בשבעה באוקטובר הושבת ברגע אחד גם עולם הספורט המקומי, וכל העונות החדשות שיצאו לדרך זמן קצר קודם לכן, נעצרו באופן מוחלט. הקבוצות היחידות הפעילות באופן תחרותי הן אלו שמייצגות אותנו במפעלים השונים באירופה, וכך גם ספורטאים יחידים דוגמת הג'ודאיות גילי שריר ורז הרשקו, בסגנות אליפות אירופה וענבר לניר־בארד, בתחרות היוקרתית שנערכה במונפלייה, צרפת בסוף השבוע האחרון. השלוש הקדישו את המדליות לזכר הנרצחים ולמען שחרור החטופים מעזה.
הקבוצות המייצגות אותנו במפעלים השונים נאלצו להתארגן במהירות, הן במציאת מגרש חלופי באירופה לאירוח משחקי הבית והן במתן מענה לשחקנים ולצוותים הזרים, שמרביתם מיהרו לעזוב את הארץ זמן קצר לאחר תחילת המלחמה.
״ההבדל בין מה שקרה הפעם לבין מבצעים קודמים, הוא שברגע שהכול החל, השחקנים הזרים ראו בטלוויזיה טרוריסטים מסתובבים ברחובות במרחק של שעתיים נסיעה מהם, ונכנסו ללחץ״, מסביר רועי כהן, דובר קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים. ״יש זרים שמשחקים שנה שנייה בקבוצה, כריס ג׳ונסון כבר כמה שנים בארץ ומכיר היטב את המציאות פה. אם זה היה פחות חמור, היינו יכולים לשמור על המסגרת כאן בארץ, ודאי עם שחקנים בעלי אופי חזק כל כך כמו שלנו, אבל ברגע שהבנו שזו צפויה להיות מלחמה ארוכה, לא יכולנו לצפות מהם להישאר. מיד הוצאנו את כולם, יחד עם הצוות הזר, לאתונה כדי שירגישו בטוחים״.
לאחר כשבועיים שבהם התנהלה הפועל ירושלים כקבוצה מפוצלת – הזרים התאמנו ביוון והישראלים בארץ – הוחלט לאחד את הקבוצה בבלגרד כדי להתכונן למשחקים במסגרת ליגת האלופות, מפעל שבו הצטיינה בעונה החולפת ונוצחה רק במעמד הגמר.
״כשהבנו שאנחנו חייבים למצוא בסיס־אם באירופה, האופציה של בלגרד עלתה מהר מאוד מכמה סיבות: קודם כול, עשינו כאן מחנה אימון טרום עונה. אנחנו מכירים את האנשים ואת המתקנים, ומאוד עוזרים לנו כאן, גם השגרירות הישראלית וגם הרשויות הסרביות עצמן. יש לנו מאמן ראשי ומאמן כושר סרביים״, מסביר כהן. ״כולם מאוד נחמדים ועוזרים, אוהבים את ישראל וטבעי עבורי להיות כאן.
״זה לא יפתיע אף אחד אם אגיד שאנחנו לא מפוקסים במאה אחוז, ודאי שלא השחקנים הישראלים. הרבה מאוד אוהדים שלנו נרצחו, נהרגו או נחטפו, ובשבוע שעבר קיבלנו עוד בשורה כואבת ששני אוהדים שלנו נפלו בקרב. אחד מהם הוא רועי דאוי, חייל גבעתי בן 20, שכמה ימים קודם לכן השחקנים צילמו עבורו ברכת יום הולדת. זה כואב מאוד״.
בנוסף לקושי המובן, היערכות לקראת משחק ביתי באולם חלופי אינה משימה פשוטה. ״זו לוגיסטיקה שלמה מבחינת הדרישות של המפעל האירופי וצריך להפיק הכול מאפס – לשכור אולם ולהטיס ציוד מהארץ כדי למתג אותו לפי הדרישות. להשיג מחשבים, ציוד מזכירות, אנשי סטטיסטיקה, מדבקות לפרקט, דיג׳יי מקומי, כרוז, צוות צילום למסיבת העיתונאים, דברים שכבר קיימים ומוכרים בארץ״.
