בית המשפט המחוזי בלוד הורה בימים האחרונים לשירות בתי הסוהר שלא להחיל את פקודת שב"ס בנוגע לשלילת חופשות לאסירים ביטחוניים – על פלסטיני המרצה עונש על רצח בנסיבות פליליות. מדובר בעתירה של אסיר פלסטיני תושב מזרח ירושלים ויליד רמאללה, המרצה עונש מאסר עולם על רצח הומוסקסואל ישראלי במהלך שוד לפני 25 שנה. האסיר ג', היה מקיים יחסי מין בתשלום ובשני מקרים שדד את מי שהיה נפגש עימם באלימות.
אחד הקרבנות שלו נשדד על ידו באלימות, נפצע קשה ומאוחר יותר נפטר מפצעיו. ג' נשפט כאסיר פלילי ובית המשפט המחוזי גזר עליו מאסר עולם ועוד 12 שנה. במסגרת סבב חנינות בבית הנשיא, עונש המאסר שלו הוקצב ל-35 שנה מהן ריצה כבר 22.
האסיר ביקש לאחרונה משב"ס לקבל הזדמנות להשתלב בסבב חופשות ולצאת לבקר את אחיו המתגורר במזרח ירושלים ונחשב לתושב ישראל. בשב"ס דחו את בקשתו של האסיר שכן הוא פלסטיני וכלל האסירים הפלסטיניים זהים בדין זה לאסירים הביטחוניים ואינם יוצאים לחופשות. לאחרונה האסיר הגיש עתירה לבית המשפט באמצעות עורכת הדין מיכל פומרנץ, בה ביקש לבחון את בקשתו מחדש. האסיר ביסס את בקשתו על התקופה שקדמה לשינוי בפקודת שב"ס ב-2015, שכללה את הביטחוניים והפליליים באותם כללי שחרור. בעתירה טוען האסיר כי "לידתו ברמאללה הוא נתון שאינו יכול לשנות, ולכן דחיית האפשרויות שלו לחופשות ללא בדיקת התנהגותו כאסיר – מהווה אפליה אסורה". עוד נטען כי לקח אחריות על מעשיו ומתנהג כאסיר למופת. שירות בתי הסוהר ופרקליטות המדינה טענו בתגובה שהוגשה לבית המשפט, כי יש בסיס מוצדק להבחנה בין אסירים פליליים פלסטינים ואחרים, גם אם הם אינם פעילי טרור. בחוות דעת מסווגת של שירות הביטחון הכללי נטען כי נאמנותם של אסירים פלסטינים אינה נתונה למדינת ישראל, בפרט לאור המצב הביטחוני המתוח, ובהוצאתם לחופשה קיים תמיד סיכון ביטחוני.
נציין כי בשנת 2001 בעקבות פיגועי טרור קשים, נקבעה ההגבלה המחמירה על יציאתם של אסירים אלה לחופשות, מחשש שיצטרפו לפעילי הטרור ולאסירים הביטחוניים, ויהוו סיכון בטחוני. בהמשך, לאחר עתירות לבג"ץ, הפקודה תוקנה, ונקבעו תנאים ליציאה חריגה של אסירים פליליים פלסטינים לחופשות, בתנאי ש"חזקת המסוכנות" בעניינם אינה קיימת לפי חוות דעת.
בשנת 2015 בעקבות גל פיגועי סכינאות, נוסח הפקודה הוחמר שוב, ומאז יציאת אסירים פלסטינים לחופשות אסורה לחלוטין, עקב "מסוכנות אינהרנטית".
השופט מיכאל קרשן דחה את עמדת המדינה ושב"ס, וקיבל את בקשת האסיר כי שב"ס יבחן את הוצאתו לחופשה בתחומי ישראל. השופט קרשן ציין כי בעבר לא היו מגבלות מיוחדות על חופשות אסירים פלסטיניים המרצים מאסר על עבירות פליליות "רגילות".
השופט קרשן קבע בפסק הדין כי עקרון זה אכן מקיים אפליה אסורה, מאחר שלפיו אסיר פלסטיני נבחן רק על בסיס לאומיותו ומקום מגוריו, מבלי להתייחס לנתוניו הפרטניים, גם אם הם חיוביים על בסיס התנהגותו בכלא. השופט כתב כי "עקרון השוויון ואיסור האפליה חלים גם בין כותלי בית הסוהר". עם זאת, השופט קיבל עקרונית גם את עמדת המוצא של המדינה, לפיה "לאסירים תושבי הרשות הפלסטינית ישנם מאפיינים ייחודיים שמצדיקים התייחסות קבוצתית שונה". עוד ציין השופט כי "אסירים תושבי הרשות הפלסטינית אינם מורשים, ככלל, לשהות בתחומי ישראל". לדבריו אין פגם בהחלטת נציב שב"ס לקבוע בעניינם קריטריונים נוקשים יותר, בין השאר, כי קיים סיכון מוגבר לבריחה. ואולם לדברי השופט – קיים פגם בסיסי בקביעת איסור מוחלט ללא חריגים, ואיסור זה הוא בלתי מידתי ובטל. בפסק הדין נכתב: "נכון כי מתן היתר לאסיר מסוג זה לשהות בתחומי המדינה מעורר קושי, ואולם בהיתר זמני ומצומצם מאוד עסקינן.
"בסוגיה קרובה – חלופת מעצר לאסיר תושב הרשות הפלסטינית בתחומי המדינה – פסק בית המשפט העליון כי הדבר אפשרי, אם כי ראוי שיישמר למקרים נדירים". הוסיף. בסיכום פסק הדין, השופט קרשן הורה לשב"ס לקבוע הסדר "מידתי" חדש שיאפשר הוצאה לחופשות של אסירים פליליים פלסטינים אם יעמדו בתנאים של הפחתת מסוכנות, ובמקביל לבחון את בקשת העותר לצאת לחופשה רגילה.
