היועץ המשפטי של משרד האוצר, אסי מסינג, הורה שלא לאשר העברת חמישה עשר מיליון שקלים במסגרת החלטת הממשלה שצפויה לעבור ביום ראשון, לטובת חוסן קהילתי ביישובים הכפריים באזורי עדיפות לאומית בנגב, בגליל וביהודה ושמרון.
הכספים שאמורים לעבור דרך משרד ההתיישבות והמשימות הלאומיות מיועדים בעיקר עבור שמירה ובניית החוסן הקהילתי ביישובים שפונו במסגרת המלחמה, ובשגרה נמצאים גם כך באזורים מרוחקים ומאוימים ובמקומות מאותגרים. רוב הכסף יגיע ליישובי הגליל בעקבות הקריטריונים שנקבעו, לטובת שיקום קהילתי של יישובי הצפון. אלו מונים בין 1000 ל-2500 איש, ובניגוד למרבית מיישובי הדרום – לא פונו במקשה אחת אלא פוצלו למקומות קליטה שונים. תקציב נוסף יועד ליישובי העוטף בדרום והחלק הנותר ליו"ש.
לבקשת השרה אורית סטרוק נכתב כי התקציב מיועד לרכישת שירותים מקצועיים ותמיכה בפעולות להעצמת החוסן הקהילתי, השתתפות בעלות העסקת מנהל קהילה במקרים בהם מצבו הייחודי ותפקודו של היישוב מצדיק זאת, שמירה על רציפות תפקודית של מערכות קהילתיות, בהם תפקידי חרום בקהילה בעת משבר ותמיכה במועצות מפונות, מארחות ומאוימות.
למרות זאת, בחוות הדעת כתב מסינג על הקצאת הכספים דרך החטיבה להתיישבות, כי הקריטריון של אזורי עדיפות לאומית לא רלוונטי החל מה-7 באוקטובר ולא נכון להשקיע כסף רק ביישובים כפריים ולא ביישובים אחרים באותו האזור. "לא ניתן להתבסס על תבחין ביישובים המאוימים שנקבע במפת העדיפות הלאומי הכללית, וזאת לפני ה-7 באוקטובר 2023".
לדברי מסינג, "אין כל הצדקה בדבר החלוקה הגאוגרפית של ההקצאה, כאשר המשמעות היא שלא ניתן מענה תקציבי לרשויות נוספות בעלות צרכים דומים, בהיבטי איום ביטחוני או שניתן מענה תקציבי עודף בהיבטי קליטה של תושבים מפונים מאז ה-7 באוקטובר".
לאור עצירת הכספים אל מול הצורך הקריטי בתקציבי חוסן קהילתי ביישובים הכפריים בקו העימות בצפון, שיגר משה דוידוביץ, ראש המועצה האזורית מטה אשר ויו"ר פורום קו העימות, מכתב דחוף למסינג בו כבל על ההחלטה. "מכתבי זה נועד להבהיר לך את הצורך הקריטי בתקציבי החוסן הקהילתי שהושגו עבור יישובינו ע"י משרד ההתיישבות, ואשר להבנתי החלטת למנוע את העברתם".
דוידוביץ התריע כי "בשל תנאי השהייה במלונות, אנו עדים לתופעות קשות; התפוררות הסמכות ההורית, המסגרת המשפחתית והזוגית, חרדות אצל ילדים ובני נוער, קושי בתפקוד אישי ומשפחתי יומיומי, קושי בעמידה במשימות לימודיות ובמשימות פרנסה וכן קושי בהתמודדות עם אתגרים בריאותיים ואחרים – כל אלה בדרך כלל מטופלים באופן מיטבי במסגרת הקהילתית, אבל בהיעדרה/התפוררותה – הקשיים רק מתעצמים".
עוד הסביר דוידוביץ כי "הקהילה היא לעתים קרובות המניע הראשוני והבסיס הקריטי למגורים באזור, ובהעדרה/ התפרקותה חלילה – אנו עלולים לעמוד בפני שוקת שבורה, כאשר גם במצב בו האיום הביטחוני יוסר או יצומצם – היישובים לא יוכלו לשוב ולהיבנות".
דוידוביץ הדגיש בתגובה למסינג כי לא מדובר בתקציב ל"הצטיידות" ולא בתקציב ל"חוסן אישי" אלא חוסן קהילתי שנצרך בישובים קהילתיים. על השאלה מדוע לא להעניק תקציב זה באופן שוויוני ליישובים כפריים באזורים אחרים או ליישובים עירוניים בהם תקציב קהילתי אינו נדרש כלל, טען כי "היא שאלה קנטרנית ולא רלוונטית, המתעלמת מהמצב בשטח, או חסרת מודעות אליו לחלוטין".
לאזהרה הצטרפה השרה סטרוק שאמרה כי "כשתיגמר המלחמה, התוצאה של זה תהיה שלא יהיה את מי להחזיר ליישובים, הם עלולים לגמור את המלחמה כשהם לא מסוגלים לחזור ליישב את גבול הצפון. משתי הסיבות החלטתי להשקיע תקציב בחוסן קהילתי".