דודו בזק: "א־לוהים נתן לשחקני כדורגל מתנה, והיא לגרום לילדים לחייך, ובכל יום הם עוברים בבתי מלון של מפונים, משחקים איתם כדורגל, מחבקים אותם, מצטלמים ומעניקים חתימות"
בשבוע שעבר קיימה הקבוצה את משחקה הראשון במסגרת ליגת האלופות, ללא קהל ביציעים, מול גלאטסראיי הטורקית, משחק שהסתיים, לאחר הארכה, בניצחון ישראלי – 96:99. ״המשחק עורר הרבה עניין בתקשורת העולמית, וקיבלנו גם הרבה פניות מאוהדים שהיה להם חשוב שננצח אותם, בטח בסיטואציה הקיימת.
״התחושה בקבוצה קשה אבל יש רצון עז לעלות לשחק ולהקדיש כל משחק לנופלים ולחטופים, ולשמח קצת את מי שצופה בנו״, אומר כהן. ״ההחלטה לשחק בלי קהל התקבלה בשל נסיבות ביטחוניות, על אף שאין כאן שום אנטישמיות ויש סביבנו אבטחה כבדה. אנחנו גם יוצאים מדי פעם להתאוורר בטיולים קצרים ליד המלון, אבל החלטנו לא לקחת שום סיכון מיותר״.
ביום רביעי השבוע שיחקה הקבוצה האדומה משחק חוץ בליסבון (המשחק הסתיים לאחר סגירת הגיליון, ד״מ) וברביעי הקרוב תצא לסלוניקי. ״אחרי המשחק ביוון קרוב לוודאי שנוציא את הזרים לשבוע התרעננות בבית. ב־29 בנובמבר יש לנו משחק באיסטנבול, שלא ברור איך נגיע לשם במצב הביטחוני הנוכחי״. כהן אומר כי בקבוצה יעקבו אחרי מכבי שצפויה לשחק שם השבוע, ויקבלו החלטה לאחר מכן. ״זה משחק שמדאיג אותנו מאוד. ב־13 וב־20 בדצמבר נארח שני משחקי בית בבלגרד ולאחר מכן נראה לאן הדברים מתפתחים״.
במקביל לכך עוסקים בירושלים גם בפעילות חברתית־קהילתית יומיומית. ״אנחנו בקשר רציף עם משפחות הנרצחים והולכים מהלוויה להלוויה. איבדנו אוהדים וחברים רבים מקהילת הפועל ירושלים, ושני אוהדים שלנו חטופים בעזה – הירש גולדברג ואופיר אנגל. אנחנו בקשר עם המשפחות ועוזרים במה שאפשר, אם זה למלא את הבית באוכל, ואם זה לבוא לתמוך. אנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים״.
נקודת אור קטנה וחיובית בכל הסיוט הזה היא שיתוף הפעולה המפתיע בין הנהלת הפועל ירושלים להנהלת מכבי תל־אביב, שאף היא בחרה לארח את משחקי הבית שלה, באולם הפיוניר בבלגרד. לאחר הניצחון על הטורקים הפתיע דני פדרמן, מבעלי מכבי תל־אביב, כשצייץ בטוויטר: ״ניצחונכם – ניצחון כולנו״. בירושלים מיהרו להגיב וכתבו: ״תודה דני, תשאירו את האולם נקי, השארנו לכם את המפתחות מתחת לעציץ״.
״היריבות בין הפועל למכבי היא ספורטיבית נטו, כשבמקביל ההנהלות תמיד בקשר טוב״, קובע כהן.
*
אחת הסיבות שגם מכבי בחרה לארח בבלגרד היא מכתב שהגיע ליושב הראש שמעון מזרחי מנשיא קבוצת פרטיזן בלגרד, בנוסף לפנייה מראש עיריית בלגרד וראש הממשלה הסרבי, זמן קצר לאחר פרוץ המלחמה. נשיא הקבוצה הביע את תנחומיו, הזמין את הצהובים לשחק בעיר, והבטיח שיעמיד לרשותם מגרש אימונים ויעזור בכל מה שצריך.
