גורמים ישראלים ואמריקנים דנים בימים אלה באפשרות לגרש אלפי אנשי חמאס מרצועת עזה לחו"ל במטרה לקצר את משך המלחמה, כך על פי דיווח היום (ה') בוול-סטריט ז'ורנל.
הממשלה הצהירה עם תחילת המלחמה שהיעד המרכזי שלה הוא מיטוט שלטון החמאס בעזה. לפי הוול-סטריט ז'ורנל, ישראל בוחנת הקמת אזורים בטוחים ללא חמאס שיישלטו על ידי רשות חדשה בתמיכת ערב הסעודית ואיחוד האמירויות. אומנם אין הסכמה בינתיים באשר לזהות הגורם שינהל את עזה ביום שאחרי מיטוט החמאס וקיימת מחלוקת איך ואם לשלב את אנשי הרשות הפלסטינית. אבל גם בהנחה שהנהגת החמאס תחוסל, ישראל והרשות החדשה הזו יצטרכו עדיין להתמודד עם אלפי מחבלים בדרגים נמוכים. ולכן נרקמת תכנית לאפשר להם לעזוב עם בני משפחותיהם, בדומה לעסקה שאפשרה ב-1982 ליאסר ערפאת ומחבלי אש"ף לעזוב את ביירות.
במהלך מלחמת לבנון הראשונה כיתרו כוחות צה"ל את ביירות במאמץ להחליש את כוחו של הארגון לשחרור פלסטין בלבנון. המצור בן החודשיים וההפצצות הישראליות הנרחבות על ביירות גררו לחצים כבדים של הקהילייה הבינלאומית על ישראל ובכלל זה ארצות הברית, ולבסוף הסכימה ישראל לאפשר לערפאת ולכ-11 אלף מחבלים לעזוב את לבנון לתוניסיה. אבל המצב כאן סבוך יותר.
ראשית, לפני תחילת המלחמה העריכה ישראל שיש לחמאס 30 אלף איש ברצועה. גם אם נהרגו אלפים, נותר עדיין מספר גדול של מחבלים, לא כולל בני משפחה. שנית, בעוד שבלבנון אש"ף ואנשיו נחשבו זרים, בעזה הם נטועים עמוק. ספק אם יסכימו לעזוב מרצון, אבל בישראל מעריכים שאם לא תשאיר לחמאס ברירה אחרת, האופציה עשויה להפוך לאפשרית. שלישית, לא ברור אילו מדינות יסכימו לקלוט את המחבלים, אם בכלל. טורקיה, קטאר, איראן, רוסיה ולבנון מקבלות בברכה את בכירי הארגון, אבל ספק אם יסכימו לקלוט אלפי אנשי חמאס ובני משפחותיהם.
