עד פרוץ המלחמה, השיח על כשירות הצבא המתמרן עסק בעיקר בהחלטה לדלל אותו באופן ניכר. קציני מילואים התריעו שההחלטה הזו תעלה לנו ביוקר. ואז הגיע טבח שמחת תורה, והצורך בכניסה קרקעית נרחבת לרצועת עזה הפך לעובדה שאין מנוס ממנה. צבא היבשה גויס בהמוניו, אחרי שורה של היערכויות, הכנות ואימונים. זה שבועיים שצה"ל מתמרן ברצועת עזה, ואף שמוקדם מאוד לסכם את המלחמה, התוצאות עד כה מפתיעות לטובה, גם את הפיקוד הבכיר של צה"ל.
השבוע, בזמן שאנשיו חיסלו עשרות מחבלים, חשפו פירי מנהרות והשמיד עמדות נ"ט, שוחחתי עם אל"מ במיל' ג'וני כהן, מנהל הלחימה וראש צוות תכנון של חטיבה 460 של חיל השריון, הפועלת כעת בצפון הרצועה.
"אנחנו נמצאים בעיצומה של הלחימה, והגענו עד הים. בדרך השמדנו עשרות פירים של מנהרות וחיסלנו עשרות מחבלים", מדווח אל"מ כהן, ומציין כי הוא מופתע "משני דברים – מההתעצמות של חמאס בשטח, ומהיכולת שלנו לפרק אותה. אנחנו אחראים בעיקר על המפקדה הקדמית: על התהליכים הרב־זרועיים ועל אספקת מתן האש לתמרון. אנחנו חטיבה אופרטיבית, משולבת עם גדוד גפן וגדודים של נח"ל וכמובן שריון".
כהן גדל בשריון וראה לא מעט מבצעים ומלחמות, אך הלחימה הנוכחית שונה לחלוטין מכל מה שהכיר. האויב לא גדול מבחינה מספרית, אך המחבלים נערכו היטב, למדו להילחם בין חורבות ומצאו דרכים להפתיע מעל הקרקע ומתחתיה.
"ההתמודדות בעזה היא בעיקר בתת־קרקע ובפירים. אופן פעולת האויב לא דומה למה שראינו במבצעים הקודמים, אבל לא צריך לתת לו קרדיט כל כך גדול. ההצלחה שלהם להפתיע אותנו לא מעידה על עוצמתם בפועל בלחימה. גם אנחנו לא אותו צבא. שיטות ואמצעי הלחימה התפתחו מאוד. המודיעין שמגיע לקצה ושיתופי הפעולה – לא ראיתי דבר כזה. אנחנו עם היקפים עצומים של סיוע קרוב. מטוס יכול להטיל פצצה עשרות מטרים מאיתנו. זה מאפשר לכוחות להיכנס למרחב ולרתק את המחבלים".
איך השינוי ניכר בשטח?
"יש פה מעגל אחד של לחימה קרקעית, שיתוף פעולה שונה של טנקים, חי"ר ואמל"ח, ויכולות שהחטיבה מביאה מהרמה המטכ"לית עד השטח. השילוב הזה יוצר מכונה שמתקדמת מהר ומשמידה מהר. הלוחמים הרבה יותר מקצועיים. יש אתגרים כמו לחימה בריבוי כוחות ואמצעי לחימה, ועבודה בלילה במקומות צפופים. כל הזמן גם מזריקים לנו לקחים מהשטח. משהו שקורה בבית־חנון מנותח מיד, מפיקים לקחים, ומיד זה יורד אלינו".
כמה אתם מופתעים ממה שאתם נתקלים בו?