זמן קצר לאחר שהחלה המלחמה קיים ארגון היורוליג ישיבה שבסיומה נקבע כי מכבי תמשיך להשתתף במפעל ותוכל לארח את משחקיה באולם חליפי, החלטה ששלחה מסר לארגוני ספורט אחרים – לאפשר לקבוצות ישראליות להמשיך בעונה האירופית בסיטואציה הנוכחית. עוד הגדיל הארגון לעשות ופרסם הודעת ניחומים למשפחות, גינה את פעולותיהם המזעזעות של מחבלי חמאס, וקבע דקת דומייה בתחילת מחזור היורוליג. בנוסף אישר הארגון למכבי לשחק עם חולצות שחורות ולעלות למגרש לפני פתיחת כל משחק עם חולצות שעליהן קריאה להשיב את החטופים, כדי להעלות את המודעות באירופה.
כמו בהפועל, גם במכבי נשלחו השחקנים הזרים עם בני משפחותיהם לחו״ל, במקרה הזה לקפריסין, וכמה ימים לאחר מכן הצטרפו אליהם השחקנים הישראלים, שגם להם ניתנה האפשרות להביא עמם את משפחותיהם. בימים שבהם עוד שהו בארץ, הסתובבו השחקנים הישראלים בין המלונות שאליהם הועברו מפונים מהדרום והצפון, הם הלכו להלוויות ולניחומי אבלים, והעלו לרשת, יחד עם הזרים, מכתב שתומך בישראל ומגנה את פעולות חמאס. בינתיים ממשיכים ותיקי המועדון מיקי ברקוביץ׳, מוטי ארואסטי, דורון ג׳מצ׳י ואחרים, בפעילות התנדבותית בעזרת הספונסרים של המועדון.
גם קבוצת הכדורסל הפועל תל־אביב, שעד כה רשמה מאזן של ניצחונות במפעל היורוקאפ, תארח את משחקיה בבלגרד שהפכה רשמית למושבה ישראלית לעת מצוא. מי שמתקשה כרגע למצוא בית חלופי היא הפועל חולון, שהחלה את העונה האירופית בליגת האלופות, בניצחון מרשים על בון הגרמנית אלופת היורוקאפ בשנה שעברה, 74:75. הסגולים אמורים היו לארח את משחקי הבית ביוון, במגרשה של אא״ק אתונה, אך בשל מחאת אוהדי הקבוצה היוונית העסקה בוטלה, והסגולים יארחו את משחקי הבית בריגה, לטביה. השבוע נדחה משחקה של הקבוצה בטורקיה, בשל נסיבות ביטחוניות.
רועי כהן: ״הרבה אוהדים שלנו נרצחו, נהרגו או נחטפו, ובשבוע שעבר קיבלנו עוד בשורה כואבת ששני אוהדים שלנו נפלו בקרב. אחד מהם הוא רועי דאוי, שכמה ימים קודם השחקנים צילמו עבורו ברכת יום הולדת״
במקביל, מנהלת הליגה מנסה להוציא לדרך את עונת הכדורסל המקומית, בשאיפה לחדש את המשחקים ב־25 בנובמבר, יעד שכלל לא בטוח אם הוא אפשרי. ״למרות ההודעה שיצאה״, אומר רועי כהן, ״הזרים לא רוצים ולא מתכוונים לשוב ארצה עד שלא תהיה הפסקת אש מוחלטת שתסיים את המלחמה. כרגע לא ברור איך ישחקו כדורסל בארץ, והדרך היחידה לעשות את זה תהיה כמו בתקופת הקורונה, אז רק הישראלים שיחקו בקבוצות כי הזרים לא הגיעו לכאן״.
קבוצת הכדורעף של מכבי תל־אביב נאלצה לוותר על השתתפותה במפעל אירופי. היא הדהימה כשהעפילה לגמר גביע האתגר בעונה הקודמת והייתה אמורה לשחק במוקדמות המפעל השנה, אבל לאחר שהיריבה האלבנית הערימה עליה קשיים, בחרו ראשי המועדון לפרוש.
