החורף עוד לא ממש התחיל אבל מבצעי סוף העונה כבר כאן. מאחוריהם בנימין נתניהו שמוכר עכשיו מכל הבא ליד. חוק המרכולים, עונש מוות למחבלים, חוק הלאום, חוק סגן שר, חוק ירושלים, חוק הנכים, חוק המילואימניקים וכמובן אישור תקציב 2019 זמן ארוך מאוד לפני התזמון המקצועי – כולם בזיל הזול על המדף, משועבדים למטרה אחת: שרידות. עד לפני שבועות אחדים הפריד ראש הממשלה בין בחירות לחקירות ומי ששוחחו איתו התרשמו שתפקודו לא נפגע. זה כבר לא המצב.
נתניהו ממשיך לנהל את המדינה ולקבל החלטות. כפי שהציג השבוע לרבני הציונות הדתית, לזכותו – ולכן לזכותנו – אכן עומד גיליון ציונים מדיני, ביטחוני וכלכלי מצוין. אבל בראש מעייניו נמצא עכשיו עניין אחד. צליחת הטלטלה של המלצות המשטרה ושימור הקואליציה לאחריהן. על זה דיבר השבוע עם כחלון בפגישה ממושכת בארבע עיניים בביתו.
יו"ר כולנו אמנם מבטיח שיישאר בממשלה גם לאחר ההמלצות אבל נתניהו חושש שהלחצים יכריעו אותו. מבחוץ, השמאל והתקשורת יציגו את כחלון כשותף כביכול לשחיתות. מבפנים, שלישיית הח"כים שהשתתפה בהפגנה של יועז הנדל – רחל עזריה, רועי פולקמן ומירב בן־ארי – עלולים להפסיק להצביע עם הקואליציה ואולי אפילו לפרוש מהמפלגה. כחלון יישבר והממשלה תיפול. זה התסריט שנתניהו צופה ואליו נערך. מניותיה של אופציית הבחירות באביב, בין יום העצמאות ליום ירושלים, שבות ועולות.
וכך, שרים שפונים לנתניהו בענייני משרדיהם מובלים מהר מאוד לדיון בסוגיה הבוערת. השאר נדחק הצדה. גם אם המהלכים הללו טובים בפני עצמם, ברור שלא זו הדרך לנהל מדינה. על אחת כמה וכמה שבנושא הגדול באמת שלמענו מכהנת כאן ממשלת ימין, אפשר כבר לקבוע שהחמיץ הזדמנות היסטורית.
לא ממחזרים טעויות
שנה חלפה מאז שנכנס דונלד טראמפ לבית הלבן, ודווקא בגלל צעדו הנועז על ירושלים אפשר לקבוע ש־2017 בוזבזה. "הנשיא דיבר איתי כמה פעמים לפני החלטתו (להכיר בירושלים)", סיפר ראש הממשלה על לבטיו של טראמפ ב'נאום הגבות' במרכז הליכוד. "הוא שאל אותי אם ישראל באמת רוצה. ואני אמרתי לו 'ישראל כן רוצה, מה זה רוצה, אלפי שנים רוצה'", ציטט נתניהו את תשובתו שלו לנשיא. על אף חילוקי דעות קשים בתוך הממשל, טראמפ שעה כידוע לעצתו וכל השאר היסטוריה.
הצוהר הקטן הזה שקרע נתניהו לקשריו עם טראמפ מחייב תרגיל בדמיון מודרך. מה היה קורה לו ראש הממשלה היה משמיע באוזני טראמפ את אותן מילים ממש בנוגע לבנייה ב־E1, בבקעת הירדן, במרחבי בנימין, בפסגות השומרון או בהר חברון. כיצד הייתה מנוצלת הראשונה מארבע שנותיו של טראמפ אם נתניהו לא היה חושב ש"עם ממשל חיובי בכל כך הרבה היבטים, צריך להתחשב בבקשה אחת (לצמצום הבנייה)", אלא מתעקש לנצל עד תום את "הנס שקרה לנו", כפי שמכנה יאיר לפיד את בחירת טראמפ.
