את שמחת תורה חגגו תלמידי מכינת "עוצם" יחד עם רבני המכינה ואנשי היישוב נווה, וכשהתעוררו למחרת לקול האזעקות ופגיעות הפצמ"רים, הם הבינו שמשהו קורה ושהחג כבר לא יראה כפי שתוכנן. כבר תוך כדי החג החלו לזרום הידיעות על מה שקורה ביישובים הסמוכים ואיתם הדיווחים על הבוגרים שנפלו בקרבות הבלימה. בסופו של אותו יום קשה ועקוב מדם, ספרה המכינה 11 בוגרים שנפלו בקרבות, ומאז נפלו עוד שני בוגרים נוספים בתמרון הקרקעי.
בשיחה עם מקור ראשון, מספר הרב רעי פרץ ראש המכינה על ההתמודדות עם האובדן של 13 בוגרים מאז ה-7 באוקטובר, תוך כדי המשך בפעילות במכינה, פינויה לירושלים וחזרתה לנווה בעקבות אישור פיקוד העורף. "כואבים מאוד על החיילים. זה קשה וכל אחד מהם זה עולם ומלואו. מצד שני כולנו מבינים שהם לא מתו לשווא, אלא שהם מתו מות גיבורים", אומר הרב פרץ, "אבל זה לא רק האובדן של 13 בוגרים – עברנו בעצמנו את ה-7 באוקטובר. בשמחת תורה היינו במכינה מעל 200 תלמידים, ובמשך שעות כשהפרטים עוד לא היו ידועים העברנו עם כל התלמידים לבית מדרש שהמיגון בו יותר טוב, והבוגרים שהגיעו לחג שמרו על התלמידים".
כשהתחילו להגיע לתחנת האיסוף שנפתחה בנווה פצועים באורח קשה ואנוש מהאזור, הרב רפי פרץ הקפיץ מסוק יסעור שחילץ את הפצועים, ביחד עם בוגר המכינה שמשמש כטייס מסוקים בקבע.
"לאחר חילוץ מאות התלמידים ביום ראשון בלילה, נאלצנו להתפנות ממבנה הקבע של המכינה, ובמשך חודש וחצי היינו במתחם זמני בירושלים. עברנו תקופה מאתגרת מאוד, התנאים הפיזיים היו קשים, חלק גדול מהצוות גוייס בצו 8, ונדרשנו להגיע ללוויות ולניחומי אבלים ל-11 בוגרי המכינה שנהרגו בשבת שמחת תורה. אמנם תלמידי המכינה לא הכירו אישית את הבוגרים שנפלו בקרבות, אבל כל ידיעה על נופל מקפיצה את הלב ומעוררת את הנפשות. אנחנו ממשיכים לבנות קדימה מתוך הקושי והכאב", הוסיף ראש מכינת עוצם.
בתחילת החודש חיסל חיל האוויר את מפקד גדוד שג'עייה וסאם פרחאת, שבין היתר פיקד על המחבלים באסון הנגמ"ש במבצע צוק איתן והיה ממכוויני הפיגוע במכינה הקדם צבאית בעצמונה ב-2002. "ברור שזאת סגירת מעגל מכינתית, אבל זה לא עסק פרטי של מכינת עוצם שנפגעה ופוגעת בחזרה", מדגיש הרב פרץ ומבקש להתייחס לרוח הכללית שקמה לתחייה מאז החלה המלחמה, "הרבה כוחות חיים מתעוררים עכשיו אחרי הרבה שנים. דווקא אחרי המכה הנוראית שחטפנו והמחדלים שהיו שם. דווקא משם זה צמחו אריות, אחדות, גבורה לאומית והליכה עד הסוף. אני שומע מח"טים ומפקדי אוגדות מדברים בעוצמה ובגבורה".
כאחד שנכנס לעזה אבל גם יוצא החוצה, איך הפער בין המקומות?
