יותר מחודש עבר מאז החלה המלחמה בדרום, וכעת עם ירידת התמיכה של מדינות העולם, עולות שאלות רבות בנוגע ללחימה כמו האם מותר לתקוף בתי-חולים שיש בהם מחבלים? מתי פגיעה בבלתי-מעורבים מידתית ומוצדקת? והאם צריך לחשוש מבית הדין הבינלאומי בהאג?
על כל זאת ועוד, ענו חוקרי פורום קהלת, עו"ד דוד פטר ועו"ד אברהם של"ו במסמך שמקיף את כל השאלות הבוערות בשיח הציבורי בישראל ובעולם בנוגע ליחס בין מלחמת "חרבות ברזל" והמשפט הבינלאומי.
חוקרי קהלת שוברים את ההנחה המקובלת בציבור כאילו פגיעה בבלתי מעורבים מהווה עבירה על הדין הבינלאומי. "בניגוד למה שנטען לעיתים בשיח הציבורי", הם כותבים בחוברת, "פגיעה בבלתי מעורבים, על אף הטרגדיה האנושית שכרוכה בכך, היא כורח המציאות בכל מלחמה ואין היא פעולה אסורה כשלעצמה במסגרת המשפט הבינלאומי – כל עוד ישנה מטרה צבאית שמצדיקה זאת ("מידתיות"). על מדינה, כמובן, לפעול על מנת למזער ככל הניתן את "הנזק האגבי" שנגרם אגב הפגיעה במטרה הצבאית אך אין מלחמה ללא נזק אגבי. הצבעה על מותם של בלתי מעורבים אינה מוכיחה כי הצבא התוקף הפר את הדין הבינלאומי, אלא שמתחוללת מלחמה ותו לא. ומלחמה, למרבה הצער, גם היא הכרח שנכפה על מדינות על מנת להגן על שלום אזרחיהן וגבולותיהן".
בחוברת הודגש כי ישראל נוהגת בדיוק על פי החוק הבינלאומי כשהיא עושה את מיטב המאמצים להימנע מפגיעה בבלתי מעורבים: "על פי הדין הבינלאומי, חובה על כל צד ללחימה להבחין בין בלתי מעורבים ללוחמים, ופגיעה מכוונת באזרחי האויב היא הפרה של דיני המלחמה. בדיוק משום כך ישראל קראה לאזרחים עזתיים לנוע לדרום הרצועה לפני הפלישה הקרקעית, וכן הקדימה והתריעה באופנים שונים לפני תקיפות אוויריות ככל שהדבר התאפשר מבחינה צבאית. בכך, ישראל מילאה את חובותיה מבחינה דרישות המשפט הבינלאומי".
קישור למסמך המלא – https://bit.ly/WarQandA
החוברת דנה גם בשאלה ישראל חייבת על פי הדין הבינלאומי לספק סיוע הומניטרי לעזה. על פי הניתוח של חוקרי קהלת "מדינה לא נדרשת לספק דבר לשטח האויב. אין לישראל שום חובה במסגרת המשפט הבינלאומי לתת אספקה לרצועת עזה. יתרה מכך, ישנה חובה משפטית שלא לתת אספקה לשטח הנשלט על ידי ארגון טרור. החלטת 1373 של מועצת הביטחון מחייבת את כל המדינות שלא לממן או להעמיד לרשות ארגוני טרור "כל סכום כסף, נכסים פיננסיים, משאבים כלכליים, שירותים פיננסים או שירותים רלוונטיים אחרים".
עם זאת, כותבים בקהלת בנוגע לחובה של ישראל לאפשר לצד שלישי להעביר סיוע הומניטרי כי בשעת מלחמה חלה על הצדדים חובה לסייע בהספקת סוגים שונים של סיוע הומניטרי על ידי צד שלישי. קיימת מחלוקת לגבי מה נחשבת סחורה הומניטרית.
עם זאת הם מדגישים: "לפי ס' 23 לאמנת ז'נבה הרביעית, החובה לאפשר סיוע הומניטרי מותנית בכך שהמשלוח יגיע ליעדו ושהאויב לא יוכל להפיק ממנו יתרון צבאי או כלכלי. ב־16 באוקטובר פרסם ארגון אונר"א שמחבלי חמאס גנבו דלק וציוד רפואי. עוד דווח שחמאס אוגר דלק כשבתי חולים מתלוננים על מחסור וכי אנשיו מכים אזרחים שניגשים לקבל אספקה הומניטרית וגונבים אותה לצורכיהם.
מובן מאליו שלאור שליטת חמאס על רצועת עזה, כל סיוע יגיע לידיו ויעזור לו להמשיך את הלחימה נגד ישראל. לפיכך לא חלה על ישראל כל חובה במסגרת המשפט הבינלאומי לאפשר מתן סיוע שכזה לרצועה. ייתכן שישראל תבחר לאפשר הענקת סיוע כזה בשל שיקולים דיפלומטיים כאלה ואחרים, אך דיני המלחמה אינם דורשים זאת".
