פסק הדין האחרון שהקריא שופט בג"ץ אורי שהם מתאר אירוע מטריד. מטריד מאוד. תיק כזה גורם לך להטיל ספק של ממש בשיקול הדעת המקצועי של המשטרה והפרקליטות, לא רק בשעת מעשה אלא גם לאחר שנחשפה ערוותם.
תחילתה של הפרשה באירוע שוד מזוין ביוני 2002 במועדון סנוקר בשדרות. שני רעולי פנים פרצו למועדון לפנות בוקר ודרשו כסף. הקופאי שי אדרי התנגד, נורה ונהרג. חוקרי המשטרה לא השיגו קצה חוט מודיעיני והעבירו את התיק לאחריות גורמי המודיעין במשטרה ובשב"ס. כעבור פרק זמן ארוך התקבל מידע בנוגע לחשוד הידוע בכינויו "ממוקה", אך הלה מצא את מותו בתאונת דרכים בשנת 2005, בטרם נחקר. מידע נוסף ייחס שותפות לביצוע השוד והרצח לאדם בשם אלישע חייבטוב – אסיר ששהה באותה עת בכלא 'דקל' לאחר שנידון ל־5 שנות מאסר בעקבות הצתת בית מגוריו בשדרות.
חייבטוב הועבר לתא המעצר בשדרות, שבו שהה באותה עת מדובב מטעם המשטרה. החוקרים היו נחושים לגרום לו להודות ולא בחלו בשום אמצעי. הם כלאו אותו בבידוד ומנעו ממנו פגישה עם עורך דינו מטעם הסנגוריה הציבורית, וזאת בניגוד לחוק המעצרים ולפסיקה מפורשת של העליון. החוקרים חתמו על הסכם עם מדובב והטילו עליו לחלץ הודאה מפיו של חייבטוב. לפני דיון בהארכת מעצרו דרש חייבטוב מהחוקרים שוב שייצרו קשר עם עורך הדין. המדובב שיקר לחייבטוב וסיפר לו שהוא שוחח עם עו"ד אביגדור פלדמן ושהלה יבוא לייצג אותו. החוקרים האזינו לשיחה ולא התערבו. בדיון עצמו חייבטוב לא זכה לייצוג משפטי ומעצרו הוארך בעשרה ימים. הפעם הראשונה שבה זכה לראות עורך דין הייתה יותר משלושה שבועות לאחר שהוצא מכלא 'דקל'.
בנובמבר 2007 הוגש נגדו כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר־שבע. עיקר הוויכוח המשפטי נסוב סביב סוגיית ההודאה, שעמדה כראיה מרכזית. לאחר תקופת מעצר מתישה וממושכת בתנאים קשים, ללא בגדים להחלפה וללא יציאות לחצר, הודה חייבטוב בפני המדובב בביצוע השוד והרצח במועדון בשדרות. בימים שקדמו לאותה התוודות נצפו חייבטוב והמדובב כשהם עושים שימוש אינטנסיבי בסמים קשים מסוג הרואין שאותם סיפק המדובב, זאת תחת עינם הבוחנת של חוקרי המשטרה שלא עשו דבר כדי למנוע שימוש בסמים בתא המעצר. מה הייתה השפעתם של סמי ההזיה על בוחן המציאות של האיש? איש לא בדק את זה. באפריל 2011 הורשע חייבטוב ברצח ובעבירות נוספות ונידון למאסר עולם.
מעיל הרוח של הפרקליטות
סרט תיעודי של גלי גינת וארי פינס ששודר בתוכנית התחקירים 'זמן אמת' בערוץ כאן 11 הציג לפני כשנה צילומי וידאו של המשטרה מתא המעצר. הסרטונים מלמדים כי בימים הראשונים למעצרו היה חייבטוב החלטי מאוד. הוא כלל לא הבין על מה הוא נעצר, איש לא הסביר לו שהוא חשוד ברצח ולא היה לו מושג מה רוצים ממנו. עם חלוף הזמן החקירה הפכה לגלויה וחייבטוב פיתח תלות הולכת וגוברת במדובב שהכניס לתא המעצר מצרכים שונים. הסרטונים מתארים את התהליך הקריסה הנפשית והמנטלית של חייבטוב בימים שקדמו להודאה, ששיאם בצריכה אינטנסיבית של סמים קשים.
