יישובי המועצה האזורית הר חברון אינם נמצאים במרחק 20 דקות נסיעה מתל־אביב או רבע שעה מירושלים, ומצויים פחות בשגרת שיח ההתנצחויות בין ימין לשמאל. אבל דווקא שם בחר בשבוע שעבר ח"כ איתן כבל (העבודה) לפתוח במסע להצגת התוכנית המדינית שלו, "תוכנית ההתפכחות", לפני תושבי יהודה ושומרון. "אתם הטסט שלי", אמר כבל ביום שלישי לראשי היישובים, שישבו מולו בלשכתו של יו"ר המועצה יוחאי דמרי.
"בחרתי להתחיל באזור הזה כי הוא מייצג את הדאגה שלי בצורה הכי טובה, כאן רואים שאנחנו דוהרים לתוך מדינה אחת לשני עמים. כאן יש מאות אלפי פלסטינים לעומת מספר קטן מאוד של יהודים. ויש פה אנשים טובים, יש לי פה כל כך הרבה חברים, אבל אנחנו לא באמת חושבים על עתיד הנכדים והנינים שלנו באזור הזה. בשורה התחתונה, ההורים שלי לא הגיעו מתימן כדי לחיות במדינה עם רוב ערבי".
כבל עוזב ליום שלם כמעט את המרוץ לפריימריז במפלגה, שצפויה להיאבק על מספר חד־ספרתי של מנדטים, ומגיע לדבר עם האזרח הימני, זה שבוודאות לא יצביע בשבילו בקלפי. בזמן הזה מכתתים חבריו לעבודה את רגליהם בחוגי בית ובמפגשים עם חברי המפלגה, אלו שיחרצו את גורלם בקרוב מאוד. אבל נראה שכבל כבר מביט הלאה משם, ליום שאחרי גבאי ולפתיחת המערכה על ראשות מפלגת העבודה מחדש, בשאיפה לעבור מאחורי הקלעים אל קדמת הבמה לתפקיד המנהיג, זה שמחזיק בתוכניות.
לסיור של כבל מתלווה גם טוני, תושב היישוב פני־קדם ששמע שהוא מגיע לאזור. בסוסיא העתיקה, כשהוא אוחז בכוס יין מתוצרת מקומית, שומע כבל על ההתיישבות היהודית הענפה שהתקיימה במקום בהדרכתו של דמרי. "ברור שהם הגיעו לפה בגלל מזג האוויר הנהדר. אפילו מזגן לא צריך להדליק פה", הוא צוחק. שיא אוגוסט עם בריזה של סוף אוקטובר בתל־אביב. כבל מכיר את האזור בעיקר מהמילואים שהוא עוד עושה פה מפעם לפעם, ובנסיעה לעתניאל מצביע דמרי על השינויים האסטרטגיים בשטח – נקודות אחיזה חדשות שמוקמות חדשות לבקרים בידי הפלסטינים משני צידי הכביש בניסיון לייצר רצף טריטוריאלי.
"הם לומדים את זה מהספרים שלכם", אומר לו כבל בחיוך, "ההתנהלות שלהם עכשיו היא מעולם התוכן היהודי. מה זה מאחזים בלתי חוקיים? אתה מיילל ובוכה על מה שאתם עשיתם שנים. זו זעקת הקוזאק הנגזל". ראש המועצה עונה לו: "גם הם עשו את זה כבר בשנות ה־80. אני אראה לך עיר שלמה שנבנתה בניגוד לסיכומים על ידי הרשות הפלסטינית. בעבר הפלסטינים אולי לא היו במודעות, אבל עכשיו יש להם שר לענייני התנחלויות והם יודעים לעשות".
כבל לא חושש להניח את הדברים בפני ראש המועצה ובהמשך בפני ראשי היישובים. מבחינתו, הם פועלים נגד החזון הציוני ומסכנים את קיומו. ואילו מבחינתם, כבל התעייף מהמאבק הציוני ולכן עליו להניח להם להמשיך בו.
