הספרייה הלאומית תוביל את המיזם הלאומי לאיסוף עדויות מהטבח ב-7 באוקטובר, כך נקבע בסוף השבוע שעבר. מאז הטבח של חמאס ב-7 באוקטובר לא הוקם חמ"ל לתיעוד הראיות והעדויות מאירועי התופת בעוטף עזה, לצד הנצחת מעשי הגבורה והפעילות המלחמתית. מדובר מתיעוד מעשי האלימות והזוועה בהיקפים ובאכזריות חסרי תקדים שנעשו במתקפת המחבלים על עוטף עזה. על אף שטרם הסתיימה הלחימה, כבר כעת ברור שקיימת חשיבות רבה לתיעוד מקיף של אירועי אותו היום לטובת הזיכרון הלאומי ולצורכי הנצחה, מחקר, הסברה ועוד.
בהתקשרות לפטור ממכרז שפורסם השבוע נכתב כי מדובר בסכום של 27 מיליון שקלים לחמש שנים. במסמך נכתב שעלתה האפשרות לבצע את המיזם באמצעות ארכיונים לאומיים ארציים נוספים, בפרט הארכיון הציוני המרכזי וארכיון יד ושם, אולם הבדיקה העלתה שאין באפשרות גופים אלה להתחייב לביצוע משימת התיעוד באופן מיידי, בהיקף הדרוש ולשמר את התוצרים הדיגיטליים לאורך זמן. בנוסף, לארכיונים אלה מחויבות ראשונית לתחום תוכן מסוים ואחר או לשימור תוצרי גופים מוגדרים.
לאור זאת נקבע שהספרייה הלאומית היא שתוביל את המיזם המאוחד. הוא יכלול גיבוש תוכנית עבודה, קליטת תוצרי התיעוד של יוזמות עצמאיות, ביצוע תיעוד בעל פה באמצעות גורמים מקצועיים מתאימים ומנוסים, קטלוג ומפתוח המידע, אחסון במערכות, ניהול הרשאות גישה זכויות יוצרים, פרטיות, חסיון וכן הלאה, שימור דיגיטלי ארוך טווח והנגשת החומרים, וכן הצלה ושימור של חומרים ארכיוניים מיישובי עוטף עזה, רישום ודיגיטציה של הארכיונים וצירופם למיזם רשת ארכיוני ישראל.
לפחות ארבעה גופים שונים עסקו עד כה באיסוף המידע, אך לא פעלו בסנכרון. בהם מערך ההסברה הלאומי, משרד התפוצות, משרד המורשת, משרד החוץ לצד דובר צה"ל, בנוסף יש מאגר של זק"א, מד"א, שב"כ ומשטרה. בוועדת חוץ וביטחון קיים בשבוע שעבר ראש הוועדה יולי אדלשטיין דיון בהצעה להקמת חמ"ל ממשלתי מיוחד שיעבוד תחת משרד אחד. שר התפוצות עמיחי שיקלי חילק את התיעוד לשלושה סוגים, "היסטורי, לצרכי הסברה ולתיעוד משפטי. יש עניין דרמטי של הגנה על פרטיות ועד כמה אותו אדם מוכן לשתף כלפי חוץ, המאמץ הוא לעשות את הסנכרון בין כל הגורמים ולעשות את זה במבנה אידאלי".
בדיון השתתפה שירה שפירא ראש תחום מורש במשרד המורשת, ואימו של ענר שפירא ז"ל, שנרצח בשבעה באוקטובר לאחר שהדף שבעה רימונים שהשליכו מחבלי חמאס לתוך מיגונית שבה הסתתר. "הלאומי והפרטי מעורבבים בסיפור הזה, לי יש את הבן שלי אבל לכל אחד מאיתנו יש קרוב שמעורב בספור הזה. זה מלמד אותנו שאנחנו צריכים לתעד מורשת גם לאומית רחבה וגם פרטית", אמרה שפירא. היא סיפרה על ארנק של ענר שמצאה במיגונית. "אנחנו מבינים שאנחנו צריכים לאסוף תיעוד של עדויות מניצולים, אם לא יהיה איסוף שיטתי אז לא עשינו כלום. אנחנו מדברים גם על איסוף של חפצים. הדבר שלישי זה התשתיות הפיזיות, בסיפור שלנו זו המיגונית עצמה שאתה רואה בעיניים את פגיעת הרימונים. חייבים לשמר את התשתית. אנחנו מבינים שמי שלא רואה את הדברים בעיניים לא יבין ואין לנו את הפריבילגיה שאנשים לא יבינו".
ברקע זאת, קידמו במשרד המורשת כי הספריה הלאומית היא זו שתבצע את התכנית החירום לאיסוף, שימור והנגשת תיעוד אירועי המלחמה, על מנת להבטיח כי העדויות ומגוון חומרי התיעוד יישמרו ויהיו נגישים לצרכים נוכחיים ולטובת הדורות הבאים.
