בחודש יוני 2019 אישר בית המשפט המחוזי תביעה ייצוגית של המועצה הישראלית לצרכנות נגד תנובה, בגין גביית מחיר מונופוליסטי מופרז עבור גבינה צהובה ארוזה בשנים 2007-2014. תנובה הגישה בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון, שהדיון בה עוכב עד להכרעה בתיק "גפניאל נגד החברה הישראלית למשקאות", שבו נדונה לראשונה עילת המחיר המונופוליסטי המופרז.
לאחרונה בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור של תנובה ולא שינה את החלטת בית המשפט המחוזי לפי יש לאשר את התביעה כייצוגית, תוך שהוא מדגיש שתנובה כלל לא טענה שעליית המחיר נבעה מעליית הוצאות הייצור.
המועצה טוענת בתביעתה כי תנובה ניצלה לרעה את מעמדה כמונופול בתחום מוצרי החלב, על מנת לגבות מחירים מופרזים בגין מחירי הגבינה הצהובה הארוזה שיצאו מפיקוח ממשלתי, וגרפה לכיסה את כספי הצרכנים.
התביעה מבוססת על חוות דעת כלכלית של פרופסור יוסי שפיגל, מבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת תל-אביב. מחוות הדעת שהזמינה המועצה, עלה שהרווח העודף של תנובה עומד על כ-235 מיליון ש"ח.
בעבר, מחירי הגבינה במשקל ומחירי הגבינה הארוזה היו תחת פיקוח, ונקבעו בהתאם לעלות הייצור בתוספת רווח. באותה תקופה הגבינה הארוזה עלתה כ-24 אחוזים יותר מהגבינה במשקל. בשנת 2007 הוסר הפיקוח על הגבינה הארוזה. תוך זמן קצר תנובה העלתה את מחיר הגבינה הארוזה, עד שמחיר זה הגיע ל-124 אחוזים יותר ממחיר הגבינה במשקל, שנותר תחת פיקוח ממשלתי.
המועצה לצרכנות טענה שתנובה יכלה להשיג מחיר זה רק באמצעות ניצול לרעה של המעמד המונופוליסטי שלה בשוק מוצרי החלב, וטענות אלה נתמכות בחוות הדעת של פרופסור שפיגל. בהליך המשפטי התברר שהמהלך של הזנקת מחירי הגבינה הצהובה נעשה על בסיס דוח שהכינה חברת הייעוץ McKinsey & Company עבור תנובה בשנת 2008. בדוח נקבע כי נוכח רמת התחליפיות הנמוכה בין גבינה ארוזה לגבינה במשקל, שמחירה נותר תחת פיקוח, תנובה יכלה להעלות באופן משמעותי את מחיר הגבינה הארוזה, ולהפיק מכך רווחי עתק. תנובה בחרה לפעול בהתאם להמלצה זו.
הגבינות הכלולות בתביעה הינן גבינת עמק (200 גרם ו-400 גרם), גלבוע, גוש חלב וטל העמק. בתקופה אליה מתייחסת התביעה, ציבור הצרכנים שילם על הגבינות הצהובות באריזה (הכלולות בתביעה) סך של כ-1.3 מיליארד שקלים.
המועצה מיוצגת על ידי עוה"ד גיל רון ונדב מיארה ממשרד גיל רון קינן ושות'.