גם כשחבר הכנסת מהעבודה מזכיר שהיה הראשון שהניח את הצעת חוק פינוי־פיצוי ביהודה ושומרון לפני כ־15 שנים, והיום הוא מציע פיצויים למי מהתושבים היהודים שייכנסו לתוך הגושים, זה עובר לו בהקשבה ובכבוד. כבל מחד גיסא ואנשי המועצה מאידך גיסא מקשיבים ומידיינים בכבוד במשך שעות ארוכות, מתוך הבנה שהמחלוקות הן חלק מעמוד השדרה היהודי, אבל הבסיס הוא חיים ביחד. השיח המקצין בחברה הישראלית, ברשתות החברתיות בעיקר, לא הגיע לדרום הר חברון.
התקשורת בין כבל וראש המועצה הר חברון נעשית בדרך כלל דרך פניות הציבור לוועדת הכלכלה שבראשה עומד כבל, ושם נידונים ענייני התחבורה באזור. אפילו ריב שכנים במועצה הגיע עד לשכתו. "יוחאי ואני בידידות אמיתית. גם התושבים רואים בי חבר כנסת שמתעסק בענייניהם בלי קשר לימין שמאל. לא הייתי בא אם הייתי יודע שיוחאי הוא משיחיסט מ'מגלגלי העיניים'. אגב, כאלה יש גם בשמאל", מעיר כבל.
עוף מוזר במדרשייה
לפני המפגש עם כבל ודמרי אני עושה את הדרך מירושלים לסוסיא עם הצלמת מרים צחי, שלאורך כל הדרך מספרת על הפיגועים שפקדו את האזור. בהמשך, כאשר הסיור עוצר בעתניאל, אנחנו פוגשים את בני הנוער שעסוקים בבניית מצפה ואמפיתיאטרון קטן שהם יחנכו ביום חמישי. "הנוער בעתניאל היה מפורק אחרי הפיגועים פה, חטיפת שלושת הנערים ורצח דפנה מאיר ז"ל, והתחיל לייצר בלגן בכביש", מתאר יוחאי את השבר שפקד את הדור הצעיר.
אך בהמשך תיעלו בני הנוער את הכוחות שלהם מבלגנים להתחדשות. הם התחילו לבנות שביל מסביב ליישוב ואז שיפצו מעיין, ובגיוס המונים הצליחו לאסוף רבע מיליון שקלים לטובת המצפה. כבל מקבל סקירה קצרה על האזור, טופח לאחד החבר'ה על הגב ואומר "יישר כוח", אבל סיכוי גדול שבתוכנית הפינוי־פיצוי של איש העבודה היישוב הזה כלל לא אמור לעמוד על תילו לעתיד לבוא.
לכבל אין מפות, הוא גם לא העביר עדיין קו. הוא מחזיק בעיקרון הפשוט שלפיו גושי התנחלויות יישמרו, יהודים המתגוררים מחוצה להם יקבלו פיצוי ויעברו פנימה, ובשטחים המפונים יחזיק הצבא עד למציאת פרטנר למשא ומתן, אם ירצה השם. מתברר שלמרות התוכניות מרחיקות הלכת של כבל ליהודה ושומרון, יש לו מכרים רבים בהתיישבות ממדרשיית נעם שבה למד בצעירותו, וחלקם מגיעים בנקודות שונות בסיור לדרוש בשלומו.
"נראה שהיית עוף מוזר בין כל החבר'ה שלך, בטח גם היחיד שיצא משם מצביע לעבודה", אני אומרת לו. כבל מספר שכבר במדרשייה חבריו היו מבקשים ממנו "איתן, תשגע את המורה", והוא נענה ברצון לאתגר ושואל מתי מפנים התנחלות כזו או אחרת.
אנחנו מגיעים למועצה האזורית, לעיקר השיחה המתוחה הצפויה להתנהל בין כבל לראשי היישובים. לפני כן, דמרי מספר לי שפוליטיקאים לא פוקדים כמעט את האזור, כפי שהם פוקדים את גוש עציון, את בנימין ואת השומרון, בטח לא חברי מרכז־שמאל. יו"ר יש עתיד יאיר לפיד, יו"ר העבודה לשעבר יצחק (בוז'י) הרצוג וגם היו"ר הנוכחי אבי גבאי טרם הגיעו לפגישה איתו כדי לראות מה קורה בחלקה המזרחי של מפת ארץ ישראל, אך בשבוע שעבר הגיעו למקום, באותו היום, ח"כ מאיר כהן (יש עתיד) ואחריו כבל עם תוכנית ההתנתקות/התפכחות שלו. אולי משהו מתחיל להשתנות גם כאן.
