בשעת בוקר מוקדמת של יום שני השבוע התעורר י', בכיר ברבנות הראשית לישראל, לקול דפיקות חזקות על דלת ביתו. חוקרי היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית (יאל"כ) בישרו לו כי הוא עצור בחשד לעבירות הנוגעות לטוהר המידות ולשחיתות ציבורית. י' לא היה היחיד. במקביל אליו נעצרו חמישה חשודים ושמונה נוספים עוכבו לחקירה, בחשד למעורבות בעבירות שוחד והפרת אמונים. הרקע לחקירה הוא החשד כי י' קיבל שוחד מיבואני מזון בתמורה לקידום מתן אישורי כשרות למוצריהם, ובכך לפתוח את האפשרות לייבא אותם לישראל. המשטרה חושדת כי יבואני אלכוהול מחו"ל קיבלו מסרים כי אם ברצונם לייבא אלכוהול, ככל הנראה בייבוא מקביל, עליהם לשלם שוחד לאותו בכיר, מהאחראים לנושא הייבוא ברבנות הראשית, וכך לזכות בתעודת כשרות.
נכון למועד כתיבת השורות, השופטת רבקה גלט מבית משפט השלום בראשון לציון אסרה לחשוף את זהותו של י'. כל שניתן לומר הוא שמדובר בבכיר במחלקת הייבוא של אגף הכשרות ברבנות הראשית לישראל, החשוד בקבלת שוחד וטובות הנאה, בתמורה לקידום ענייני הכשרות של יבואנים ברבנות. החקירה מנוהלת על ידי משטרת ישראל בשיתוף פעולה עם חוקרי המכס ורשות המיסים, ובליווי הרשות לאיסור הלבנת הון והמחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה.
י' מצידו טען להגנתו בפני החוקרים כי היבואנים הם שהציעו לו שוחד, אך הוא דחה אותם. במשטרה לא ממש משתכנעים, ואומרים כי בידיהם ראיות לכך שי' קיבל סכומי כסף והטבות אחרות בתמורה לקידום ההליכים ברבנות. במסגרת הפשיטות והחיפושים שנערכו בבתיהם ובמשרדיהם של המעורבים, נתפסו סכומי כסף המגיעים למאות אלפי שקלים. בהודעה מטעם המשטרה נאמר כי "משטרת ישראל תמשיך לחקור ולחשוף עבירות שחיתות מסוג אלה, המעיבות על שגרת החיים התקינה של אזרחים נורמטיביים שומרי חוק, ותמשיך לחתור להגיע לחקר האמת בכל מקום בו עולה חשד לשחיתות ציבורית הפוגעת בסדרי השלטון".
החשדות הנוכחיים אינם מפתיעים את מי שמצויים בעולם הכשרות וייבוא המזון – לא את היבואנים, לא את משגיחי הכשרות ובוודאי לא את הכלכלנים, שכבר שנים מתריעים כי העיוותים והקומבינות בעולם הכשרות נוגעים לכיסו של כל אזרח ומשפיעים לרעה על יוקר המחיה.
כדי להמחיש במה מדובר, נפתח בכוסית ויסקי. למעלה מ־100 שנה שמזקקת ג'ק דניאלס במדינת טנסי שבארה"ב מייצרת את אחד ממותגי האלכוהול המפורסמים והפופולריים בעולם. בקבוקי ג'ק דניאלס נמכרים בישראל זה שנים, לא לפני בדיקה שערכה בזמנו מחלקת הייבוא ברבנות, שבה אושר כי המפעל כשר. העובדה שחברה אחת בלבד מייבאת את הבקבוקים ארצה, ללא תחרות, גרמה לכך שהצרכנים ישלמו ביוקר. אתר מכירת האלכוהול 'פאנקו' החליט לבצע מהפכה בתחום, ולייבא את המשקה המוכר לישראל בייבוא מקביל. כלומר, לא לקנות את הבקבוקים בישראל מהיבואן המקומי, אלא לרכוש אותם ישירות מהמפעל, להביאם ארצה ולמכור במחיר זול יותר.