השופט שהם התייחס להסכם שנערך בין חוקרי המשטרה למדובב. השוטרים נתנו לו להבין שאם יביא להודאתו של חייבטוב בביצוע העבירות שיוחסו לו, הוא יזכה להקלה מפליגה בתיק מסוים שהתנהל נגדו, אשר במסגרתו היה צפוי לעונש חמור. התמורה שולמה במלואה. לאחר שחייבטוב הודה בביצוע המעשים, התערב ראש צוות החקירה לטובתו של המדובב והביא להקלה משמעותית בעונשו. "אין צריך לומר כי הבטחת תמורה משמעותית נוספת למדובב בגין חילוץ הודאה מהנחקר, עלולה להכניס את המדובב לניגוד עניינים חריף ולחשש של מתן הודאות שווא על ידי הנחקרים", כתב שהם.
בסיכום דבריו קבע השופט הפורש כי "לנוכח עוצמת הפגיעה בזכות ההיוועצות של המערער במהלך החקירה, ומאחר שהפגיעה החמורה בזכות זו השליכה על השגתה ועל תוכנה של ההודיה בפני המדובב, יש להורות על פסילתה של הראיה. זאת, על מנת למנוע פגיעה מהותית ובלתי מידתית בזכותו של המערער להליך הוגן, כמו גם פגיעה בהגינותו של ההליך הפלילי". להכרעה הצטרפו השופטים חנן מלצר ודפנה ברק־ארז. חייבטוב זוכה אפוא מרצח ושוחרר ממאסר.
בעולם מקביל, פסק דין כזה היה מוביל לחקירה נמרצת של נציבות הביקורת על הפרקליטות והמחלקה לחקירת שוטרים. הצדק לא יצא לאור לפני שכל מי שנגע בתיק הזה ייחקר ויעמוד לדין משמעתי. אבל הפרקליטות והמשטרה לא אוהבים ביקורת. אז מה עושים? הורגים את השליח.
"גורמים בכירים במערכת המשפט ובפרקליטות" סיפרו למשה נוסבאום מחדשות 2 שיש להם "ביקורת קשה" על השופט שהם. לטענתם, פסק הדין היה מונח על המדף כבר כמה שבועות, אך השופט שהם נמנע מלמסור אותו מכיוון שרצה לשמור אותו לטקס הפרישה שלו, שבו נוהגים השופטים לפרסם הלכה חדשנית שתיזכר כחלק ממורשתם השיפוטית. העיכוב גרם עינוי דין לחייבטוב. הוא נותר בכלא ימים ושבועות בעוד פסק הדין המורה על שחרורו מאופסן במגרה, זאת רק כדי ששהם יזכה בתהילה.
הנהלת בתי המשפט נתנה תגובה הגיונית: פסק הדין של שהם הגיע לשאר חברי ההרכב רק ב־22 ביולי, והעובדה שהשופטים הגישו את החלטותיהם ב־2 באוגוסט היא מופת ליעילות גבוהה ולא עיכוב. במילים אחרות, אף אחד לא מרח פה זמן. פרופ' יובל אלבשן הוסיף כי "בקביעת הדד־ליין השופט שהם אילץ את חבריו להרכב להכריע בפרשה, למרות הקושי שלהם לעשות כן בשל המשמעות המערכתית הקשה של הפסיקה. לא בטוח שאני צודק, אבל סברה זו טובה בדיוק כמו הסברות ההפוכות שהופצו אז ואומצו בחום על ידי רבים". זה לא הפריע לרביב דרוקר לפרסם מאמר תמיכה בפרקליטות שבו חזר על ההאשמות נגד שהם תחת הכותרת "כבודו פורש, שחייבטוב יחכה עוד קצת בכלא".
אפשר להבין מה ביקשו להשיג אותם "גורמים בכירים" בפרקליטות. פרשת חייבטוב איננה טעות בשיקול דעת, אלא אירוע שבו חתרו גופי חקירה להגיע להרשעת שווא והתעללו במשך שנים באדם חף מפשע רק כדי לסמן תיק רצח כמפוענח. כשערוותם נחשפה הם מיהרו להתקין מעיל רוח יחצני על הטנק כדי לשבש את מעופו של כל טיל ביקורת. הפרקליטים והחוקרים ניצלו לרעה את כוחם באופן שפוגע מאוד באמון הציבור במערכת אכיפת החוק. במקום להתמודד עם הביקורת הם בחרו להדוף אותה לכיוונו של השופט הפורש שהכיר בעוול שגרמה המערכת. כך ייעשה לגורם במערכת שמעז להודות בטעות.
מדובר באבן בוחן לאמון הציבור בפרקליטות ולכן נדרשת הקמת ועדת בדיקה. היא צריכה להיות חיצונית לפרקליטות, אחרת נקבל כסת"ח כמו בפרשת רות דוד. 