חלק אינטגרלי מהסיורים בהתיישבות כוללים יין, אוכל טעים ותוצרת חקלאית משובחת. זה עוזר בהסרת המחסומים מול גדולי המתנגדים להתיישבות. בלשכתו של דמרי נערך בעבור כבל שולחן גדול וגדוש מטעמים, וראש המועצה שטח את תוכניתו לעתיד ההתיישבות, אשר כוללת לוחמה עיקשת בטרור, שיתופי פעולה על בסיס כלכלי והגירה פלסטינית החוצה. "אתה אדם מאוד רומנטי ומסדר את הנתונים לפי השקפת עולמך", משיב לו כבל, "אבל מאחורי הרומנטיקה יש מדינה אחת לשני עמים, שזה מבחינתי סוף התנועה הציונית".
כבל מצליח להוקיע את ההתיישבות בלבביות. הוא לא שונא את המתיישבים ומדבר אליהם בכבוד, אבל בטוח שהם טועים לחלוטין בהשקפת עולמם. את התזה שלו הוא מציג לפניהם בנועם מפתיע. "אחד הדברים שאני לא מוכן להתווכח עליהם הוא כמה ערבים וכמה יהודים יש כאן. נקודת המוצא היא ששליש מתושבי המקום בישראל וביו"ש הם ערבים־פלסטינים. 40 מתוך 120 חברי כנסת. הם לא הולכים לשום מקום. הם ינצחו אותנו פה בסוף לא בכוח הנשק אלא כי הם כאן. אתם מנסים לעשות פה את מה שלא היה במשך אלפי השנים של תחייתנו".
דמרי מזכיר לו כי ההתיישבות וכיבוש הארץ לא החלו ב־67' אלא הרבה קודם לכן, ודווקא על ידי ממשלות השמאל. "מה שאנחנו עושים זה מה שעשית פה במדינה הערבית ב־49', במשך 17 שנים ובניגוד להחלטת האו"ם. אולי תחזיר גם את כל האזור של עכו צפונה?" בשלב הזה זורמים לתוך החדר ראשי היישובים וחברי המועצות של עתניאל, מעון, בית־חג"י, עשהאל, שמעה וחירן. "אנחנו מארחים היום מכר ותיק, איש אמת. לא נאהב את כל מה שהוא אומר, אבל כמו בזוגיות, מדברים על הכול. יודעים להיות במחלוקת ולהישאר חברים".
ובכן, המבחן הראשון של כבל במפגשים מול ההתיישבות יוצא לדרך. "אתם מובילים אותנו לקץ הציונות. זה אזור מדהים, קל מאוד להתאהב באזור הזה, אבל בשורה התחתונה יש פה רוב פלסטיני. אני מכיר את החברים שלי שמחכים לשלום והם יודעים בדיוק איפה הקו עובר, ואני אומר להם 'חברות וחברים, בגושים שבהם יושבים 300 אלף יהודים ו־90 אלף פלסטינים זה שלנו. מה שמעבר להם, שם יש רוב פלסטיני, יהיה נתון למו"מ. צה"ל ימשיך להישאר שם עד למצב שבו נוכל לשבת ולדבר.
"אני רק חושש שיבוא היום וזה לא יהיה אפשרי. אני בא אליכם לבית, ואתם עושים דברים מדהימים, אבל הדבר היוצא מהכלל הזה מוביל לקץ הציונות כי תהיה פה מדינה אחת. הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני מדברים על אותו דבר. השמאל הקיצוני רוצה במדינת כל אזרחיה והימין מוביל לכך. אתם לשיטתכם עושים פה מעשה גדול, אבל מקימים פה את המדינה האחת".
כבל ממשיך: "לא סומכים על הנס. אני אדם שמאמין בביאת המשיח, אבל אנחנו לא נותנים לו זריקת זירוז. אתם אנשים מדהימים, אבל בשורה התחתונה, לאן אנחנו חותרים? אני יותר מאמין מכם ואתם מנסים לעשות פעילויות טכניות כדי לזרז אותו. מנהיגי מפא"י היו אקטיביסטיים מאוד מאוד, אבל היה שלב שהם עצרו. לו היינו מקשיבים לאנשי הימין של אז, הרי שום דבר לא היה קורה".
