לפני חודש, בשבוע הראשון למלחמה, צה"ל פינה את אלפי תושבי עוטף עזה לנקודות האירוח השונות ברחבי הארץ, כשרבים מהם לא הספיקו לארוז שום דבר ונושאים עימם רק את הבגדים אשר לגופם. המועצה האזורית תמר קלטה כ-15 אלף מפונים עד כה, בבתי המלון, האכסניות וחדרי האירוח שבתחומה. המספר הזה מקבל משמעות גדולה יותר כשמגלים שמספר התושבים שחיים בשגרה באזור עומד על כ-1,600 בלבד – עשרה אחוזים מהמספר כיום.
בשיחה עם מקור ראשון מספר ראש המועצה האזורית תמר, ניר ונגר, על הרגעים בהם הבין שמשהו אינו כשורה. "ביום שבת, כבר ב-8 וחצי בבוקר הייתי בהר עמשא כי הייתה נפילה ליד היישוב. ירדתי משם, נסעתי ליישובי כיכר סדום שיושבים על הגבול עם ירדן. ראיתי את כיתות הכוננות ואת צוותי צח"י שהיו מאורגנים. ב-12 בצהריים נפתח פה החמ"ל של המועצה", הוא אומר ומבקש להדגיש, "אנחנו מדברים על השירות הציבורי שנמצאים בעבודה בשבת ב-12 בצהריים".
אתה ידעת באותו רגע שאתה אמור לקלוט מישהו?
בכל סבב אנחנו קולטים תושבים מהעוטף, אבל יש הבדל בין "שומר חומות", שקלטנו פה 2,500 אנשים בצורה מסודרת לבין מה שקרה עכשיו. ביום ראשון שקלטנו את המפונים הראשונים שהגיעו לפה מבארי, הבנו שאנחנו באירוע אחר לגמרי. מאותו יום, במשך שבועיים כל העובדים של המועצה מגיעים לפה ומשובצים לעבודות בלי קשר למקום העבודה המקורי שלהם. כמו בקיבוץ של פעם. המנכ"לית הפכה לסדרנית העבודה ומנהלי המחלקות היו מעבירים לנו דוח מצב וכך היינו מחלקים את העבודות והמשימות.
אתם מוכנים לשהייה ארוכת טווח כזאת?
"זאת שאלה מצוינת כי זה בדיוק הפער. תוך שבועיים צמחה פה עיר של 15,000 אנשים. אני לא מדבר על זה שהרימו לכאן נכים בידיים כי הכיסאות גלגלים שלהם נשארו בבית, ואז הלכנו לקנות להם כיסאות חדשים", אומר ונגר, "אין פה מרפאות בשגרה, אז דרשתי מכל הקופות שרצו להגיע לכאן שזה רק בתנאי שהם מקבלים את כל השאר ובסוף הקמנו פה קופה אחודה. הצלחנו להביא לפה בית מרקחת, הקמנו מחסן של יד שרה, שופרסל מגיעים לכאן פעמיים-שלוש בשבוע עם משאית ועושים פה סופר נייד ובהמשך יקום פה מרכז חוסן. יצרנו מערך שלם של טיולים להפוגה, ואנחנו הולכים לבנות פה עכשיו אולם ספורט זמני. אם בשגרה אני ראש המועצה אזורית תמר עכשיו אני ראש העיר של 'תמר סיטי'", אומר ראש המועצה בצחוק.
בעשרה ימים הראשונים, בזמן שפיקוד העורף עוד לא הגיע לנקודות הפינוי ובתי המלון, ונגר ואנשי המועצה פעלו כמעט לבדם, ומספר מצומצם של משרדי ממשלה סייעו להם. "יש הרבה משרדי ממשלה מיותרים ואני לא היחיד שחושב את זה, יחד עם זאת יש כמה משרדים שחלקם פה מהיום הראשון, ומהשבוע השני אחרי שהם קצת התעשתו על עצמם הם פה על מלא", הוא אומר ומציין קודם כל את משרד הרווחה, משרד החינוך, המשרד לפיתוח הנגב והגליל ומשרד הבריאות, "גם רשות האוכלוסין פתחה במלון של קיבוץ בארי 10 עמדות כי לאנשים לא היה תעודות ודרכונים. אלה המשרדים העיקריים שעובדים פה. קצת משרד התחבורה, משרד רה"מ שלחו פה מישהו שיתכלל".
