לאחר כמעט חודשיים של התעלמות בלתי נתפסת מהאלימות המינית המכוונת והשיטתית שהופנתה כלפי נשים ישראליות על ידי מחבלי חמאס, התייחס לכך מזכ"ל האו"ם אנטוניו גוטרש השבוע. "ישנו מספר רב של דיווחים על אלימות מינית במהלך מעשי הטרור המתועבים של חמאס ב־7 באוקטובר שיש לחקור ולהעמיד לדין", כתב גוטרש. ב־X (טוויטר לשעבר) ביום רביעי. "יש לגנות אלימות על רקע מגדר. בכל עת. בכל מקום".
שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן לא נפעם מההתייחסות הקצרה של המזכ"ל לעדויות הקשות. "דבריו רק מחדדים את העובדה שעבורו, כאשר מדובר בנשים ישראליות, אלימות מינית שהוכחה ונקבעה על ידי רשויות המדינה, עדיין צריכה 'להיחקר'", כתב ארדן. "כשמדובר בנשים ישראליות אפשר להטיל ספק, אפשר להמתין 60 יום ואפשר לקרוא לגורם לא ידוע לנהל חקירה. אין כאן שום הכרה בכך שחמאס ביצע פשעים אלה. המזכ"ל בסך הכול ניסה להרגיע את הזעם המוצדק של רבים ברחבי העולם על שתיקתו המבישה ועל שתיקת האו"ם. כאשר מדובר בטענות חמאס ו'משרד הבריאות של עזה' נגד ישראל לגבי המצב ההומניטרי בעזה – שם אין שום ספקות ואין צורך בחקירות".
בשבוע הקרוב יצוין באו"ם יום המאבק הבינלאומי למניעת אלימות נגד נשים. לקראת האירוע יצאה לארה"ב משלחת של 14 נשים ישראליות, שחלקן עמלות בשבועות האחרונים על חשיפת פשעי המלחמה המיניים שבוצעו במהלך מתקפת חמאס. אחת מחברות המשלחת היא ד"ר כוכב אלקיים־לוי, שכוח המשימה הייעודי שהקימה לעניין כבר צמח לכדי נציבות אזרחית העוסקת באיסוף העדויות ותיאורי המקרים. ארדן ציין כי בשבוע הבא יתקיים באו"ם כנס שבו יוצגו עדויות וממצאים המוכיחים את השימוש של חמאס באלימות מינית. "אני שוב מזמין את המזכ"ל להגיע, לגנות חד משמעית את חמאס על ביצוע הפשעים המזעזעים, ולפעול באמת כדי לפתוח בחקירה נגדו".
מטרת המשלחת, פרי יוזמתם של דרור מורג, ראש המחלקה למעורבות חברתית ותיקון עולם בהסתדרות הציונית העולמית, וליאור שבו ומשה סמואלס, מנכ"לי ארגון "Interwoven/שזור", היא להביא את קולן של נשים ישראליות מובילות לבמות בינלאומיות ולחזק את הקשר בין יהדות התפוצות לישראל. עם המשתתפות נמנית גם ענת מרלא, מנהלת אגף חברה וקהילה בתנועה הקיבוצית. תחום עיסוקה אינו קשור ישירות לנושא האלימות המינית, אך כחברת קיבוץ נירים היא מייצגת במשלחת את הקהילות שנפגעו במהלך המתקפה. בשיחת טלפון מארה"ב מתארת מרלא איך התהפכו החיים ב־7 באוקטובר. "הייתי באותו יום בנירים, בבית, עם בעלי ושני הילדים. חווינו שעות ארוכות מאוד של אימה ופחד. דקות ספורות אחרי ה'צבע אדום' הראשון היו מחבלים בתוך הקיבוץ, ושמענו מתחת לחלון צעקות בערבית. הסתגרנו בממ"ד בלי אור, בלי מזגן, בשקט, ונאחזנו בידית הדלת".
כשבע שעות לאחר שהמחבלים פרצו לקיבוץ, הגיעו למקום כוחות צבא ולחמו בפולשים. "אלינו הגיעו בסביבות 14:30. יצאנו רגע, שתינו מים, וחזרנו לממ"ד לעוד כמה שעות, עד שהיה אפשר להוציא אותנו. אז ריכזו את כל התושבים במבנה מרכזי בקיבוץ, ושם עברנו את הלילה. היינו על הרצפה – מבוגרים, תינוקות, ילדים, זקנים. במהלך הלילה היו עוד שני ניסיונות של מחבלים לחדור לקיבוץ. למחרת בשעות הצהריים אפשרו לנו להגיע הביתה, בליווי של חיילים. ארזנו במהירות, עלינו על אוטובוסים ויצאנו בשיירה. ומאז ועד היום אנחנו במלון באילת".
התמודדות כפולה
עוד לפני אירועים אלו הייתה מרלא פעילה במערך החירום הקיבוצי. מכיוון שהוריו של מזכיר הקיבוץ נחטפו בשמחת תורה ונבצר ממנו למלא את תפקידו, היא משמשת מאז כממלאת מקומו, ומנסה לתת מענה לצורכי הקהילה המרובים. "אני רואה בתפעול של נירים את העוצמה והרלוונטיות של ההובלה הנשית. גם כי הרבה גברים נמצאים במילואים, וגם כי יש ערך מוסף לפרספקטיבה נשית בניהול מצב חירום מורכב עם טראומה עמוקה".
הייתה התלבטות אם לעזוב את הקהילה לכמה ימים ולטוס לארה"ב?
"כן, היו לי כאבי בטן רציניים סביב העניין, אבל אני חושבת שהמשלחת הזו חשובה מאוד. אנחנו עוסקות בהפרת זכויות של נשים ואלימות נגדן בהקשר של המלחמה בכלל – גם בחזית, גם בחזית הביתית, וגם במקומן של נשים סביב שולחן קבלת ההחלטות. הרגשתי שחשוב להוביל את ההסתכלות קדימה. אני רואה בקהילה שלי כמה הובלה נשית היא מפתח לריפוי ולצמיחה. נשים נושאות עליהן לרוב את החוסן של המשפחות. ברוב המקרים, נשים הן אלה שפונות לטיפול עבור בני המשפחה ודואגות לצרכים היומיומיים הפיזיים והרגשיים. בלי להפחית מההערכה לגברים, יש כאן מסע נשי".
עד כה הן נפגשו עם מובילות מקומיות מהקהילה היהודית, ובהן הרבָּה אנג'לה בוכדל ונציגות של הפדרציה היהודית בניו־יורק. "הרבה מהנשים שפגשנו הספיקו להיות בישראל אחרי 7 באוקטובר. הן במרתון עשייה למען ישראל, בעיקר בגיוס משאבים והפניית משאבים למה שצריך. בנוסף הן עומדות מול עלייה באנטישמיות בארה"ב. זו התמודדות כפולה".
בנוגע לדבריו של מזכ"ל האו"ם אומרת מרלא כי "חבל שלקח כל כך הרבה זמן עד שזה נאמר. אני מקווה שלאירוע ביום שני תהיה תהודה גדולה והשפעה גם במעגלים נוספים ונרחבים שמצופה שיהיו שותפים שלנו בקריאה שאמורה להיות מובנת מאליה. מתסכל וקשה לראות שזה לא ככה. מצד שני, ברגע ההיסטורי הזה של הסיפור הישראלי, יש תחושת שותפות גדולה עם רבים שאני פוגשת כאן. זה מחזק. יקח זמן עד שנוכל לבנות את הקיבוץ מחדש, ודווקא הנסיעה מעבר לים נותנת תחושה חזקה שאנחנו לא לבד".