"היקף הפירים הוא ענק, ויש הרבה בתים ממולכדים. המחבלים נלחמים מתוך ההריסות, וההפצצות לא תמיד הורגות אותם. הם בנו את המחסות שלהם היטב, ומשם הם יורים נ"ט. המשימה נגמרת רק אחרי שאנחנו נלחמים על הפירים ומחסלים את המחבלים. הממדים של הבנייה התת־קרקעית בלתי רגילים. הגענו מהר לשטחי המפתח, ועכשיו הטיהור הוא סדור, הדרגתי ואיטי, ואנחנו רואים תוצאות".
השיח על היעדר מוכנות היה ריק, או שהרוח מנצחת הכול?
"יש פה לוחמים עם מוטיבציה בשמיים. העייפות מאתגרת אותם, אבל השיפור עצום. פתאום אתה רואה קרב שמשולבים בו כוחות שב"כ וחיל הים, זה מדהים. התפקיד שלי הוא לנהל את האופרציה הזו ולהכין את 12 השעות הבאות. אחרי שפירקנו אותם הם לא מצליחים להילחם כמו שהם היו רוצים, אבל הם נותנים פייט וכל הזמן מנסים להשתנות. מבחוץ זה נראה אולי איטי, אבל אנחנו מגיעים די מהר ליעדים".
אתה מדבר על ריבוי מידע. אין סיכון שמשהו יתפספס?
"יש המון אנשים מאחורי בניית הקרב והפקת הלקחים ויש הרבה תמיכה מאחור. התפקיד של הרמות השונות הוא לזקק ולעבד את כל המידע ולהוריד את המסקנות לשטח. זה עלול להיראות יותר מדי מידע אבל זה לא, כי מסננים את מה שחשוב. יש גם מקרים שאנחנו נכנסים בלי מידע, והנחת העבודה היא שנופתע כי יש כל הזמן השתנות. האתגר הוא להילחם גם במקום שאין מידע ויש הפתעות, ואנחנו עומדים בו. יש כללים, ואם שומרים על הדדיות, מקצועיות ועבודה סדורה, מה שבסוף מנצח הם היסודות של המקצוע הצבאי: חיפויים, רתקים, הדדיות. שיטות של פעם בעולם של המון עושר וטכנולוגיה. כוח שעובד במקצועיות ושומר על בטיחות כדי למנוע ירי דו־צדדי, הוא כוח שמפרק את האויב. אנחנו כאן לא רק עם טכנולוגיה. לכל אחד יש גם תיק מפות, ואם צריך פותחים אותו".
יש הרס רב בעזה. איך נלחמים בין הריסות?
"הנה משהו שנצטרך להפיק ממנו לקחים: באימונים הבאים צריך לא רק בניינים, אלא גם מתקן של הריסות וחורבות. על זה לא התאמַנו. אבל אל דאגה, מהר מאוד התאמְנו את עצמנו גם לזה. זו לא בדיוק הפתעה, אלא מורכבות. השטח משתנה עם ההתקדמות ובחלקו הרב הוא גם בנוי. מצאנו כמות אסטרונומית של פירים, בתים ממולכדים ומטענים. אבל אנחנו שומרים על היסודות ומצליחים להתמודד עם זה".
אנחנו לא קצת באופוריה?
"אנחנו עושים פה דברים שרואים רק בסרטים. השבעה באוקטובר יושב פה אצל כולם. יש פה לוחמים שאיבדו חברים ומשפחות, אנשים רק מחכים להיכנס. אנחנו מדגישים ללוחמים שנגיע ליעדים ונהרוג את האויב, אבל לא נעשה את זה כמו מפלצות אלא כמו לוחמים. יש כעס, רואים אותו אצל אלו שחוו מקרוב את השעות הראשונות של המלחמה מקרוב, אבל אתה רואה את הכעס מתחלף בערכים. נהרוג אותם אחד אחד, נוציא אותם מהחורים, אבל אף פעם לא נהיה כמוהם. ברגעים של עייפות עוצמים עיניים, חושבים על השבת הזו וזה נותן המון כוח. לא תהיה פה שאלה על היכולת של צה"ל להפוך את התמונה. זה ייגמר בניצחון".
