לוחם 1 // נתנאל מתגורר באילת, נשוי למריה, אב לאמילי (6) ואלרואי (2). "ביומיום אני מוביל פרויקטים גדולים, אני יודע מתי אני מתחיל לעבוד – בסביבות 8 בבוקר – אבל לא יודע מתי אני מסיים. בבית אני בדרך כלל קם בסביבות שש וחצי בבוקר. אשתי מארגנת את הילדים ואני אחראי ההסעות".
לוחם 2 // אביתר חסאן, רווק, הגיע לכאן מנתניה. "בשגרת היום בבית אני בדרך כלל מתעורר בשבע בבוקר ונוסע למכללה, במילואים אין כל כך שינה סדורה. יש הקפצות מבצעיות ושגרה של אימונים לקראת רגע האמת".
העורף // נתנאל: "באילת כולם נרתמו לעזור לכל תושבי העוטף. אני שומע מהבית שהכול שקט, וזה מרגיע אותי מאוד. אשתי נסעה עכשיו למשפחה שלה ברוסיה, אז אני טיפה יותר רגוע". אלי: "לימור היא רופאה מנתחת במחלקה לכירורגיית לב וחזה בבית החולים סורוקה, והקושי שלנו מובן מאליו. אני עובד כעצמאי בתחום אסטרטגיית פרסום ופיתוח מוצרים, ובשגרה אני מארגן את הילדה והתינוק ומפזר למסגרות, וכעת בחירום האחריות עוברת במלואה לאשתי. ההתנהלות בבית מורכבת במיוחד משום שבאירוע כזה גדול כל צוותי הרפואה בסורוקה התפנו לטפל בטראומה, ולימור כל הזמן בתורנויות. כרגע הילדים נמצאים אצל סבא וסבתא בבאר־שבע".
נוהל שינה // "בשטח אין זמן ברזל שבו הולכים לישון. זה יכול להיות בשתיים בלילה, בשלוש ובחמש, תלוי במבצעיות. יש כמובן לילות בלי שינה".
בוקר טוב // כאן בשטח היום מתחיל בשעה חמש וחצי לפנות בוקר. "אנחנו נמצאים במרחב שונה לגמרי מהשגרה בבית. אנחנו משכימים קום על מנת לשמור על כוננות ולהחליף את חברינו שהיו דרוכים עד כה. לאחר קפה ראשון וטיפול יומי בכלי ובציוד האישי, נכנסים לדריכות מתמשכת שלא יודעים מתי תיפסק. צחצוח שיניים ממתין לדקה של מנוחה בהמשך היום.
"אורח החיים בשטח כמובן מרוחק שנות אור מזה של הבית, אך גם כאן הוא מהנה, בעיקר בזכות הצוות, המורל והמטרה החשובה. כולנו מגויסים ומאמינים בצדקת הדרך. בין לחימה להפוגה משוחחים עם הבית ומעדכנים".
"ההבדל המהותי בין מצב מלחמה למצב בית הוא המרקם שנוצר בצוות והמשימות המשותפות מבחינת ציוד והכנה לקרב, אל מול משימות ביתיות 'רגילות' שמוכרות לנו. מהלך היום בשטח הוא תמיד סביב הכלי, מוכנות לירי ארטילרי סביב השעון, שמירה על כשירות הצוות וכשירות הכלי והתחמושת, וגם שמירה על מורל גבוה שתורם לדריכות המבצעית".
ת"ש // בבוקר בדרך כלל אוכלים מנות קרב. "לפעמים אנחנו מצליחים להביא מהערים הקרובות ביצים, או ששולחים לנו אוכל מהבסיס. קרה שמצאנו את עצמנו אוכלים שניצל בבוקר, למרות הניסיונות של חלקנו לרדת במשקל. בגדול יש אוכל מעולה בזכות עם ישראל המדהים, שלא חדל לתרום מכל טוב.
