוא לא ידע כי מדובר במחבלים ולא בחיילים. הם הלכו לאיטם בתוך המוצבים כדי להקשות על ההבחנה בין כוחותינו לכוחות אויב. בשלב זה חמישה מסוקים משתתפים בלחימה, חמישה נוספים יצטרפו תוך כמה דקות.
10:20 – סא"ל א' נוחת לראשונה כדי לחמש את המסוק מחדש. הוא לוקח את הסרט מהמסוק ומורה לסגנו להעביר אותו לבור בחיל האוויר, שידעו מה קורה בשטח. הוא לוקח מסוק חמוש ומתודלק אחר ואחרי 2 דקות בלבד, בניגוד לשעה בזמן שגרה, צוות הקרקע מאשר לו לצאת לדרכו.
10:55 – מפקדת פלוגה בסופה מתקשרת לנייד של סא"ל א' ומבקשת סיוע. מתמונת המצב עולה כי יש נפגעים ונצורים במוצב, וממבט־על הוא מבין שהמוצב בסכנה וצריך כוח התערבות של יחידות מיוחדות. ברגע זה רואה סא"ל א' תנועת חיילים בבסיס. הוא מתלבט אם אלו שוב מחבלים שקיבלו הוראה לצעוד לצורכי הטעיה או חיילים. הוא מתקשר למפקדת הפלוגה שמבהירה לו שאלו לא חיילים כי כולם פצועים או נצורים. אישור לפתוח באש לא מתקבל ומסוק יסעור מלא בלוחמי שייטת נקרא לנחות במוצב ככוח התערבות. סא"ל א' שומר על קשר עין עם המחבלים־חיילים שמסתובבים בבסיס, וברגע האישור כי מדובר במחבלים הוא נכנס לקרב, יחד עם לוחמי השייטת. יחד הם מחסלים עשרות מחבלים כולל כאלו שנסו לעבר הפרדסים.
12:06 – תם הקרב.
בתחקיר היום שאחרי, עלו הרבה שאלות לא פשוטות, ובהן שאלת הדילמה – באיזה אירוע לבחור, מאחר וריבוי האירועים עלה על יכולותיה של הטייסת. האם היה צריך לטוס לסופה או למוצב ארז או אולי בכלל להיכנס לתוך קיבוץ בארי. אחת הבעיות העיקריות הייתה שהטייסים לא ידעו מהי תמונת המצב המלאה והתמודדו עם אירועים על בסיס קריאה או אירועים שהתרחשו לנגד עיניהם.
"את מי אתם מצילים?" נשאלו הטייסים, "את החייל או את האזרח?". "לא הייתה דילמה", השיבו הטייסים, המציאות הייתה ברורה מאוד – מצילים את מי שאפשר באותו רגע נתון.
ריבוי הזירות היה זר לטייסים. חמישה מסוקים באוויר, יורים בלי הפסקה על הקו. אחד מהם מוזנק לניר־עוז שם הוא תוקף עד שנגמרות לו המטרות. הוא משתלט על מוצבים בדרום ומקבל קריאה להגיע לסופה, אך לא רואה שם דבר ומחליט לטוס לכרם־שלום. אז הוא מבין את הדילמה בנוגע לסדר העדיפויות. בהמשך יעיד – "איפה שהרגשתי שהחדירה היא גדולה, שם הייתי. כשהייתה מסה גדולה של כוח הלכתי למקומות האחרים".
בתחילת השבוע הפיץ דובר צה"ל שלושה סרטונים מיום הקרב הזה. הראשון מהפעילות בסופה, השני מאירוע בו מסוק קרב מסייע לשלדג בתוך רעים, והשלישי מירי לעבר מחבלים שניסו להימלט לתוך הרצועה.
ברעים קיבל אחד הטייסים מטרה, חדר כושר שבו התבצרו שבעה מחבלים. המטרה אושרה והיעד הושמד על מחבליו. בתמונת הקרב נראה היטב כי המחבלים לא מפחדים מהמסוקים. בתחושת הביטחון שלהם, שעוד תתברר כנכונה, הם ציפו שהטייסים לא יאמינו שיש מספר רב של מחבלים בשטח ישראל, וכי המוסריות שלהם תמנע מהם לתקוף. זה היה נכון חלקית. בהתחלה בוצע רק ירי הרחקה, אולם ברגע שמפקד הטייסת נחשף לזוועות והבין את תמונת המצב הכול השתנה.
סרטונים שבהם מסוקי קרב מרססים באש חיה מחבלים ואזרחים פלסטינים שחדרו לטבוח בעוטף, לא נראו מעולם בחדרי התחקירים של טייסי המסוקים. הם לא אומנו לתרחיש כזה וספק אם מי מהם חשב שאי פעם זה יתממש. אבל אף אחד לא האמין שצה"ל ימצא עצמו באירוע כמו זה שהתרחש בשבת 7 באוקטובר.
בהמשך יספרו הטייסים את שאירע – המחבלים תודרכו ללכת לאט, גם במקרה של ירי, כי הטייסים לא יצליחו להבדיל מי מכוחותינו ומי אויב. הם ניסו ללכת, אך חלקם לא עמדו בפיתוי והחלו לרוץ.
מסוקי האפאצ'י לקחו חלק בכל הגזרות. עשרים מסוקים ביצעו כל אחד שתי גיחות מבצעיות, שמונה מסוקים נוספים ביצעו גם גיחה שלישית. סך הכול, 28 מסוקים המריאו וחימשו עצמם שלוש פעמים, וחיסלו מאות מחבלים בדרך ובתוך המוצבים והבסיסים, ובמנוסתם חזרה לרצועת עזה. עד הכדור האחרון, שנורה בצהריים, טייסי האפאצ'י לא היו מודעים לקיומה של מסיבה שמשתתפיה נטבחו ונחטפו. הם לא ידעו שחוליות מחבלים ברחו לעזה עם חטופים וגופות ישראלים. לא מן הנמנע שבחלק מהתקיפות בוצע נוהל חניבעל, ללא ידיעתם. רק לאחר שנחתו בבסיסם, הבינו הטייסים את גודל האירוע.
בחדר התחקירים עלתה השאלה אם ניתן מענה מבצעי טוב. התשובה לכך היא שלילית. על הטייסת היה לצאת לפעולה קטלנית יותר ומוקדם יותר. אולם לצד מסקנה קשה זו ברור לכולם שחיסול מאות המחבלים מנע תוצאה קשה יותר מזו שאנו עדים לה.
