אלפים ליוו אמש (ג') למנוחות בבית העלמין הצבאי הר הרצל בירושלים, את רס"ר (במיל') מאור לביא הי"ד, תושב סוסיא, לוחם בגדוד 450 חטיבת ביסל"ח שנפל בקרב ברצועת עזה. הוא הותיר אחיו הורים, אחים ואחיות, אישה וארבע בנות. חברים, שכנים, בני משפחה, חיילים ועשרות מתנדבי איחוד הצלה באו לחלוק כבוד אחרון לאיש שהיה כל כולו אור וחסד. ענבר אלמנתו חברת ילדות שלי ואת מאור זכיתי להכיר ממנה, את החיוך, הצניעות, הבושה ומאור הפנים הגדול עליו כולם דיברו בלוויה לא היה אפשר לפספס עוד בחייו.
חברו מחפ"ק המ"פ שהיה איתו בלחימה, ונפצע לצידו באירוע שבו נפל, סיפר על החיוך הבלתי נשכח של מאור: "הפרצוף הראשון שראיתי בפלוגה היה שלך וכל מה שראיתי היה חיוך. אמרתי לך שאתה אדם צדיק ואני לומד ממך כל כך הרבה. מאור דיבר המון על אשתך והבנות ואני שאלתי אותו איך משמרים את האהבה כל השנים ואם היא לא דועכת והוא אמר שאת אשתו הוא אוהב בכל יום יותר ויותר".
בין שלל מעשי החסד וההתנדבויות שלו, היה מאור מתנדב של "איחוד הצלה" בסוסיא ובכל הר חברון, סמנכ"ל הארגון לייזר היימן הספיד אותו ואמר: "חסד כולם יודעים לעשות ואוהבים לעשות, אבל אתה עשית את זה מכל הלב. חבריך המתנדבים נפעמו בכל פעם שראו אותך בזירת אירוע, אבל לא רק הם, גם האנשים אותם הצלת נדהמו מהתפקוד שלך. הנשמה שלך הרגישה שהיא רוצה להספיק לעשות עוד ועוד הצלת חיים.
הרגשנו שאנחנו עומדים ליד אדם קדוש, היית קדוש בחייך וקדוש במותך".
לפני חמישה ימים פרסם מאור פוסט בפייסבוק על חנוכייה אותה מצא בבית בשכונת סג'עייה בעזה בזמן טיהור המבנה, וחיפש אחר בעליה: "לפני שבוע, נר שביעי של חנוכה, יצאנו לפשיטות על כמה בתים בסג'עייה. בין כל ההריסות של חדר השינה בצבצה לה החנוכיה הזאת בשידה ליד המיטה. אשמח להחזיר אותה לבעליה", כתב מאור. לפני יומיים שודר ברשת ב' קטע מראיון עם מאור בו ביקש עזרה בהשבת החנוכיה לבעליה.
מאור הי"ד, ענבר וארבע בנותיהן – הדר, שני, שחר ועדי, התגוררו בסוסיא שבהר חברון בשלוש וחצי השנים האחרונות, אהרון צוהר, שכן וחבר קרוב של מאור אמר עליו: "הייתי כל כולך אור, מאור פנים, כשמך מאור. המילה הראשונה שקפצה לי כשחשבתי עליך היא 'הנני', היית כל כך הנני, הנני לעזרה, הנני למלחמה, הנני לחסד, הנני לעזרה לכל ילד ונער ביישוב. היית חייל של כלל ישראל, תמיד נחלץ לכל מה שצריך, תמיד מוכן ותמיד הנני. ענוונתן וזריז.
היית איש אמת, ישר כמו פלס. תמיד היית בנועם עם הבריות איזה כיף היה להיות איתך לעבוד איתך ידי זהב, לב זהב.
הפנים שלך היו מספרות אותך, ראו על הפנים שלך כמה אתה חותר לאמת, כמה חשובה לך התורה, כל דבר שעשית עשית עד הסוף. תמיד היית זה שמארגן, ויחד עם זה שהפנים שלך היו לכלל היה לך כבוד ודאגה לאשתך, היית אבא למופת, ומחנך לדוגמא לבנות שלך. איזה קורבן אנחנו מקריבים הלילה זה לא נתפס.
