השכול החמישי במשפחה: סג"מ פדיה מרק, קצין בגבעתי, נפל אתמול (שלישי) בקרבות מול המחבלים בעזה. בביתם שבעתניאל, נפרדו ממנו בדמעות בני משפחתו וסיפרו על האח שניצל מהפיגוע וחי חיים מלאי משמעות ועוצמה.
בשעה 19:00 יועבר מסע הלוויתו בשידור חי מעתניאל שבדרום הר חברון:
סגן מפקד אוגדת עזה, אל"מ גיא ביטון ספד לו: " פדיה, היית לוחם ומפקד מקצועי ונאמן. על אף ההתמודדות המשפחתית שכפתה עליכם בחרת להיות לוחם, זו בחירה של אמיצים, היית מפקד מזן אחר. היית אדם מיוחד, צנוע ובעל חיוך תמידי. מפקד מעורר השראה, מתוך דאגה ואכפתיות אמתית. אתמול במהלך לחימה נועזת בשטח האויב ניהלה המחלקה קרב בו נפלת חלל. הלחימה בדרום נמשכת גם ברגעים אלו, כל חטיבת גבעתי חייליך ומפקדיך נבצר מהם להיפרד ממך בדרך נאחרונה. אני מבטיח לך שננצח, נשיב את השקט והביטחון למדינת ישראל. תחסר לנו מאד".
אימו, חוה מרק ספדה לו: "בן שלי, אהוב כל כך אנחנו כאילו נפרדים ממך, מהגוף, הנוכחות הפיזית, אתה הרוח, הלב, גאה בך על מה שאתה מיוחד שלי. היית גיבור חייל, חזק, גיבור, נחוש, הלכת על זה בכל הכוח. יכלתי למנוע את זה ממך אבל לא באמת יכלתי. האם אני צריכה להצטער על זה? רק לאלוקים הפתרונים. אני כבר מתגעגעת, באמת שזה לא נתפס. אחכה לך שתבוא עם הביתה עם אבא ושלומי בתחיית המתים קרוב כי אין לנו כוח לחכות יותר, רק זה מחזיק ונותן לי כוח, התקווה שתחזרו. תתחנן שדי, לא יכולים עוד, מבקשים גאולה. אמן שבזכות הקורבן הנוסף שהקרבנו השם ישלח פדות לעמו".
יסכה, אלמנתו של שלומי ז"ל, אחיו של פדיה שנהרג בתאונת דרכים לפני 4 שנים: "נדמה שידענו שהדפיקה בדלת תגיע, הרגשתי את זה במילים ובין המילים, ידעתי, הרגשתי ועדיין לא הפנמתי. האם אני באמת כותבת מילות פרידה? זה לא מפתיע אותי, ידעתי שתמות במלחמה הזאת ושאין לי דרך למנוע את זה. נפגשנו לרגע שכל אחד לובש את מדיו שלוש דקות, חיבוק אחרון שניתן באמצע הדרך, בין אלו שמקדשים את החיים, לבין אלו שמקדשים את המוות. שלומי הגיע בחלום לשלושה מהאחים, הוא בא לקחת אותך, סיפרתי לך על החלום, ירדו לך הדמעות, אמרת שהוא ידע שקשה לך ובא לעודד אותך. ספרתי לאמא, ידעתי שהיא מעודדת אותי אבל בתוכה קיימת אותה ידיעה. אנשים שאהבנו מצווים לנו ועלינו חיים, בדמייך חיי, חיי, בדמייך חיי. כמה שזה לא הגיוני, זה ממשי. אני כאן בעולם החיים מחפשת אתכם. כל כך מתגעגעת. אני אומרת לך, היית בשבילנו לפחות מה ששלומי היה בשבילך. הוא רק ביקש להגן עליך ולהיות שם בשבילך".
שירה אחותו ספדה לו בבכי: "אהוב אחד, הכי אהוב שיש, אני יושבת פה לכתוב בחדר שלך עם הספרים שמסודרים מדי. יש לי תמונה בראש שאתה ילד קטן, קופצני, עם תלתלים ורצינות תהומית שהייתה לך מגיל אפס, יחד עם החיוך, איזה עיניים יפות וטובות אוספות לתוכן את עומק החיים. אחרי הפיגוע עברת חגור איתנו כמעט שלוש שנים יום אחרי יום ביחד, אני מודה לך על הזכות להרגיש אותך קרוב. לא היית דברן גדול אבל כשהיית מדבר זה היה חד עם עוצמה שאין לנאומים שלמים. ידעת שאתה רוצה להתגייס לקרבי ופיקוד נחוש ועקשן, בכל מקום שהגעת הפכת להיות מנהיג, השקט שלך, הילדים שלי מעריצים שלך, הם רוצים להיות בדיוק כמוך. עדן אתמול לפני שידענו המציא שיר עליך ביקשתי לצלם ולשלוח לך, הוא אמר לא, אני אראה לך כשאחזור. איך אני אגיד לו שלא תחזור? תתפלל על העם, על המשפחה שלנו, שנדע להחזיק את הנצח גם בסופי".
אחותו מרים סיפרה: "ביקשתי שלא תקפוץ על רימונים, ביקשתי שתהיה חייל סנטדרטי, זו הייתה הבקשה שלי לאלוהים, לא אליך, כי אתה לא סטנדרטי, אתה לא כמו כולם. סליחה שפגעתי, סליחה אם אכזבתי, אוהבת אהבת עולמים".
אחותו אורית מרק ספדה לו: אורית: "אתה כבר לא איתנו, כבר בלא בתפקיד, כבר לא צריך להילחם להיות חזק. ואני תוהה האם ידעת? לפני חודשיים ליום הולדת כתבת לי תמשיכי להוסיף טוב בעולם, וגם לכאוב ולתת לכאב מקום ומשם לצמוח, צוואה כזו נתת לי, להמשיך לצמוח. אתה צמחת מהמקום הכי נמוך. איזה מלחמה בשבילך זה היה כל היום. היית גיבור לא כקלישאה. תודה על נסיעות יחד, על צחוקים ופינוקים. אחי הגיבור תישאר בליבי תמיד".
