עשרה ימים לפני ראש השנה תשע"ט יחול יום הדין של חברי הכנסת החרדים: ראש הממשלה בנימין נתניהו הפתיע השבוע, ובישיבת ראשי הקואליציה – שממנה נעדר סגן השר יעקב ליצמן – הכריז על האולטימטום: אם באגודת ישראל לא יתפשרו על חוק הגיוס של שר הביטחון ליברמן עד תחילת ספטמבר, הכנסת תתפזר וחבריה יתייצבו מחדש לגזר דינו של הבוחר. המשמעות מבחינה חרדית: הליכה לבחירות ללא חוק גיוס, העצמת כוחו של לפיד, ואולי צמצום הכוח החרדי לקראת הסיבוב הבא. החשוב מכל אלה: הארכּה שהעניק בשבוע שעבר בית המשפט העליון תפוג ב־2 בדצמבר, וחוק הגיוס הקודם, של לפיד, יחול באופן אוטומטי על תלמידי הישיבות.
נתניהו הוא שהציב את האולטימטום, אך זהו מצב בלתי נעים לשני המחותנים. ראש הממשלה מעדיף לראות את החוק עובר במתכונת דומה לזו שעברה בקריאה ראשונה, בתמיכת יריבו לפיד, ולשים את הסאגה מאחוריו. יו"ר ש"ס אריה דרעי ויו"ר דגל התורה משה גפני חוששים מהצפוי אם החוק לא יעבור בכנסת הנוכחית. כולם היו רוצים לראות את דרמת הגיוס יורדת מסדר היום לשנים הקרובות. השאלה היא, כמו תמיד בשנה האחרונה, מה יעשה ליצמן.
יו"ר אגודת ישראל כפוף לדעת רבו האדמו"ר מגור, המתבצר עתה בעמדת התנגדות לחוק החדש. לפני כחודשיים הורתה מועצת גדולי התורה החסידית, זו שאגודת ישראל כפופה למרותה, להתנגד לחוק. ההחלטה הזאת, שנרקחה בידי סגן השר מאיר פרוש, הפתיעה את ליצמן, אך מאז שהתקבלה הפכו הוא ורבו האדמו"ר מגור למתנגדים הראשיים לכל סוג של פשרה. גם לנתניהו ברור שאת ההחלטה על אופן ההצבעה של ליצמן יקבל האדמו"ר מגור. בכיר חרדי התבטא השבוע כי האולטימטום הנוקשה שהציב ראש הממשלה, שבדרך כלל נוהג לדחות החלטות עד הרגע האחרון ומעבר לו, הופנה לאדמו"ר מגור עצמו. ראש ממשלת ישראל נגד האדמו"ר מגור. מי ימצמץ ראשון.
היחיד שמעז
הנציגים החרדים משתדלים לשמור על שתיקה מאז הכרזתו של נתניהו. כשהם נדרשים לציטוט הם נזהרים בכל מילה, ולבסוף מעדיפים לשתוק. הם יודעים כי כעת נבחן כוחם הפוליטי, וכי הצדדים כולם בודקים את התגובה החרדית. אם יחריפו מסרים, ייתפסו כמי ששופכים דלק למדורה. אם ישגרו מסרים פשרניים – תתקוף אותם האופוזיציה המתחזקת מבית. מי שבכל זאת נתן דרור ללשונו הוא חבר הכנסת יעקב מרגי, המסומן כנציג "החרדים החדשים" בכנסת ומתפקד באופן עצמאי.
מרגי כיוון את האש לנציגי אגודת ישראל, שלדבריו "לא מסבירים מספיק" לאדמו"רים את חשיבות החוק. הוא הוסיף ונזף בעמיתיו שבהתנהלותם הם "נותנים נשק ליריבים שלנו, וכך שוב נגיע לאופוזיציה". זו אולי הפעם הראשונה שבה נציג חרדי רומז שרבנים קיבלו החלטות בלי להכיר את החומר על בוריו, ושהאופן המוטה שבו הוצגה לפניהם הבעיה גרם להם לקבל החלטה שגויה. שום ח"כ חרדי אחר לא היה מעז להעלות דברים כאלה על שפתיו, אך רבים מהם מזדהים עמם.
"יש פשרה, והיא הטובה ביותר שנזכה בה", אומר בכיר בדגל התורה, "ובמקום לחטוף ולחתום עכשיו, הם מתמהמהים עם חלומות על חוקים אחרים בממשלה אחרת, שלא בטוח שנהיה חברים בה". גפני עצמו נשמע מתוסכל מאוד מהצעדים העצמאיים של עמיתיו באגודת ישראל. בהקלטה שהודלפה מישיבה סגורה אמר שהם הורידו לטמיון את הדיל שעליו סיכם עם נתניהו – חוק הלאום תמורת חוק הגיוס. החרדים תמכו בחוק הלאום, ולא קיבלו חוק גיוס. גם אכלו את הדגים המקולקלים וגם יגורשו מהעיר.