כל הקרב הזה הוא מאבק בין האור לחושך, ואתה גם בתוך החושך הגדול הזה בעזה רצית להוסיף אור, ואפילו בתור לוחם מה שעניין אותך כשמצאת את החנוכייה היה להחזיר אותה לבעליה. האור והטוב שלך ינצחו את החושך את הטרור".
גם רב היישוב סוסיא, הרב אלטשולר, הדגיש את עשיית הטוב ומעשי החסד של מאור, ואת האור שהיה נסוך על פניו: "מאור ידע שאת הרע מנצחים רק בעשיית טוב, כל חייו הוא נלחם במלחמה הזו, הוא עשה עוד ועוד טוב כדי למגר את הרוע בעולם.
בתוך שלוש וחצי השנים שמאור וענבר גרו בסוסיא הצטרפתם בחודשים האחרונים לשרשרת רכזי הנוער של סוסיא, כולם כבר הכירו את מאור, את המדריך המחנך והאישיות שהוא היה, האהובה והאוהבת. רבים מהם נמצאים כאן ובשמם אני אומר לך מאור ולך ענבר תודה גדולה.
הנחמה האמיתי תהיה בהמשך עשיית הטוב במה שמאור השאיר לנו דוגמא וסמל. הוא לא רק עשה טוב הוא לימד אותנו שהרף של הטוב הוא גבוה יותר ואפשרי וצריך להגביה אותו בכל פעם מחדש. וככל שנעשה טוב ננצח את הרע וגם ננוחם".
אחיו הגדול של מאור, הרב יעקב לביא ספד לו ואמר: "אח אהוב וגיבור שלנו, אמא בחרה לקרוא לך מאור על פי הפסוק "לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש". אין בפינו מספיק מילים לתאר את הזכות שנפלה בחלקנו להיות אחים שלך ואת הזכות לגדול ולצחוק איתך בחייך, אין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתך. תמיד הייתי עם חיוך ונעימות ויצירתיות, אין אדם שלא הכרת והשארת בו חותם. את האור שלך אי אפשר להגביל, המשכת להאיר בחייך ללא גבולות.
"תמיד ידעת שהצבא הוא שליחות, כל שליחות עשית עם חיוך גדול על הפנים, אנחנו בטוחים שהיית בוחר ליפול מתוך משימה לאומית גדולה. נכנסת לעזה עם אור גדול על הפנים ועם החיוך המוכר שלך.
אבא ואמא אהובים, אשריכם שגידלתם בן כזה, שחינכתם אותו לתת ולעזור בלי גבולות מבלי לקבל כלום הכל מתוך ענווה וצניעות. עכשיו שאתה ליד הקב"ה מבקשים שתהיה מליץ יושר בעד משפחתנו ובעד עמנו, שיאיר את הדרך. נפרדים בכאב ובגאווה, יהי זכרך ברוך אח יקר וגיבור".
אחרונה עלתה להספיד אלמנתו ענבר: "מאור שלי, אהוב ליבי, אני לא יודעת מה בכלל להגיד ואיך להכניס למילים את האדם הענק שאתה.
בכל דבר שנגעת בו היתה ברכה וכמה אור היית לנו.
אין מי שהכיר אותך שלא אהב אותך.
יצא מהבית בשמחת תורה כדי להגן על העם והארץ, ידעת שאין מלחמה חשובה מזו.
כשבאת לבקר והיית עם הבנות אמרת לי שזה רק מחדד לך בשביל מה אתה נלחם, אני מבטיחה לך שאנחנו נשמור על הבנות, נמשיך את הדרך שלך נגדיל את האור שלך והלוואי ואני אוכל להיות קצת יותר כמוך.
עכשיו ליד כסא הכבוד תהפוך שם שולחנות כדי שיהיה לנו טוב כאן כי כל כך חשוך לנו עכשיו, אין בנו חרטה רק כאב עצום, לא היית סולח לעצמך אם לא היית נותן את כל כולך".
