שבעה באוקטובר
קמתי מוקדם, הערתי את בעלי לבית כנסת. הבנות שלי התלבשו כדי לצאת לבית הכנסת ולחגוג את שמחת תורה. יש לי ילד בן 24, שהוא לא כל כך דתי. הוא שמע דיווחים על מחבלים בשדרות וסיפר לנו. ממש פחדנו. כשהתחילו אזעקות יותר תכופות הבנו שזה אירוע חריג.
שגרת מלחמה
עבר עלינו חודש מסויט, הפחד מהמחבלים שיתק אותנו. אנחנו גרים בקומת קרקע וכל רשרוש מקפיץ אותנו כאן, הפכתי לאדם חרדתי. הילדים לא במסגרות חינוך, הם בבית.
הקייטרינג לא פעיל כי אין אירועים. היו לי המון הזמנות לחודשים אוקטובר-נובמבר, אבל כשהמלחמה התחילה היו המון ביטולים. לפני כשבועיים נאלצנו לזרוק סחורה באלפי שקלים כי היא עמדה להתקלקל. בשבוע האחרון קיבלנו בבת אחת כעשר הזמנות מאנשים מקסימים מהמרכז, אחרי זמן ממושך בלי הזמנות גדולות. הופתעתי ממש לטובה. זה החזיק אותנו השבוע.
נאלצנו להוציא את העובדים שלנו לחל"ת. אני לא יכולה להרשות לעצמי להעסיק עובדים שיישבו בחנות למקרה שאולי תיכנס עבודה, ואני לא יכולה לשלם לקונדיטור שיכין עוגות שלא יימכרו ועלולות להיזרק לפח. אם רוצים לקנות צריך לתאם איתנו מראש – ואם זה אפשרי אנחנו מכינים את ההזמנה במקום. זו תקופה בשנה שאנחנו רגילים למכור סופגניות. אבל לצערי, השנה כנראה זה לא יהיה כמו בדרך כלל.
פרידה
נועם אליקים היה אחד הלקוחות הכי טובים שלי. הוא היה תושב נחל עוז, אדם יקר ואהוב. הוא היה מקפיד לעשות כל חודש סעודת ראש חודש. היינו חברים. רבים מהלקוחות שלי לאורך השנים הפכו לחברים קרובים, והוא היה לקוח כזה, הייתה לנו כימיה טובה. הוא היה כאן בערב שמחת תורה ולקח מגש מפנק להורים שלו. בהתחלה שמעתי שהוא שבוי ובהמשך הודיעו שמצאו את הגופה שלו. זה רק אחד מתוך המון אנשים שהכרתי ונרצחו.
אופטימיות
אני אופטימית ומאמינה שהחטופים, לפחות רובם, יחזרו. המחשבות שלנו כל הזמן קשורות אליהם. מה איתם, איך הם מתמודדים שם. השבוע התפללנו שבזכות ראש חודש כסלו שמסוגל בניסים הם יחזרו כהרף עין.
השראה
השבוע הייתה לי הזמנה ענקית של נשיקות: 7000 מארזים של נשיקות, שבכל אחד מהם יש כ-20 נשיקות. הסכמתי לקבל את ההזמנה העצומה הזאת, כי הבנות שלי גם ככה בחופש וידעתי שהן יעזרו לי. הבנות שלי השתגעו ממני. הן לא הבינו איך אני מסכימה לקבל כזאת הזמנה ענקית. הקמנו פה חמ"ל של נשיקות. ההזמנה הזאת חיממה לנו את הלב, וגם הצחיקה אותנו בתקופה המטורפת הזאת.