נתחיל ב"דיל האולטימטיבי". באוויר מסתובב הרבה מידע שגוי על תוכן העסקה שממשל טראמפ מתכוון להציע לישראל ולפלסטינים. בין היתר פורסם השבוע בערוץ 2 שבעקבות החרם הפלסטיני על אמריקה החליט הבית הלבן לסגת מהמהלך. ובכן לא, הנשיא ואנשיו לא סגרו את הבסטה ואין להם כוונה לעשות זאת. בדיוק להפך, הם צפו שהפלסטינים יכעסו וממתינים עד יעבור זעם ויסתיימו החגים הנוצריים. כשכך יקרה, יחזרו גרינבלט וצוותו לעבודה שעל תוכנה אפשר לומר כרגע בוודאות כמה דברים.
ממשל טראמפ אכן הולך בדרך אחרת מזו של קודמיו. למשל, הצדדים לא יודעים מהם הרעיונות המתגבשים בוושינגטון. כלומר, ג'ייסון גרינבלט לא אומר לאבו־מאזן 'נתניהו הסכים לרעיון איקס, מה דעתך?' וגם לא אומר לנתניהו 'עבאס הסכים לכך ולכך, האם מקובל עליך?'. במקום זאת השליח המיוחד מציג לכל אחד מהמנהיגים כמה אפשרויות ומבקש את תגובתם לכל אחת. את התוצאות הוא שומר אצלו ועובר לנושא הבא. כך הקלפים נותרים צמודים קרוב לחזה שלו ורק שלו, בעוד נשואי השידוך, והם מודים בכך, אפופים בערפל.
גרינבלט גם לא מסתפק באיסוף ראשי פרקים לדיון מתוך הנחה שיום אחד הצדדים ישבו לדבר זה עם זה על השאר. כבר עכשיו הוא יורד לפרטים בשיטה האמורה, וכך הולך ומתעבה נוסח הדיל שביום מן הימים יוצג לעולם. בחלק מהנושאים הידועים – גבולות, ביטחון, ירושלים וכולי – חלה התקדמות משמעותית. באחרים העבודה עדיין לא החלה. האמריקנים מדגישים שלא יכפו את הצעתם על הצדדים והם גם מפיקים לקחים מהצעות שנדחו בעבר.
כך למשל, גרינבלט מבין שאין טעם לשוב ולהציג כפי שהיא את התוכנית הביטחונית שגיבש בתקופת ג'ון קרי הגנרל ג'ון אלן, שכן התוכנית הזאת איננה מקובלת על ישראל. הוא מעלה אפוא רעיונות אחרים שידועים כאמור לו ולצדדים. שיטת העבודה הזו משרה על התהליך אווירה עסקית דיסקרטית, במקום מתח פוליטי טעון. אף על פי כן, סיכוייה לעלות יפה אינם גבוהים יותר מכל הסבבים הקודמים, שהרי הערבים אותם ערבים, הפערים אותם פערים והחשיבה אותה חשיבה. מדינה פלסטינית על כ־90 אחוז מהשטח, רעיונות לחלוקת ירושלים כגון בירה ערבית באבו־דיס, וכל שאר הנוסחאות הידועות.
אבל כל זה רק מחדד את השאלה מה היה קורה אילו מתחילת הדרך היה ראש הממשלה אוזר אומץ ללכת מול טראמפ בדרך אחרת, כגון דרישה לריבונות ובנייה בסיטונות, מתעקש על קונפדרציה או אוטונומיה וכפי שהבטיח ערב הבחירות, חוזר בו באופן ברור מרעיון המדינה.
כשם שבעניין ירושלים הוא דחף את טראמפ לצעד הנכון, מהפגישה הראשונה ועד לשיחה האחרונה, כך יכול היה לעשות גם בנוגע לתפיסה המדינית של הנשיא הלא שגרתי וגם על אודות הבנייה. כזכור, טראמפ עצמו התבטא במסע הבחירות בעד בנייה בהתנחלויות. ראש הממשלה יכול היה להשתמש באמירות ההן ולומר שהדבר חשוב לישראל. טראמפ היה מקשיב.