מנכ"ל האתר, אורי צרור, הופתע לגלות ביוני 2016 את הודעת הרבנות הראשית, שלפיה "בוטלה תעודת הכשרות לוויסקי ג'וני ווקר של היבואן פאנקו בכל סוגי המשקה, ולפיכך ציון הכשרות על המוצר אינו נכון". במילים פשוטות: מדובר באותם בקבוקים שיוצרו באותו מפעל ובאותם מועדים, אך בקבוק אחד יהיה כשר משום שיובא על ידי היבואן הרשמי, ואילו בקבוק שני לא יהיה כשר משום שיובא על ידי מתחרהו. ב'פאנקו' הגישו תביעה נגד הרבנות בגין לשון הרע ונזיקין בסך 250 אלף שקל, וטענו כי הפרסום שהטיל ספק בכשרות מוצריהם שקרי. "הרבנות לא טרחה, קודם לפרסום באתר, לפנות לקבוצת פאנקו על מנת לקבל את תגובתה", נכתב בתביעה. "יותר מכך, הגדילה הרבנות לעשות והודיעה כי יש לרכוש ויסקי ג'ק דניאלס באמצעות יבואן מתחרה, תוך נקיבת שמו המפורש".
תעשייה של מאכערים
כיצד כל זה קורה? הכירו את מחלקת ייבוא ברבנות הראשית, המנפקת אישורי כשרות על מוצרים מיובאים ומשפיעה רבות על המשק בישראל ועל יוקר המחיה. ללא אישורם של אנשי המחלקה, המוצר המיובא לא יוכל להימכר לרשתות הגדולות, למלונות וכדומה, ומאמצי היבואנים ירדו לטמיון. בשנת 2017 למשל, המחלקה הנחתה וליוותה כ־1,750 יבואני מזון, והנפיקה כ־6,000 תעודות כשרות חדשות. לטענת גורמים הבקיאים בתחום, המחלקה פועלת בערפל מנהלי היוצר קרקע פורייה לבעיות שחיתות.
עו"ד עמיחי פילבר היה שם, והוא מכיר את התחום באופן אישי. עד לא מזמן שימש פילבר ראש תחום הכשרות במשרד לשירותי דת. כאשר ניסה להסדיר ולתקן את מערך הכשרות בכלל ואת מחלקת הייבוא בפרט, הוא נחסם על ידי אנשי הרבנות ומצא את דרכו החוצה.
בעיתוי מעניין, במקביל לפרוץ חקירת המשטרה באגף הכשרות, יפרסם פילבר בשבוע הבא דו"ח מקיף שכתב במסגרת 'פורום קהלת' על מערך הכשרות בישראל. ב־120 עמודי הדו"ח חושף פילבר את כשליה של המערכת, אך גם מציע תוכניות הבראה רלוונטיות. באופן מתבקש, מחלקת הייבוא זוכה לפרק נרחב בדו"ח, שבו חושף פילבר את הבעיות, בין היתר אלו העומדות ברקע חקירת המשטרה. בשיחה שקיימנו עמו הוא מסכם את עיקרי טיעוניו.
"ישנו פער גדול בין התנהלות הרבנות בתוך הארץ, להתנהלות שלה מול מוצרים מיובאים מחו"ל", פותח פילבר. "אדם שמקים עסק במדינת ישראל פונה לרבנות, היא באה לבדוק את הכשרות שלו, ואומרת מה הוא צריך לעשות כדי לקבל תעודה. אם הוא מבצע את הדרישות, הוא מקבל תעודה. זו מערכת אקטיבית. אבל בנוגע לייבוא, מערכת הכשרות היא פסיבית. נניח שיש מפעל בחו"ל עם הכשרות הכי מהודרת בעולם שכל יהודי ארה"ב אוכלים ממנו, הרבנות לא תיתן לי לייבא ממנו. אני צריך להביא אישור מנותן הכשרות בחו"ל על כל מוצר ומוצר, ואז ועדה ברבנות תדון אם היא נותנת לי תעודה, כאשר ההחלטה שלה נסמכת על קריטריונים עמומים מאוד.
"למשל, יש קריטריון שלפיו נותן כשרות בחו"ל צריך להיות מי ש'הוסמך לרבנות על ידי רבנים מוכרים', או שיש לו 'כפיפות מלאה להנחיה הלכתית של לפחות רב אחד שהוא אישיות תורנית מוכרת'. מה ההגדרה של רבנים מוכרים? אין. הכול נתון לשיקול הדעת שלהם. כלומר, גם אחרי שהבאת את כל המסמכים, הם לא חייבים לתת לך כשרות. בכל העולם הרבנות הכירה רק ב־93 רבנים שיכולים לתת כשרות. זה מצב אבסורדי, רק בישראל יש כמה מאות. צריך להבין, אין מחלוקת שהמוצרים הללו כשרים לגמרי. זה נטו עניין בירוקרטי של הרבנות".
כלומר, היבואן תלוי ברצונם החופשי של אנשי מחלקת הייבוא ובמערכת היחסים והאינטרסים שלו מולם?