כל הפעילות של המועצה לטובת המפונים, מתקיימת במקביל לשגרה של היישובים עצמם, וראש המועצה זוקף זאת לזכות התושבים, " המזל שלי זה שהתושבים מאוד מאוד חזקים. אז מעבר לזה שהם מארחים את המפונים, הם גם מחזיקים בכל יישוב יש את כיתת הכוננות על הגדרות, ומפעילים צוות צח"י. הם התחילו לעבוד, אז הם מעלים אלינו פערים וחוסרי ציוד".
למה? יש איזו חשש ממשי בגזרה שלכם?
"זאת הפריסה של המועצה", ונגר מראה במפה את שטח המועצה, 90 קילומטרים אורכה, "השלישית הכי גדולה בארץ, עם שטח של מיליון ו-600 אלף דונם. אתה יודע מה המשמעות של 90 קילומטר מצד לצד של המועצה? שאם אנחנו צריכים לשלוח סייעות מנווה זוהר בהר עמשא, זה כמו שתל אביב תשלח לירושלים. ואם אנחנו צריכים תיקון במבנה ציבור בעין גדי זה כאילו תל אביב שולחת ליוקנעם, ואם אנחנו שולחים לעין חצבה צוות גינון זה כמו שתל אביב שולחת לאשקלון".
הוא מצביע מודאג על תמונה של נחל ערבה שעובר לאורך שטח המועצה, כשבשני צדדיו נמצאות ישראל וירדן. "יש פה בערך 250 מטר. אין פה לא חומה, לא צבא ולא מוקשים. יש פה רק את נחל ערבה היבש. לא רחוק מכאן זה המושב הקרוב. במרחק 500 מטרים מכאן יש יישוב ירדני עם 4,000 תושבים, ואחרי השבת השחורה התושבים שלנו פוחדים שהירדנים פשוט ירוצו אליהם. יש פה רק פלוגה של הצבא שיושבת ועושה סיורים".
"יש אתגרים", אומר ראש המועצה, "גם בקורונה וגם בתקופה כשלא היו ממשלות ולא היה תקציב, מי שניהל את המדינה עם כל הקשיים אלה הרשויות המקומיות. מי שיודע מה הקהילות שלו צריכות וזה יכול להיות השכונה בשדרות או הקיבוץ באשכול זאת הרשות המקומית. תנו לנו את הכסף וננהל את זה. תבואו אלינו ראשי הרשויות ותשאלו אותנו מה אנחנו צריכים. עכשיו נותנים ולא מספיק לרשויות שפינו אותם, אבל מה אם הרשויות הקולטות? קלטתי עוד 15 אלף אנשים, את יודע מה זה עושה לתשתיות של העיר?", מוסיף ונגר בתסכול, "כרגע 50 אחוזים מהמועצה עובדים לטובת המפונים והחצי השני חזר לפעילות שגרתית. המשרדים שהזכרתי הם גם משרדים שנתנו תקציב, שזה למעשה רק התחייבות ואני בינתיים צריך לעשות מימון ביניים. אם לא הייתי מועצה חזקה אז לא הייתי מסוגל לעשות את זה. אנשי השטח של המשרדים עושים פה עבודה אבל החשבים עוד בשגרה ולא בחירום. הם אומרים לי, 'נוציא לך התחייבות, תגיש לנו דוחות ביצוע' – חבר'ה, התבלבלתם. הם לא מבינים את האירוע".
