כשמרים כהן וחני קופילוביץ, צמד יוצרות קולנוע וטכנולוגיה מהמגזר החרדי, הקימו את מיזם "ניצחה הרוח" המאפשר לישראלים לצאת למסע מציאות מדומה במחנה אושוויץ-בירקנאו, הם לא תיארו לעצמן שיבוא לו המשך. הפעם, משקפי המציאות המדומה מופנים פנימה, אל תוך יישובי העוטף, ומציגים באופן ישיר את הבתים והרחובות הפורחים שהפכו לזירת קרב מדממת.
"The Bleeding Teddy Bear" הוא השם שבחרו כהן וקופילוביץ להעניק למיזם החדש. במסגרתו, כל משתמש שירכיב על עיניו את משקפי המציאות המדומה יקבל הצצה אל הבתים בבארי, כפר עזה ונחל עוז. מלבד התמונות המזעזעות שעולות משם, הצופה יפגוש בבני משפחות החטופים שיספרו מאין הגיע כל כתם דם על הקיר והיכן נמצאים יקיריהם. שם הפרויקט המנוסח באנגלית בכדי להבהיר היטב שהזוועה הזו מיועדת להסברה בעולם ולא עבור ישראלים ומתייחס לאחד המראות הקשים ביותר המוצגים בסיור.
"אחרי שעשינו את המסע הווירטואלי באושוויץ-בירקנאו גילינו את העוצמה המטורפת שיש למציאות מדומה", מספרת כהן. "לאחר הזוועות של השביעי באוקטובר, הרגשנו שהדבר הראשון שיש לעשות זה להפוך את המציאות המדומה מכלי חינוכי לכלי הסברתי. אנחנו בעצם מביאות את האירועים שקרו בעוטף בדרך הכי מזעזעת. אודות לטכנולוגיית המציאות המדומה אפשר לחוות ולהרגיש את המראות, וזה שונה מאוד מסתם לשמוע את הסיפורים. כל ההסברים, התיאורים והמידע הם כמובן באנגלית. מדובר בסיפורים הכי קשים והכי כואבים שקרו, והם, כאמור, לא מיועדים לציבור הישראלי".
מה עשיתן בפועל?
"ליקטנו כמה סיפורים של חטופים והרוגים מכפר עזה, בארי וניר עוז. באומץ רב, עופרי אצילי ששני הוריו כעת שבויים בעזה ועומרי אלמוג, הסכימו לחזור איתנו לזירת האסון. כולי תקווה שבאמצעות הפרויקט העולם יבין שיש לנו עוד חטופים' שחייבים להחזיר כמה שיותר מהר".
עומרי אלמוג, אחד המציגים שהוזכרו, שב במסגרת הצילומים לפרויקט לבית אחותו היחידה חן אלמוג-גולדשטיין. חן, ושלושה מילדיה נחטפו לעזה, בעוד נדב האב והבת הבכורה ים, נרצחו בתוך הבית. כיום, נותר רק דובי ענק פרוותי בביתם, שמתבוסס בשלולית דם. במסגרת התוכן שיוצג במשקפיים, מוצג עומרי העומד לצד הדובי ומתאר לצופים, שלב אחר שלב, את הזוועות שהתרחשו בבית, בבוקר השביעי באוקטובר.
כשהן נשאלו לגבי החוויה שעובר מי שמרכיב את משקפי המציאות המדומה, הן עונות כי קודם כל הצופה יראה את תמונת המצה הנוכחית ביישובי העוטף. "אפשר ללכת ברחובות המטופחים שהפכו לזירות מוות ונכנסים אל תוך הבתים השרופים. ברבים מהבתים, לצד סימני הטבח הנורא, יש כל כך הרבה סימני חיים. מחבת עם שמן וביצה, כוס קפה באמצע הכנה, בבתים רבים מפוזרים צעצועים, ספרי ילדים ובגדים. זה מראה שקשה לתאר ולראות אותו מבהיר הכל". עוד הן מוסיפות: "בבית הוריו של עופרי אצילי, יש הרס קשה והמון כתמי דם על הקירות. עופרי נכנס עם הצופה אל הממ"ד, עומד ליד שלולית הדם ומסביר שזהו דמה של הכלבה האהובה שנורתה כאן, ושמהממ"ד הזה חטפו את אמא שלו והוא מבקש שיחזירו אותה. העדויות, הן משהו שהופך את הסיור לעוצמתי הרבה יותר".
מתי הפרוייקט יעלה לאוויר?
"יש לנו כבר פיילוט שזכה לתגובות מצמררות. עומרי אלמוג, שנסע במסגרת משלחת של משרד התפוצות, לקח את משקף המציאות המדומה לבריסל. עשרות שגרירים השתמשו במשקפיים וחוו את סיפור המשפחה של עומרי באופן כל כך משמעותי. ראינו אותם בוכים, חסרי מילים. לצד זה, המשקפיים נסעו לכנס שנתי של ראשי ערים מארצות הברית, על ידי ארגון CAM – Combat Antisemitism Movement. יש מספר אישים וארגונים שמסייעים לנו לצד CAM כמו Center for Jewish Impact וארגון 'אחים לעורף' שמקדם יוזמות אזרחיות מהמגזר החרדי. יש גם את צביקה קליין, סגן עורך הג'רוזלם הפוסט שהגיע איתנו לעוטף וסיפר באנגלית צלולה את סיפורה של בארי. ניצן חן, ראש לשכת העיתונות הממשלתית שעזר לפתוח דלתות ואבי חלפון, מפיק בכיר לשעבר ב-BBC שמייעץ כל הזמן. למרות העזרה המדהימה של כולם, המשאבים והתקציב שלנו מוגבלים, ועדיין לא השגנו את מה שרצינו. ככל שיהיו לנו יותר חיבורים נוכל להשמיע את הזעקה שלנו ברחבי העולם".
ראית מראות מאוד קשים, איך היו התחושות?
"קשוח מאוד. אחרי שסיירנו במקום שבתי עם מראות מטלטלים וריח שלא יוצא מהבגדים. לא עזבה אותי המחשבה שאני חזרתי הביתה לילדיי הקטנים וברגעים אלו יש ילדים שבויים בעזה. הרבה שאלו למה אנחנו עושות את זה לעצמנו, זה לא טוב לנפש. בעיקרון הם צודקים, אבל מדובר בכלי מאוד חזק שאנחנו חייבים להשתמש בו. אנחנו במלחמה ובמערך ההסברה על דעת הקהל והחזרת החטופים. פיתחנו נשק אטומי ושובר שוויון. אנחנו חייבים לנצל אותו כי אין לנו ברירה אלא לנצח".