"נכון, וכל זה מתנקז למחלקה שיושב בה בעצם רק אדם אחד. הוועדה מונה שלושה חברי מועצת הרבנות, אבל בסוף היא לא מתכנסת כל יום. אותו אדם מנהל בפועל 1,700 יבואנים. הוא זה שמנפיק את האישורים ומנהל את הכול. נראה שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, ואף אחד לא יודע ולא רואה. אני סבור שמול כמות גדולה כל־כך של יבואנים, אדם אחד עם שתי מזכירות לא באמת יכול לבצע את העבודה. 7,000 מוצרים זה אומר 30 מוצרים ביום. אין סיכוי. וכאשר אנחנו יודעים שאין הלימה בין לוח הזמנים לכמות המוצרים, וכשאין עין שנייה שרואה כיצד נעשים הדברים, הכול יכול להתרחש".
וזה לא הכול. עו"ד פילבר חושף בדו"ח את תעשיית המאכערים, המנצלים את חוסר האונים של היבואנים מול דרישות הכשרות של הרבנות, ומנהלים שוק מפוקפק בחסות אותה רבנות. פילבר טוען כי "יבואן שרוצה לקבל אישור כשרות צריך להביא אישור מהרב בחו"ל שמשגיח על המפעל, כאשר באותו מסמך הרב צריך לפרט אילו קשיים הלכתיים עמדו בפניו וכיצד הוא פתר אותם", מסביר עו"ד פילבר. "ליבואנים אין מושג מה רוצים מהם, ואיך לבצע את זה. אז הם עושים בירור ומגלים שיש מאכער שאם תשלם לו אלפי ולפעמים עשרות אלפי דולרים, הוא יפנה עבורך לרב המשגיח וישיג לך את כל המסמכים.
"במקום שהרבנות עצמה תיצור קשר עם הרב ותבדוק את הכשרות, ושהיבואן ישלם לה מה שבאמת צריך לשלם, היבואן הפך להיות מתווך הכשרות. נוצרה רגולציה מיותרת, ויש מי שמנצל אותה. ליבואן אין כלים. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים כיצד אותו מאכער משיג את המסמכים, והאם הכסף שהוא מקבל מגיע כתשלום עבור השירות או שהוא מתחלק גם לגורמים אחרים. כל נושא הכשרות מעבר לים מתנהל כמו שוק. אין עין בוחנת".
לדברי פילבר, המצב דומה במחלקת שחיטת חו"ל, והוא יוצר לא רק פתח לשחיתות אלא גם בעיות כשרות. "כדי לייבא בשר מחו"ל, הרבנות שולחת צוות שוחטים. בכל הוצאות הצוות, החל מהטיסה, דרך הלינה והאוכל, נושא היבואן. כך נוצרת זיקה מאוד בעייתית. יבואנים יכולים למשל להוציא את השוחטים לימי טיול מפנקים. מאחר שאין שכר קבוע, מתנהל משא ומתן של היבואן מול ראש הצוות. בשל מחסור בראשי צוותים, לעתים היבואן נאלץ לשלם מחיר מופקע עבור הצוות. הבעיה היא שאין על הצוות הזה פיקוח. בסוף כל שבוע ראש הצוות שולח בפקס דו"ח בכתב יד לרבנות בארץ, ומדווח על תוצרי השבוע. אם הצוות יחליט יחד עם היבואן לעשות איזו קומבינה, אין דרך לעלות על זה. בדו"ח שכתבתי אני מציע לעבור לדיווח יומי באמצעות מחשב. הרי הברקוד של המוצרים והבשר נותן מידע מתי בדיוק כל בשר נשחט, רק הרבנות עדיין מאחור. מעבר למחשבים יאפשר לרבנות בארץ פיקוח בזמן אמת על פעילות הצוות. ובכלל, כל העבודה אינה מוסדרת בחוק. הגיע הזמן להסדיר את זה".
הטענה של הרבנות היא שאם רוצים ייעול ופיקוח, צריך לשם כך תקציב.
"אם הייתה להם תוכנית הסדרה והם היו באים ואומרים 'הנה, זה המבנה הארגוני החדש, לא נותנים לנו תקציב', הייתי מקבל את הטענה. אבל זה לא המצב. אין שום תוכנית. סתם לומר אין תקציב? ומה אם מחר יהיה תקציב? אין תוכנית. לכן חיברתי את הדו"ח".
