קודם לדיווח הבוקר (ד') על תשעה לוחמים הרוגים בעזה, דובר צה"ל התיר אמש לפרסם את שמותיהם של שני לוחמי סיירת גבעתי שנפלו בקרבות בצפון הרצועה: סמ"ר לביא ליפשיץ ממודיעין וסמ"ר רועי וולף מרמת גן. באירוע נפצעו שני לוחמים נוספים מסיירת גבעתי באורח קשה.
ניצן ושלומית, הוריו של סמ"ר לביא ליפשיץ, שוחחו עם כלי התקשורת הערב וסיפרו על דמותו של בנם. "זה רגע קשה עבורנו", אמר האב, "הבן שלנו לביא נהרג היום. כמו כל אחד שזה קורה לו, זה רגע שמטלטל אותך. בראש ובראשונה אנחנו רוצים להגיד: הוא נהרג עם חבר שלו רועי וולף, חבר שהלך איתו בשנתיים וחצי מאז שהם התגייסו. לביא היה בן אדם שאהב אנשים. הוא היה בן אדם רגיש. הוא אהב את הצבא מחד, והיה לו קונפליקט מאידך. כשאמרו לו שהוא יהיה חיית מלחמה, הוא אמר 'אבא, אני לא רוצה להיות חיית מלחמה'. אמרתי לו 'לביא, יום אחד אתה תלך להציל אנשים. מה שאתה תעשה יהיה להציל אנשים'. לביא, כשהוא יצא לקרב, הוא ידע. הוא אמר לי 'אבא אני יודע. הפעם אני נלחם על המדינה שלנו, זה הדבר הנכון'. ללביא הייתה רגישות גדולה מאוד. הוא היה אדם מאוד מאוד רגיש. היית שואל אותו האם אתה רוצה להיות חייל? זה לא היה החלום שלו. לביא רצה להיות צלם. לביא רצה לעשות קולנוע, לעשות טלוויזיה. צחקנו שאפילו כשטרנטינו בא לבקר אותם, שהוא לא יכול לעשות כאלה סרטים.
"אני מקווה שהוא באמת יהיה מהאחרונים. אהבנו אותו, אנחנו אוהבים אותו. סביבנו יש מעטפת גדולה שאוהבת אותנו ואותו. הוא לחם, הוא ידע לאן הוא הולך. הוא לא ויתר. הוא אומר לי 'אבא, החיים שלי בשום פנים לא שווים יותר משל חבר אחר. לכן אני הולך'".
שלומית אימו של לביא סיפרה כי בנה התקשר אליה אחרי שם חזרו לבסיס שלהם משלושה ימי לחימה בנחל עוז. "הוא אמר לי 'אמא, נקרע לי הלב מהפועלים הזרים. לאן הם ילכו? נקרע לי הלב לראות את הפרות ברפת. מי יבוא לחלוב אותן? נקרע לי הלב שהפרות משוטטות להן עכשיו בין הגופות'. דיברתי אתו ברביעי, ובשישי בבוקר שלחתי לו הודעה וראיתי וי אחד, הבנתי. ידעתי. והאמת היא שידעתי עוד קודם".
ניצן ביקש לפנות לכל לוחמי צה"ל שפועלים כעת להגן על מדינת ישראל: "כל מי ששם, אנחנו מעריכים את העבודה שלכם. אנחנו יודעים שאתם עובדים קשה. אנחנו מקווים שכולכם תחזרו. וכשתהיו אנשים, ביום שתשחררו, אני חושב שהדבר הכי חשוב, אם אתם רוצים להיות כמו לביא, תהיו רגישים לבני אדם. לאנשים. לבעלי חיים. לסביבה. תהיו אנשים שאוהבים. תהיו אנשים שמחייכים".
יובל מורגנשטיין, אחד מחבריו הקרובים של לביא סיפר לאתר מקור ראשון על חברו שנפל בקרב בצפון רצועת עזה. "גדלנו ביחד. מאז הוא ומתמיד הוא היה אדם עם חלומות גדולים. כבר בכיתה ב' הוא הקים קולנוע בבית שלו, והקרין סרטים לילדים. הוא היה חדור מטרה ותמיד ידע מה הוא רוצה לעשות בחיים ולאן הוא מכוון. לא ראיתי אדם עם כוח רצון כזה".
"אחת התשוקות הגדולות שלו היה הצילום", סיפר מורגנשטיין, "בכיתה ט' הוא עבר לתיכון למדעים ואומנויות בירושלים, והוא היה במגמת אמנות. בחדר שלו יש ערמה של מצלמות ועדשות. ככה הוא הביע את עצמו לעולם. בשנה האחרונה הוא פתח עמוד אינסטגרם שהוא העלה כל יום תמונה עד השחרור וככה הוא סיפר את מה שהוא חווה. הוא ממש אהב את זה והיה מדבר על זה שעות. זה היה מרשים".
"הוא התגייס ישר אחרי התיכון וכשהבין שהוא מגיע לגדודים אז הוא החליט לעשות גיבוש וככה הגיע לסיירת. היו לו שם תקופות קשות ואתגרים, אבל הוא תמיד אמר שעם כל הקושי זה עדיין שווה את זה. הוא הרצה לי כמה פעמים על החשיבות להתגייס לצה"ל והתרומה למדינה, הוא סיפר כמה זה שינה אותו", סיפר חברו הטוב. "הוא היה מהאנשים היחידים בעולם שידע להודות בטעויות שלו. היו לנו עליות וירידות, אבל תמיד ידעתי שנוכל לשבת לבירה ולשתות סרט. הוא היה חבר אמת. הוא היה בן אדם מיוחד. זה לא נתפס שהוא איננו".