מגדלים פורחים באוויר
אבל נתניהו לא רצה. כל כך לא רצה שגם ההצהרות וההבטחות שפיזר לאורך השנה הזו בנוגע לבנייה התנדפו עם הרוח. "בסיכום בין שר הביטחון לראש הממשלה הוחלט לאשר בנייה של כ־2,500 יחידות דיור ביהודה ושומרון", מסרו נתניהו וליברמן בהודעה משותפת ב־24 בינואר. "מרבית היחידות מצויות בגושי ההתיישבות וכ־100 מתוכן מצויות בבית־אל בהתאם להתחייבות לבג"ץ ובשכונת היקב למפוני מגרון, בהתאם להתחייבות ממשלות קודמות. אנו חוזרים לחיים נורמליים ביהודה ושומרון", נאמר. נו, אז נאמר.
שבוע אחר כך פורסמה הודעה נוספת. "בסיכום בין שר הביטחון אביגדור ליברמן לרה"מ בנימין נתניהו הוחלט על אישור לבניית למעלה מ־3,000 יחידות דיור נוספות ביהודה ושומרון. כ־2,000 מתוכן הינן יחידות המוכנות לשיווק מיידי והשאר בשלבים שונים להפקדה ולתוקף". נו, אז פורסמה.
חודשיים אחר כך כינס נתניהו את הקבינט לישיבה שכאילו קבעה את כללי הבנייה ביו"ש בתקופת כהונת טראמפ. "ישראל תנקוט צעדים משמעותיים לצמצם את ההרחבה של השטח הבנוי מעבר לקו הבנייה ביישובים הקיימים, תבנה בתוך השטח הבנוי הקיים, ככל שהדבר ניתן; במקום שהדבר אינו מתאפשר, תבנה בצמידות לקו הבנייה הקיים; במקום ששני הקריטריונים אינם מתאפשרים תאפשר בנייה בשטח הקרוב ככל האפשר לקו הבנייה הקיים. ישראל לא תאפשר הקמה של מאחזים לא מוסדרים חדשים".
כלל נוסף שקבע נתניהו, במטרה לצמצמם את הרעש התקשורתי בסוגיית הבנייה, הוא ריכוז ההחלטה לארבע פעימות בשנה. הוא רק שכח לספר לקבינט פרט קטן אחד. מישהו מטעם ממשלת ישראל כבר מסר לממשל התחייבות שלא לפרסם מכרזי בנייה חדשים ב־2017 – "שיווקים" בעגה המקצועית. כלומר, בפועל רק היישובים הקטנים ביו"ש, אלה שבהם האגודות השיתופיות עוד מחזיקות בקרקעות מיועדות לבנייה, יוכלו להתרחב. הערים הגדולות והמועצות המקומיות, ששיווקים הם דרכן היחידה להתפתח, ימשיכו לסבול מקיפאון.
לא רק משרי הקבינט הסתיר נתניהו את המידע הזה אלא גם מראשי המתנחלים. כאילו כדי לתאם את הבנייה הוא ביקש מזמביש ושות' רשימת מכולת מדויקת של הפרויקטים המיועדים. בפועל הוא קיצץ בה עד היסוד. תוכניות הרחבה רבות, גם כאלה שעמדו בכללים דלעיל, הוסרו מהרשימות. מכרזים לא פורסמו כלל וגם מספר הפעימות הידלדל מארבע לשלוש.
מפעימת ינואר כאמור לא יושם דבר. פעימת אפריל מִחזרה את פעימת ינואר. פעימת יוני מוסמסה בטענת שווא שהצעות המתנחלים לא עומדות בקריטריונים הנ"ל של הריסון. פעימת ספטמבר נדחתה לאוקטובר. פעימת דצמבר תזוז לסוף ינואר 2018. אפילו מכרז בית־אל, זה שנתניהו הבטיח גוגל פעמים עדיין לא יצא לדרך. בסך הכול, מתוך 5,000 הבתים המובטחים החלה בנייתם של מעטים מאוד. על פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, מספר התחלות הבנייה ביהודה ושומרון מאוקטובר 2016 ועד ספטמבר 2017 נמוך ב־25% מבשנה שלפני כן. מספר הדירות שבנייתן הסתיימה קטן ב־20%. זהו האזור היחיד בארץ שמציג נתוני מינוס.
כל זה קרה כשבבית הלבן השלים את השנה הראשונה מארבע הנשיא הקרוב ביותר להשקפות הימין הישראלי מאז ומעולם. גם זה חלק מגיליון הציונים של נתניהו.