געגועים למפא"י
ה"שב ואל תעשה" שכבל מטיף אליו את המתיישבים מעורר התקוממות בקרב השומעים. הרי לו חוזה המדינה ודוד בן־גוריון היו נוקטים את הגישה הזאת, ישראל לא הייתה מתקיימת כבר לפני שנים ארוכות. "היית יכול לתת את אותה הרצאה לאנשי דגניה ורביבים ויד־מרדכי?" אומר לו אחד מראשי היישובים, "היית טוען נגדם 'משוגעים, למה באתם?' אתה שואל לאיזו תוצאה אנחנו מובילים – אני מביא לאותה תוצאה של אז. אתם התעייפתם מהמאבק. בניתם לכם בתים והתעייפתם. אנחנו לא התעייפנו".
דוד גוטמן יו"ר היישוב חירן משיב לכבל דברים קשים יותר. "בנימין זאב הרצל הניח את תוכנית ה'התפכחות' שלו על אוגנדה, והמצב היה פי עשרה קשה יותר מהיום. אבל אחרי זמן קצר הוא מבין וכותב ביומן שלו ש'בלי ציון זה לא ילך', וכאן זה ציון. לו היינו מתפכחים אז, לא היינו פה היום וגם לא באוגנדה".
ארי אודס, יו"ר היישוב עשהאל, גורש בעבר מגוש קטיף והוא למוד ניסיון. הוא מודע לכך שתוכנית ההתפכחות של כבל מציעה התנתקות חד־צדדית בשינוי קל: הצבא יישאר. "אני מברך על האומץ והיושרה שלך, זה מחזה נדיר בפוליטיקה. אבל אריק שרון חשב שבגירוש הוא מביא שקט לילדים ולנכדים שלו. גם אז זה היה נראה כמו התפכחות, ואת התוצאות כולנו כבר רואים היום. מה שאתה מציע הוא נסיגה חד־צדדית. אני רוצה להציע לך: במקום להתעסק בתוכניות מדיניות, תמשיך לפעול בתחום החקיקה החברתית, זה התיקון האמיתי לחברה שלנו".
כבל מקשיב לדוברים בזה אחר זה בסבלנות, כפי שהקשיבו לו. יוחאי סביון, מנהל משאבי אנוש במועצה ותושב שמעה, אומר לו: "יש לי אמונה בקהילה ובקרקע. נסיגה או יציאה מהאזור הן לא דבר שבא בחשבון. צריך לחזק את המקום ולהביא לפה צעירים, צריך לחלום אחרת כעם שצריך להוביל מדינה".
דמרי מסכם: "את פירות הבאושים מגירוש גוש קטיף אנחנו אוכלים עד היום. לא את הכול צריך לפתור כאן ועכשיו. יש רסיס שצריך ללמוד לחיות איתו. ישראל חילקה את השטח לשלושה. בוא נתחיל עם שליטה בשטח סי, שבו, גם אתה יודע, יש רוב יהודי. בינתיים לא נראה שמישהו פה הולך לתזוזה, לא הם ולא אנחנו. אני חותר ליצירת אינטרסים משותפים איתם, הם מעדיפים להיות תושבים בישראל ולא אזרחים בפלסטין. לפוליטיקאים חשובה האג'נדה ולאזרח הפשוט לא. מעניינות אותו הפרנסה והבריאות, ושיהיה טוב לילדים שלו".
השעה כבר שמונה וחצי בערב. כבל מסכם את דבריו: "כשישעיהו הנביא הזהיר מפני הבאות, חשבו 'מי יכול עלינו'. אתם לא רואים, האמונה לוקחת אתכם להתעסקות אמונית בלבד. כשהדיון הוא דתי־לאומי בסוף הוא מתפוצץ. אבל בסוף, אתם לא רוב. גם אם הימין הוא תפיסה שולטת, מנהיג שיביא תוכנית להיפרדות אמיתית, רוב החברה תתמוך בו. אני אומר לכם שטראמפ יביא תוכנית עם הרבה מוטיבים שדומים לתוכנית שלי. התפקיד שלי, הקטן, הוא להיות כמו ירמיהו או ישעיהו. אני התפכחתי, אני מקווה שתתפכחו גם אתם". 