התנהלות הרבנות מאפשרת ליבואנים הרשמיים להיאבק ביוזמות של ייבוא מקביל ולהקשות עליהן, וכך למנוע תחרות והורדת מחירים. כאמור, היבואן המקביל נדרש להביא את אישור המשגיח המקומי כי המפעל כשר, אף שאותו מפעל כבר קיבל את אישור הרבנות בעבור היבואן הרשמי. הרבנות יודעת זאת, ובכל זאת דורשת אישור נוסף. יבואנים מקבילים מתלוננים לא אחת כי המפעל אינו מעביר להם את האישור כתוצאה מלחץ היבואן הראשי, ולכן המוצרים שהם מייבאים אינם מוכרים על ידי הרבנות בישראל, למרות היותם כשרים ומוכרים על ידה.
מעשה בשוקולד
זו לא הפעם הראשונה שבה נושא הכשרות בחו"ל מגיע לטיפולה של משטרת ישראל. ביולי 2016 פשטו חוקרי מפלג ההונאה של משטרת ירושלים על בתיהם של כמה מעובדי המועצה הדתית בירושלים. במסגרת הפשיטה נעצרו ועוכבו לחקירה חמישה בכירים שיוחסו להם עבירות הונאה, מרמה והפרת אמונים. במסגרת החקירה הנמשכת עד עתה הם חשודים במינוי מקורבים, בטיסות לחו"ל על חשבון ספקים ונותני שירות ובקבלת כספים. אחד העובדים חשוד כי טס לחו"ל לכאורה כדי להכשיר מפעל המייצר משחת שיניים, כאשר המפעל מימן באופן מלא את שהותו בחו"ל עם אשתו, כל זאת בשעה שהוא כלל אינו יודע אנגלית ולא יכול לתקשר עם המושגחים.
כאמור, פילבר סבור כי הבעיה איננה רק במתן פתח לשחיתות ואיננה נוגעת רק לאיכות הכשרות. המצב הנוכחי משפיע ישירות על יוקר המחיה בישראל. "בגלל המכשולים שהרבנות מערימה בנושא הכשרות בחו"ל, יבואנים לא מצליחים לייבא מוצרים חדשים או בייבוא מקביל, אף שהם כשרים למהדרין, וזה גורם אוטומטית להעלאת מחירים", קובע פילבר, וממחיש את הדברים בדוגמה מתוקה, אבל כזו שהיא אחת מני רבות. "קח למשל את עוגיות אוראו. בעבר היינו משלמים 20 שקלים לחבילה, כי היה יבואן אחד בלבד שייבא ממפעל אחד בלבד, ללא תחרות. למרות הקשיים של הרבנות, עוד יבואנים החלו בייבוא מקביל, והיום חבילה עולה בין 5 ל־7 שקלים. את התשלום למאכערים היבואן לא נושא על גבו אלא מגלגל על מחיר המוצרים, כך שניתן להוזיל אותם עוד יותר".
דוגמה נוספת היא שוקולד נוטלה, השייך לחברת 'פררו' האיטלקית (יצרנית המותג 'פררו־רושה'). רשת 'ויקטורי' מכרה את המוצר בייבוא מקביל במחירים נמוכים יותר, ונחסמה. בראיון ל'גלובס' סיפר אייל רביד, מנכ"ל הרשת ומבעלי השליטה בה: "מכרנו אריזה של 840 גרם ב־24.90 שקל, אותו מחיר שבו נמכר מוצר שמכיל 750 גרם. היינו מייבאים את נוטלה מהמפעל בפולין, אותו מפעל שמייצר לארץ היום. הרבנות יודעת שהסחורה יוצאת מהמפעל הזה, כי יש רק מפעל אחד בפולין שמייצר נוטלה, וכל המפעל כשר. כל עוד לא הייתה לפררו־רושה נציגות בארץ, לא הייתה להנהלת המפעל בעיה לשחרר תעודות כשרות ולא הפריע לה שנכנס ייבוא מקביל לארץ. נהפוך הוא. אבל ברגע שהחברה הבינלאומית לקחה את המושכות בארץ והקימה נציגות, תעודת הכשרות התפוגגה".
יבואנים אחרים שכן הצליחו להשיג את האישור הנכסף הביאו למהפכת מחירים, ולא רק בעוגיות אוראו. שישיית בירה 'קורונה' נמכרה ב־70 שקלים, והיום המחיר צנח לכ־40 שקלים. חובבי הקפה ודאי זוכרים כי בעבר הם שילמו עבור צנצנת 'ג'ייקובס' כ־40 שקלים. היום היא עולה 20 שקלים. ואפשר להמשיך ולהביא עוד ועוד דוגמאות. נותר רק לדמיין כיצד ייראה סל הקניות שלנו כאשר הרבנות תשחרר את כל המוצרים הכשרים לייבוא מקביל, ותפסיק להקשות על היבואנים.