"בדיוק דיברנו על זה בפלוגה. מישהו השמיע חדשות ברדיו, והכותרת הראשית הייתה על המתיחות בין ראש הממשלה לשר הביטחון. אחד מהחבר'ה, שלא גדל בציונות הדתית, התעצבן על זה ואמר, 'די, תפסיקו להוריד את הרוח, בזה אתם מתעסקים? כל יום אנחנו עוזרים אחד לשני ואתם עסוקים במלחמות ובפוליטיקות?'. לא רואים את זה בתקשורת אבל גם מבחינה מספרית אנחנו מנצחים פה בכל מערכה בענק. אצלנו בחטיבה אנחנו ביחס של הרוג אחד לנו על 350 מחבלים. יש גבורה – חברים רואים את חברים שלהם נהרגים ועדיין ממשיכים להילחם, כשאתה יוצא החוצה אתה שואל את עצמך אם התקשורת מנותקת מהרוח. לכן אמרתי לחניכים במכינה להיות כמה שפחות עם הפלאפון ולהיות כמה שיותר עם המקורות של הרוח שאפשר לשאוב מהם. אם אתה עסוק בבית המדרש בבירור ובליבון של הדברים – זה העולם האמיתי".
לפני מספר שבועות, קיבלה המכינה אישור מפיקוד העורף לחזור לנווה, בזמן שכל תושביה עדיין מפונים. "היינו האזרחים הראשונים שחזרו למועצת אשכול. יש תפיסות שונות אצל אנשים במועצה – חלק אומרים שצריך להמשיך קדימה ותומכים בחזרה כמה שיותר מהר, וחלק אומרים שלא חוזרים הביתה עד שהחמאס גמור".
"אנחנו יודעים שזאת המשימה והשליחות שלנו, והחבר'ה במקביל ללימודים עוזרים בחקלאות באזור. מדינת ישראל צריכה אנשי רוח. צדקת הדרך וההבנה שאנחנו עסוקים במלחמה הצודקת ביותר נגד הרוע, זה קריטי, זה מה שנותן את הכוח למדינה ולחיילים", מוסיף הרב פרץ ומציין כי כראש המכינה, הרבה מהתלמידים פונים אליו ואומרים שהם רוצים להתגייס לצבא. "הם רואים את החברים שלהם נפצעים ונהרגים ואני אומר להם סבלנות, עכשיו זה הזמן לבנות. כשהיינו בירושלים, אחד הדברים שהשקענו בו היה להרים את הרוח – יצאנו בשישי לשוק, ולתלפיות ולמרכז העיר והרמנו את הרוח. עכשיו כשחזרנו לנווה, אנחנו מחלקים את הכוח בין לימוד לעזרה לחקלאים שכמעט קורסים. כל בוקר הם מגיעים למכינה וממש מחכים לתלמידים. הם יודעים שזה כוח, מבחינתנו זאת שליחות לעזור לחקלאות. חלק מההורים לא קיבלו את החזרה שלנו כל כך בקלות, אבל לנו היה ברור שברגע שאפשר יהיה לחזור אנחנו לא נתמהמה. ברגע שהצבא ופיקוד העורף יאפשרו את החזרה, אנחנו מיד חוזרים. ההתיישבות היא חלק מהמשימה הלאומית שלנו. הם רצו להוציא אותנו מחבל הארץ הזה והנה אנחנו חוזרים".
הרב פרץ, שבמקביל לתפקידו כראש מכינת הוא גם רב סרן במילואים, ומשמש כמפקד פלוגת אספקה בחטיבה סדירה, ובמהלך השבוע נכנס בלילות לתוך שטח הרצועה כדי להביא אספקת ציוד ללוחמים שבפנים. "כמ"פ אספקה אנחנו נכנסים בלילה ויוצאים בבוקר", אומר הרב פרץ ומספר כי, "באחד הלילות נכנסתי לכוח הנדסה שפיצצו עשרות בניינים ממולכדים בשאטי. תדלקנו להם את הכלים, ואז שמעתי שני לוחמים בני 19 מדברים, 'תשמע, עוד 20 שנה כשהילדים שלנו יקראו את ספרי ההיסטוריה, הם יקראו על זה שהגדוד שלנו פיצץ בניינים והציל חיילים – אנחנו עושים היסטוריה'. זאת תקופה היסטורית שבה המבט שלנו והחיבור לרוח ישפיעו על איך תראה התקופה הזאת שתרים את מדינת ישראל".