באגודת ישראל אומרים מנגד שבדגל התורה איבדו את הבלמים, ומהסכם על פשרה מתונה ומינורית, כפי שהיה בחוק הגיוס שעבר בתחילת הכנסת (ונפסל בידי בג"ץ), הם מוכנים לפשרה גורפת שתציב את בני הישיבות מול שוקת שבורה. אחד הח"כים של אגודת ישראל הסביר את ההבדל בין הפשרה שהתקבלה בעבר לפשרה שנדחית היום: "לפני כשנתיים וחצי הכריע הרב שטיינמן על פשרת חוק הגיוס, והאדמו"רים קיבלו את דעתו, אף שזה היה בקושי גדול, ואף שחלק מחברי המועצה שלנו כמו האדמו"רים מוויז'ניץ ומסלונים חשבו שזו פשרה שאין לקבלה, כפי שסבר הרב אוירבך". היום, הוא אומר, הפשרה עמוקה הרבה יותר. "בחוק הקודם התפשרו רק על מכסות גיוס, כעת מתפשרים על סנקציות אישיות למוסדות חינוך, ועל כך שאם החרדים לא יעמדו ביעדים – יחול על בחורי הישיבות חוק גיוס חובה, מה שעלול להוביל לסנקציות פליליות (בחוק הקודם נדרשה חתימת שר הביטחון כדי שהחוק יפקע, בחוק הנוכחי זהו נוהל אוטומטי; א"ב). מי התיר להסכים לדבר כזה?"
בש"ס ובדגל, אני שואל, חוששים שהחרדים לא יצורפו לממשלה הבאה, ושהחוק שהיא תביא יהיה חמור שבעתיים. "ממה נפשך", רוגז בן שיחי, "הרי בשביל יאיר לפיד זו אג'נדה, לגייס חרדים. אם החוק שנעביר כעת לא ימצא חן בעיניו, הוא בכל מקרה יעביר חוק אחר בממשלה הבאה, אם הוא יהיה חבר בה. זה מה שהוא עשה אז. כנסת שלמה אנחנו עובדים לתקן את מה שהאיש קלקל לנו. אם הוא יחזור לשלטון הוא יקלקל שוב. הרי כשהתפשרנו בפעם הראשונה, בחוק טל, אמרו לנו את אותו הדבר, אין ברירה, והיום אף אחד לא חולם אפילו להציע לנו את החוק ההוא, שהיה פשרה מבחינתנו. אז עוד חמש שנים יביאו לנו חוק גרוע עוד יותר ואנחנו נסכים כי אין ברירה?"
זוהי, בגדול, העמדה של אדמו"רי אגודת ישראל, שנראה כי היא מביאה את הממשלה לסף פירוק. למעשה, אלה הטיעונים שנשמעו בשנים האחרונות מכיוון האופוזיציה החרדית, קרי "הפלג הירושלמי". אבל אף שזה נשמע דומה, זה שונה. מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, שחלק מחבריה מחזיקים בדעות הדומות לפלג הירושלמי, הסכימה כי יש לחתור לפשרה. הוויכוח כעת הוא על גודל הפשרה. לעומתם, הפלג הירושלמי, בניסיון לדחוק את יוזמות הפשרה של המפלגות החרדיות, ממשיך לנקוט עריקות מצפונית־חרדית: רבניו מורים לצעירים החרדים שלא להתייצב בלשכת הגיוס כלל, אפילו לא לשם קבלת פטור מגיוס. ההוראה הזאת יצרה אלפי עריקים שעונש מאסר מרחף מעל ראשם. בכל פעם שעריק כזה נעצר בידי המשטרה הצבאית, הם מקיימים הפגנות מחאה סוערות בחוצות הערים. בסוף השבוע שעבר זה קרה בירושלים ובבני־ברק, בעקבות מעצרו של העריק ניסן ראדה. ההפגנות הללו, שאט־אט מופנות גם כלפי ההנהגה הפוליטית החרדית, מזכירים לח"כים שגם אם חוק הגיוס יעבור בכנסת, סאגת הגיוס תמשיך להדיר שינה מעיניהם.
הקיצוניות השתלטה
אך יש גם מי שרואה את כל הסיפור אחרת לגמרי. בריאיון לרשת 'קו עיתונות' אמר דרעי כי נתניהו לא רוצה חוק גיוס, הוא רוצה בחירות. דעתו של דרעי, שגם שר האוצר כחלון שותף לה, קנתה את ליבם של לא מעט פרשנים, הגורסים כי ראש הממשלה כלל לא רוצה לראות את הסאגה הזאת באה לסיומה. מול התחזקותו של לפיד, לנתניהו טובה מערכת בחירות על רקע חוסר רצונו להתפשר עם החרדים על חוק הגיוס, ולפני שהיועץ המשפטי לממשלה יחליט בעניינו. התנגדותו של ליצמן היא רק תירוץ. לראיה הם מביאים את האולטימטום הקצר שהציב ראש הממשלה, אף שבג"ץ הקציב לו ארכה של שלושה חודשים, ואת סירובו לאפשר לאגודת ישראל לפרוש ולהעביר את החוק בתמיכת דגל התורה וש"ס בלבד.