*
קבוצה בכירה נוספת שמתמודדת עם הסיטואציה הקשה, לצד אובדן גדול של אוהדים היא מכבי חיפה, אלופת ישראל בכדורגל בשלוש השנים האחרונות.
״המועדון שלנו בטראומה, בדיכאון, בטרגדיה נוראית, ומאז התקיפה שינינו פאזה – מקבוצת כדורגל למועדון שמחבק את הקהילה. אנחנו מנחמים את המשפחות ואת הילדים שעברו טראומה ומחזקים את החיילים שיצאו לחזית״, משתף דודו בזק, דובר המועדון. ״איבדנו 42 אוהדים ונכון להיום יש לנו שישה אוהדים חטופים. מהרגע שפרצה המלחמה אנחנו מגויסים בכל רמ״ח אברינו.
״א־לוהים נתן לשחקני כדורגל מתנה והיא לגרום לילדים לחייך, ובכל יום הם עוברים בבתי מלון של מפונים, משחקים איתם כדורגל, מחבקים אותם, מצטלמים ומעניקים חתימות. אנחנו מגיעים לכל אחת מהמשפחות השכולות של האוהדים שלנו, ונותנים להן תמונה של הילד או הילדה עם הלוגו של מכבי חיפה, עם כיתוב שאומר שלא נשכח אותם. אנחנו גם עוזרים לחקלאים ואוספים מזון לתושבי הדרום״.
בד בבד המועדון מנסה להמשיך לפעול כקבוצת כדורגל. כמו בקבוצות האחרות, גם במקרה של מכבי חיפה הזרים עזבו במהירות, והמועדון דאג לקשר בינם לבין מועדון שסמוך למקום מגוריהם, כך שיכלו להמשיך לשמור על כושר ולקיים אימונים סדירים. במקביל, המשיך הצוות הישראלי באימונים בארץ. ״קשה מאוד להתמקד באימונים בסיטואציה כזו, בטח כשחצי סגל וחלק מהצוות המקצועי לא בארץ, כשמעלינו יש עננה גדולה ומאיימת של איום מהצד הצפוני של ישראל״, מספר בזק. השבוע התאחדה הקבוצה בלרנקה למיני מחנה אימונים לקראת המשחקים בליגה האירופית. ״כדורגל אמור לנחם ולהיות סוג של אסקפיזם, אבל גם אנחנו זקוקים לזה היום. נעלה לשחק בשביל כולם למרות שאנחנו במצב מנטלי לא טוב. יש לנו מאמן מנטלי שנותן לנו כלים לעבוד איתם, אבל לצערי הם לא יכולים לשנות את הסיטואציה הקשה שאנחנו נמצאים בה״.
אמש, לאחר סגירת הגיליון, אירחו הירוקים בלרנקה, מגרשם הביתי הזמני, את קבוצת ויאריאל מהליגה הספרדית, משחק שהתקיים גם הוא ללא קהל מסיבות ביטחוניות. ״ברור שאחרי חודש בלי אימונים אנחנו נמצאים בנחיתות מקצועית קטסטרופלית, אבל אנחנו עושים מה שאפשר״, מבטיח בזק. ״16 שנה אני במועדון וזה היה החודש הכי קשה שהיה לי, פיזית ומנטלית. אנחנו מבינים כמה המורל נמוך וכמה השליחות שלנו חשובה. אנחנו חלק מהסיטואציה הקשה ומבינים את הפונקציה שאנחנו ממלאים בכאוס הזה. ההתמודדות ברובה מחייבת אותנו לחזור לסוג של שפיות, שלא קיימת בגיהינום הזה״.
וכאילו כל זה לא מספיק, נאלצים במועדון להתמודד עם הסוגיה סביב דיא סבע, כדורגלן ערבי־ישראלי מצוין ואחד הכוכבים הגדולים של המועדון, שחתם לאחרונה על חוזה עתק בסך שלושה מיליון דולר לחמש שנים. זמן קצר לאחר פרוץ הקרבות נדין אשתו פרסמה מספר פוסטים שבהם הביעה בין השאר את צערה גם על הילדים שנהרגו בעזה, קבעה שצריך לעשות הכול למנוע מוות של נוספים וש״אין הבדל בין ילד לילד״. התגובות הקשות שקיבל הובילו את סבע לפרסם סדרה של התנצלויות ולטוס להפוגה בדובאי. אך מאז שחזר הוא מתאמן לבד במועדון, לא הצטרף לקבוצה בלרנקה, ועל פי כל הסימנים יעזוב בקרוב לקבוצה טורקית. ״סבע מנהל את האירוע באופן עצמאי, ומגנה את האירועים באופן חד־משמעי.