"כל פעולה הכי פשוטה הופכת אצלנו למורכבת, כי אין לנו בסיס קרוב ואנחנו בלי כלי רכב. כל שינוע של דבר הכי קטן, כמו קרח, הוא משימה. הדבר שהכי חסר לנו כאן זה תנאי היגיינה. אין לנו מתחם של מקלחות, ואנחנו שוטפים אחד את השני עם ג'ריקן. מאחר שאנחנו משרתים פה גם נשים וגם גברים, אנחנו רוצים להימנע מדו"צים במקלחות ועדיין מנסים לשמור על סוג של היגיינה".
החבר'ה // צוות התומ"ת (תותח מתנייע) מונה מפקד ותשעה אנשי צוות. כולם הוכשרו במהלך השירות הסדיר, ושומרים על כשירות גבוהה הודות לאימונים שמתקיימים מדי שנה. "חברי הסוללה מגיעים למרחב הלחימה מכל קצות הארץ כדי לקיים את המשימה. יש כאן אנשי מילואים ותיקים, שמשרתים בגדוד כבר מעל 15 שנה, ויש גם חיילים צעירים שהשתחררו רק לפני כמה חודשים".
כבוד לפז"ם // "כל מי שמגיע עם ידע מוקדם, תורם למאמץ המלחמתי. יש מה לעשות עם הידע שלו, גם אם כבר שנים הוא לא פעיל במערך הלוחמים. מדהים לראות את ההתגייסות של כל עם ישראל לטובת הלחימה – צעירים ומבוגרים בכל גיל".
כל התותחנים חירשים // "לא, זה לא נכון", הם צוחקים.
שדרוגים // "שיעור ההתייצבות הגבוה בסוללה שלנו מביא לשיתופי פעולה של אנשים מוכשרים מכל התחומים, ויש מקום ליצירה משותפת לטובת הסוללה. מרחב הלחימה הארטילרי הפך לבית שלנו מאז אותה שבת נוראית, ומדי יום אנחנו משפרים את 'עיר התותחנים' שיצרנו – מקימים מטבחון, בונים שולחנות, מייעלים את תנאי השטח ומייצרים פריטים שיעזרו לנו וינעימו כמה שאפשר את התקופה. בפריסה של תותחנים כל צוות הוא עצמאי ושונה, יש תמהיל אנושי מגוון, וכל אחד ממנף את החוזקות שלו. אחד מהחבר'ה עובד כאיש אחזקה, אז גם כאן הוא בונה דברים עם הידיים. אחד אוהב להיות במטבח ויותר מתעסק בבישולים, מכין שקשוקה. מישהו הביא גזייה מעולה מהבית ואנחנו יכולים מדי פעם לבשל עליה. בסופו של דבר מדובר על שהייה ארוכה, ולכן יש חשיבות לכך שנספק לעצמנו את התנאים הכי טובים כדי להיות כשירים לכל משימה שאליה נתבקש".
סבב יציאות // "יצאנו לפני שבוע לאפטר של כמה שעות, אבל בגדול אנחנו לא יוצאים. אנשים גם מעדיפים להיות בשטח ולא לשבת בבית ולראות חדשות".
שיחת חוץ // "מדברים עם הבית על בסיס דו־יומי בהתחשב בנסיבות. משתדלים לא לדבר יותר מדי – גם כדי לשמור על דריכות מבצעית, גם כדי לא להדאיג את הקרובים יתר על המידה, ובעיקר כי אין חשמל זמין להטענת הטלפונים".
תרבות פנאי // "אין לנו אפשרות להשמיע מוזיקה, אז אנחנו מייצרים מוזיקה בעצמנו – מישהו מוציא כלי נגינה ומתחילים לנגן".
פרנסה // אביתר: "לי יש עדיין עשרים אחוז מההכנסה השוטפת שלי, כי אני עובד בדיגיטל, אבל יש פה לא מעט אנשים שעזבו עבודות כעצמאים, ואין להם מושג מה יהיה עם הפרנסה שלהם. אנחנו חושבים על זה לא מעט, בפרט לאור העובדה שלא יודעים כמה זמן תימשך הלחימה. יש לנו הצוות הכי טוב, אין לנו ספק שאנחנו ננצח, אבל אנחנו מצפים מהמדינה לדאוג ליום שאחרי".