בשנת 2016 החליטה ממשלת ישראל על "רפורמת הקורנפלקס", שמטרתה להקל על היבואנים המקבילים לייבא לארץ מוצרים ולהוזיל את סל הקניות של הצרכן הישראלי. הרבנות התנגדה לרפורמה המהפכנית במשך זמן רב, מאחר שהמדינה לא עמדה בדרישות הרבנות בנוגע לכשרות. בין המתנגדים, אגב, היה אותו י'. כפי שטען אייל רביד מ'ויקטורי' בוועדת הכלכלה של הכנסת, שר האוצר כחלון "לא נתן את הדעת על כך ששמירה על סטטוס־קוו בנושא הכשרות עלולה להפוך את הרפורמה לריקה מתוכן. אם יבואן חדש צריך להביא מסמכים מקוריים של היצרן, לא יהיה יבואן חדש".
בסופו של דבר הגיעה הרבנות להסדר עם משרד האוצר. "ההסכמה במסגרת רפורמת הקורנפלקס הקלה מעט את המצב, אך בתכל'ס הותירה תנאים קשים מאוד על היבואנים, וכל זה רק כפיילוט לשנה אחת", קובע עו"ד פילבר, ומוסיף כי "בבירור שערכתי במחלקת הייבוא ברבנות לא ידעו להגיד לי כמה מפעלים פוטנציאליים עומדים בכלל בתנאים המחמירים". פילבר משוכנע כי אימוץ הדו"ח שלו עשוי לחולל את "מהפכת הסלולר" הבאה של ישראל, הפעם בתחום המזון.
תגובת הרבנות
ברבנות טוענים בתגובה כי הצעותיו של פילבר "שייכות למישור התיאורטי", וכי הם "נבחנו ונמצאו כלא ישימים מסיבות שאינם בשליטת הרבנות הראשית".
בנוגע לטענה כי הרבנות התנגדה לרפורמת הקורנפלקס אומרים שם כי "ההפך הוא הנכון, אך הגורמים שהובילו את הרפורמה לא ראו לנכון לשתף את הרבנות בהליך. הרבנות נתקלה בבקשות של יבואנים, בלי שהיא מצוידת בסמכויות ומשאבים שיאפשרו לה למנוע את הטעיית הציבור בתחום הכשרות. בפיילוט שיצא לדרך לאחרונה נקבעו הנחיות ברורות להקל על היבואנים באופן שיבטיח את הכשרות וגם יאפשר פתיחת השוק לתחרות. ברבנות הוקצו משאבים רבים לפיתוח מערכת ממוחשבת המקלה על היבואנים, מייעלת את הבדיקה ומתעדת את הליך קבלת האישורים. הרבנות הראשית לישראל שמחה להיות שותפה במאמצים להוזלת יוקר המחיה, במקביל למאמצים לוודא כי הצרכן מקבל אוכל כשר".
בנוגע לטענה כי המחלקה פועלת על ידי איש אחד וללא נהלים ברורים: "מחלקת הייבוא ברבנות הראשית כפופה לוועדת הייבוא של מועצת הרבנות הראשית, שההכרה ברבנים או בגופי כשרות נתונה בסמכותה. בוועדה מכהנים בין היתר חברי מועצת הרבנות הראשית ויועמ"ש הרבנות בחינת הבקשות נעשית בהתאם לתבחינים ברורים, שקופים וענייניים".
בנוגע לטענה כי גופי הכשרות והיבואנים מכשילים יבואנים מתחרים: "הרבנות מודעת לכך שלעתים יצרנים ויבואנים עושים לכאורה יד אחת למנוע תחרות. הרבנות עושה כל שביכולתה למנוע מקרים כאלו, אך אין לה הכלים הרגולטורים והמשפטיים למנוע אותם".
לעניין הטענה על שחיטת חו"ל ותנאי המשגיחים: "מועצת הרבנות הראשית אישרה בשנים האחרונות כללים לשיבוץ צוותי שחיטה, באופן שיצמצם את הזיקה בינם ליבואנים. בסמכותה של הרבנות להסמיך צוותי שחיטה הפועלים באופן עצמאי מול הגופים המייבאים בשר מחו"ל, והיא פועלת לתגבר את הצוותים. תנאי העסקתם אינם בתחום האחריות של הרבנות. הרבנות הקימה מערך פיקוח המסייר במפעלים בחו"ל ועומד על יישום נהלי הרבנות. מפקחים אלו נבחרו בהליך מכרזי לאחר שעמדו בתנאי סף מחמירים ואינם מקבלים שכר מהיבואנים". 