עד כמה נתניהו רציני נדע כנראה במהלך החודש הקרוב, אך אין ספק שגם אם אצה לו הדרך, גפני ודרעי רואים בכך סיכון משמעותי והם לא הולכים לוותר. ביום רביעי השבוע חשף עקיבא וייס ב'כאן' כי שני נשיאי המועצות של ש"ס ודגל התורה, חכם שלום כהן והרב גרשון אדלשטיין, שיגרו מסר לאדמו"ר מגור בבקשה לרדת מהתנגדותו לחוק, ולא ללכת לבחירות בלי שחוק כזה נחקק. אם ליצמן יתקפל, הם מעריכים, נתניהו יאבד את התירוץ שלו ללכת לבחירות לפני החוק.
צריך לומר שהעמדה התקיפה של אגודת ישראל בנושא חוק הגיוס לא הייתה נחלתו של האדמו"ר מגור עצמו, עד הקיץ האחרון. בשנים האחרונות נחשב הרבי כמי שיתפשר בתחום הגיוס, לעומת נושאים אחרים – בעיקר כאלה הנוגעים לחילולי שבת – המטרידים אותו הרבה יותר. על מועצת גדולי התורה האגודאית השתלטה התפיסה הקיצונית יותר, בעיקר בהשפעת האדמו"ר מסלונים בן ה־82, הרב שמואל ברזובסקי. אם האדמו"ר מגור היה מעוניין בפשרה, היא הייתה מתקבלת. כוחו, יחד עם האדמו"ר מבעלז שמסכים עם עמדת דגל התורה שיש להתפשר, היו משקיטים כל התנגדות.
הסיבה לכך שהאדמו"ר מגור לא מוכן לפשרה, נובעת ממה שהוא תופס כהפרת ההתחייבות שהעניק ראש הממשלה נתניהו לחרדים. בגור אומרים כי ראש הממשלה התחייב להעביר את חוק הגיוס הקודם שנפסל בידי בג"ץ בעזרת פסקת ההתגברות, שלשכתו התחייבה לנוסח החוק שהציע ח"כ יואב בן־צור מש"ס, ושהייתה אפילו הסכמה עקרונית לחקיקת ערך לימוד התורה בחוק יסוד. כל הצעדים הללו סוכמו לדבריהם בין נתניהו לחרדים והיו אמורים לשים סוף לעניין הגיוס, ופתאום הגיע החוק החדש של ליברמן. בסביבת האדמו"ר זועמים על עצם הפרת ההתחייבות.
שטחתי את הטענות הללו בפני ח"כ מרגי, שמכיר את הלך הרוחות, והוא בחר לגונן על עמדתו של נתניהו: "ראש הממשלה לא יכול להעביר כעת את חוק ההתגברות. כחלון חוסם את זה. חוק הגיוס הזה הוא החוק היחיד שנתניהו יכול להעביר כעת, וכך הוא פועל. אין מה להאשים את נתניהו. במקומו הייתי פועל בדיוק באותו אופן". ח"כים אחרים בש"ס, לוחמניים פחות ממרגי, אומרים לי דברים דומים אך שלא לציטוט, מחשש ללבות את המתיחות בצמרת החרדית.
להבדיל מדרעי ומכחלון, ששידרו השבוע פסימיות, מרגי משוכנע שיימצא פתרון, שהחוק יעבור ושהכנסת הנוכחית תמשיך לשעוט לעבר תאריך הבחירות הרשמי. כך או כך, דרמת הגיוס העונתית מספרת סיפור גדול קצת יותר ממשבר קואליציוני חולף. מעבר לכוחה המתעצם של האופוזיציה החוץ־מפלגתית, שמצליחה להכות שורשים גם במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, ומעבר לנוכחותה והשפעתה הדרמטית של התקשורת החרדית העצמאית, החושפת ומבקרת את המפלגות החרדיות ומשתתפת באופן פעיל בשיגור המסרים ההדדיים, נראה שמשהו משתנה בהליך קבלת ההחלטות. הסחר־מכר הפוליטי הוא כבר לא נחלתם של חברי הכנסת לבדם, ממולחים ככל שיהיו. הראשונים שהבינו את זה הם נתניהו וגפני. האדמו"רים והרבנים לא מתעניינים בשפת הדילים המקובלת בין נתניהו והחרדים, ובסופו של דבר הם האנשים שיקבלו את ההחלטה. 