הוא מבין שהוא במקום לא טוב כרגע ושהוא צריך להתמודד עם ההשלכות. מכבי חיפה היא מועדון שבאופן מסורתי מאמין בדו־קיום, אבל גם מועדון שלא יכול לעמוד מנגד מול זוועות כאלה. השחקנים הערבים נמצאים בסיטואציה לא פשוטה. רוב האוכלוסייה הערבית בישראל מזועזעת מהאירועים בדרום, ומדובר באנשים נורמטיביים ונורמליים, אבל יש גם מעטים, מטורפים או קיצונים, שתומכים בהם״.
קבוצה נוספת שחזרה השבוע לפעילות מלאה היא קבוצת הכדורגל של מכבי תל־אביב, שהתאחדה למחנה אימונים קצר בפולין לקראת משחק מול זוריה האוקראינית במסגרת שלב הבתים בקונפרנס ליג. גם בקבוצה זו עזבו הזרים והצוות המקצועי, בראשותו של המאמן רובי קין, את הארץ. השחקנים שנותרו בישראל התאמנו אצל מאמנים ממחלקת הנוער, וכמה שחקנים מקבוצת הנוער השלימו את החסר לקיום אימון תקין. כמו שאר המועדונים, גם במועדון הצהוב עסוקים בנוסף בפעילות חברתית אינטנסיבית. בקרוב ייקבע המקום שבו תארח הקבוצה את משחקי הבית שלה באירופה.
*
קרן אור קטנה וחיובית בימים הנוראים נראית עם שובו של החלוץ הנהדר ערן זהבי לנבחרת ישראל. זהבי וראשי הנבחרת עלו על מסלול התנגשות לאחר שאלון חזן ויוסי בניון, המאמן והמנהל המקצועי – בהתאמה, שינו נהלים וקבעו שבהתכנסויות הנבחרת על השחקנים לחלוק חדר. ההחלטה לא הייתה מקובלת על זהבי, והוא הודיע על פרישה. בשל המצב החליטו הצדדים לחזור לשתף פעולה וזהבי יישר קו עם הדרישות.
בשל דחיית המשחקים בתחילת אוקטובר צפויה הנבחרת להתמודד עם עומס רב בשבועות הקרובים ותקיים, במסגרת משחקי ההכרעה במוקדמות יורו 2024, ארבעה משחקים בתשעה ימים: מול קוסובו, שווייץ, רומניה ואנדורה. את המשחקים ״הביתיים״ מול שווייץ ורומניה תארח הנבחרת בהונגריה.
גם מנהלת הכדורגל מכוונת להחזרת פעילות הליגות הבכירות ב־25 בנובמבר, במשחקים שיתקיימו ללא קהל.
מי שכרגע הודיעה שלא תחזור לשחק היא קבוצת בית"ר ירושלים. בעלי הקבוצה ברק אברמוב שחרר את שחקניו לחל"ת בעקבות הסירוב שלהם לקיצוץ דרסטי במשכורות, מהלך שהוביל לתביעה נגדו מצד ארגון השחקנים.
״הם רוצים לחזור כדי שנוכל לסיים את העונה, וזה יקרה כמעט חודשיים אחרי שהכול החל. חשוב לשמור על סוג של שפיות, למרות שכדורגל בלי קהל זה לא זה״, אומר בזק. ״מאות אוהדי כדורגל נהרגו באסון הזה, אחים שלנו בהפועל חיפה, בית״ר ירושלים, מכבי והפועל תל־אביב. איבדנו הרבה אחים למשחק וזה כואב. כל הענף יצטרך להתמודד עם זה״.
