נציגים של קרובי משפחות של חטופים שנלקחו על ידי חמאס לעזה הגיעו ביום שלישי השבוע למטה האו"ם בניו־יורק, כדי להשתתף בדיון חירום של מועצת הביטחון ולקדם את תשומת הלב העולמית למצוקתם של החטופים בעזה. בד בבד ביקשו המשפחות מהקהילה הבינלאומית לפעול באופן מיידי לשחרורם.
היום החל בסערה גדולה, כאשר מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, טען כי מתקפת חמאס לא נולדה בחלל ריק, אלא היא תוצאת של התנהלותה של ישראל מול הפלסטינים במהלך השנים. דברי המזכ"ל עוררו זעם רב בישראל: נציג ישראל לארגון, השגריר גלעד ארדן, קרא להתפטרותו, ושר החוץ אלי כהן ביטל פגישה שנקבעה מראש עם גוטרש.
המזכ"ל עצמו התייחס מאוחר יותר לדברים, ואמר כי דבריו התפרשו באופן שגוי. בפגישה עם נציגי משפחות החטופים אמר: "אני חוזר על הקריאה לשחרר ללא תנאי את כל החטופים שמוחזקים בעזה. דבר אינו מצדיק את ההתקפות המחרידות של החמאס כלפי אזרחים".
לאחר הדיון במועצת הביטחון כינסו נציגי המשפחות מסיבת עיתונאים, שבה דיברה רחל גולדברג־פולין, אמו של הרש. הוא נחטף לאחר הטבח במסיבת הטבע ברעים, כשפצע קשה בידו השמאלית. "התחננו בפני הצלב האדום וארגונים הומניטריים ברחבי העולם לקבל עזרה ומידע, לדעת אם הרש ופצועים אחרים זכו לטיפול הרפואי הדחוף שהם זקוקים לו", סיפרה גולדברג־פולין, "אך נאמר לנו שהצלב האדום חיכה בגבול, וחמאס מנע ממנו את הכניסה לעזה. יחד עם כל משפחות החטופים, אני חיה כרגע בעולם שונה מהעולם שבו אתם חיים – עולם של דמעות, דאגה וחוסר שינה. בעזה יש חטופים מ־33 מדינות שונות. איפה העולם? למה אף אחד לא דורש לפחות הוכחה שהם בחיים?" זעקה גולדברג־פולין.
סמוך לבניין האו"ם נערכה גם עצרת תמיכה בישראל. מפגינים ונציגי המשפחות הקיפו את הבניין, החזיקו בתמונות השבויים, בפרחים אדומים ובדגלי ישראל. במקום נערך גם מיצג עוצר נשימה, יוזמתם של שני ועומר לובטון־גרנות, ובמסגרתו הוצבו במקום כ־220 זוגות נעליים – כמספר החטופים – וליד כל אחד מהזוגות הונחה כרזה עם שמו של אחד החטופים ופרטים, ובסמוך אליה ורד.
שר החוץ כהן, שנאם במקום, ספג קריאות בוז מכמה ממשתתפי האירוע. מלבדו נשאו דברים גם השגריר ארדן ומורן אלוני, ששבעה מבני משפחתו, תושבי קיבוץ ניר־עוז, נחטפו על ידי חמאס. "ישראל מאפשרת הכנסת סיוע הומניטרי לאזרחי עזה, אבל למה אנחנו לא מקבלים מידע הומניטרי בסיסי בנוגע לבני המשפחות שלנו? טוענים שלא נותר אוכל בעזה לתינוקות, אבל בניר־עוז לא נותרו עכשיו תינוקות להאכיל", קונן אלוני, "זו לא מלחמה של ישראל מול חמאס, ולא של יהדות מול אסלאם, אלא של אנושיות מול רוע".
לאחר מנוחה של שעות אחדות הגיעו נציגי המשפחות לבית הכנסת המרכזי באפר־איסט סייד, לאירוע בנוכחות מאות ישראלים ויהודים־אמריקנים. סביב בית הכנסת הוצבה אבטחה כבדה. הערב החל באתנחתא מוזיקלית, והמשיך בדיון של כמה מנציגי המשפחות: רחל גולדברג־פולין ובעלה ג'ונתן, משה לביא, שגיסו עמרי מירן נחטף בנחל־עוז לעיני אשתו ובנותיהן, ורובי חן, שבנו איתי נחטף מהבסיס הסמוך לעזה שבו שירת.
הבקשה העיקרית של הדוברים הייתה שלא ישכחו את יקיריהם, שלא ייתנו לסוגיה לרדת מסדר היום. "אנחנו נמצאים כאן לא בשביל היום או אתמול, אלא בשביל מחר", אמר חן, "אנחנו כאן כדי לבקש מכל אחד ואחת מכם להמשיך לפרסם מידע על החטופים, ליצור קשר עם הנציגים שלכם בעיר, בקונגרס, בסנאט. אנחנו מבקשים מכל אחד מכם דקה מזמנו בבוקר, כדי להרים טלפון, לשאול ולמחות על מצב החטופים הישראלים".
אחרי מסעם בניו־יורק, הגיעו נציגי המשפחות לוושינגטון הבירה, ובה נפגשו עם חברי קונגרס וסנאט. "המסע היה חשוב, אף שלא פשוט", סיכמה גולדברג־פולין, "כאב לנו לראות את ההתנהלות במועצת הביטחון של האו"ם, אך קיבלנו הרבה כוח מהתמיכה של הקהילה היהודית. מצאנו אוזן קשבת ורצון לעזור לנו להחזיר את הרש הביתה, לוודא שהוא נמצא במקום גבוה ברשימות ההומניטריות, עקב הפציעה שלו", היא אמרה על בנה. "אין דקה שאיני חושבת בה על איך שהוא מרגיש, אם הוא קיבל טיפול רפואי. חייבים לשים סוף לסבל הנוראי של משפחות החטופים, חייבים לעשות כל מאמץ להחזיר את כולם הביתה".
