בשבועות האחרונים מתנהל דיון ביחס להחזרת התושבים שפונו מיישובי עוטף עזה לבתיהם. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' אמר כי הוא מאלו שדוחפים להאיץ את המהלך, אולם זה יקרה לאחר אישור הצבא. ראש מועצת חוף אשקלון איתמר רביבו הוסיף את השיקולים האזרחיים: "יש לנו בתי ספר שנמצאים תחת מקום שמוגדר שטח צבאי סגור". תושבת כפר מימון הבהירה כי הם מעוניינים לשוב לביתם ואמרה כי "אנחנו רוצים ליישב את הנגב, אבל שהמלחמה לא תהיה לשווא".
"אני משוכנע שמקסימום מהתושבים, גם מהדרום וגם מהצפון, היו רוצים לחזור הביתה כמה שיותר מהר", אמר סמוטריץ' בתשובה לשאלת מקור ראשון. "לאף אחד לא טוב לחיות במלון, זו לא מציאות נורמלית: רחוק מהבית, מהשגרה ומהקהילה. כמה שאנחנו כמדינה וכממשלה מנסים לעטוף את המפונים במלונות או בחלופות הפינוי בכסף, בשירותים של בריאות, רווחה וחינוך, כמה שרק אפשר – זה רחוק ממציאות תקינה שגרתית של אנשים בבית, ולכן אנשים פונים אליי ורוצים לחזור הביתה".
עם זאת הבהיר שר האוצר כי הבסיס לכך הוא אישור של הצבא. "ברגע שהצבא יגיד שאפשר ביטחונית לחזור, אנחנו יודעים להעמיד את כל התנאים החומריים הנדרשים כדי לאפשר את החזרה". סמוטריץ'. העיד כי הוא מהדוחפים להחזרת התושבים: "אנחנו בשיח על זה כל הזמן. אני חושב שאני בתוך הממשלה מאלו שדוחפים להאיץ את זה כי זה מה שנכון וזה מה שבריא. זה גם מה שנכון לנו בהקשר החוסן הלאומי ותמונת הניצחון מול האויב. ברגע שהצבא יגיד שבטוח – אנחנו נדע תוך ימים, בתיאום עם ראשי הרשויות והמנהיגים המקומיים, להביא לחזרה ומיד".
במועצת חוף אשקלון, מתוך 21 יישובים, שישה פונו למקומות שונים ברחבי הארץ, בהם זיקים ונתיב העשרה. ראש המועצה איתמר רביבו ביקש להבטיח את ביטחון התושבים בטרם חזרתם: "אנחנו מאד רוצים לחזור הביתה, אבל למקום בטוח. גם אחרי שנשמע את האמירה שאפשר לחזור, נרצה לוודא שכך הם פני הדברים. אחרי חוויה של 20 שנה של טרור וטפטופים, אנחנו רוצים לחזור למקום מוגן. אני מציע לכל פקיד ולכל מפקד, לפני שהוא מקבל החלטה לחזור לכל אחד מיישובי עוטף לישון שם יום-יומיים ולהחליט אם זה מקום שאפשר לחיות בו ולהביא לשם ילדים. אנחנו הראשונים שרוצים לחזור הביתה, שם הלב והביטחון. כרגע זה לא המצב".
לבקשת מקור ראשון, רביבו שרטט את קווי החזרה: "שטח חיץ שאף אחד לא נכנס אליו, דאגה לכל מרכיבי הביטחון והבטחה שלא לוקחים נשקים מהיישובים בטענות לחשש מגניבה. בנוסף, שלא פתאום יגיעו חקלאים ויתחילו לזרוע ורועי צאן שיתקרבו לגדר".
מלבד העניין הביטחוני, רביבו העלה גם את הסוגיות האזרחיות. "אם זה יהיה עוד ארבעה חודשים, מה קורה עם תלמידים שלומדים בבתי ספר שעברו כבר טלטלה אחת? יש לנו בתי ספר שנמצאים תחת מקום שמוגדר שטח צבאי סגור, חוזרים ליישובים שאין בהם לימודים? השיקול הביטחוני מכריע וראשון במעלה, אבל לא כל הראייה היא ביטחונית, לצדו יש שיקולים אזרחיים".
"אני גם פועל כדי שהתושבים יחזרו, אני רק רוצה שהם יחזרו בביטחון ושנדע לתת להם את כל המעטפת האזרחית. ישבתי עם אחד היישובים והתושבים שאלו דברים שאולי נראים שוליים, אבל הם חלק מהתמונה הכללית. שאלו אותי: 'אני עושה קנייה אונליין מהסופר, שליח יוכל להגיע אלי הביתה? המרפאה תיפתח או לא?'".
שפרה צור אריה מכפר מימון נמצאת בבית מלון בירושלים מאז שמחת תורה. "ירושלים מקום נחמד לגור בו", היא אמרה, "אבל לא בקונספט הזה. לא ניתן לקיים חיי משפחה בריאים בבית מלון. אין גבולות, פרטיות, כביסה, אוכל שאוהבים, מערכות חינוך – כל מה שמשפחה צריכה. להכל נמצאו פתרונות, אבל זו לא השגרה שאנחנו מעוניינים בה".
לאור זאת, שפרה ציינה כי ישנן משפחות בודדות שחזרו ביוזמה פרטית הביתה. "העבודה של הרבה מאיתנו היא בדרום והנסיעה הזאת הלוך-חזור מתישה", היא אמרה. "אנחנו רוצים לקיים חיים נורמליים גם תוך כדי לחימה, זה לא הרוב המוחלט. מי שבכיתות כוננות לא עזב את היישוב והיישוב לא ננטש".
גם משפחת צור אריה נסעה בשבת חנוכה לסוף שבוע בביתה: "היה לנו חשוב להדליק נרות חנוכה בבית שלנו עם הילדים שלנו ולחוות שבת חנוכה משפחתית. היינו במקום שאנחנו מוכנים לחזור ולחיות ברעשי המלחמה וכשהיינו בבית היו הרבה מאד פיצוצים ומסוקים באוויר כל הזמן, אבל אותנו הפיצוצים לא מפחידים.
לא הייתה בעיה אישית וטכנית בגלל הרעשים מסביב", הוסיפה שפרה, "אבל אני הבנתי שככל הנראה אם אנחנו חוזרים עכשיו – זה נותן איזשהו אות ירוק למקבלי ההחלטות שהתושבים מוכנים לחזור לחיות כמו לפני שמחת תורה. ולא, ברור לנו, התושבים, שאנחנו לא מוכנים להמשיך לחיות במצב שעוד רגע יהיו טילים או ייכנסו אליי מחבלים הביתה ולי אין שום דרך להגן על עצמי ועל הילדים שלי. אנחנו רוצים ליישב את הנגב, זה לא איום, אבל אנחנו רוצים להבטיח שלא נחזור לעוד איזה סבב והמלחמה לא תהיה לשווא".
