בשיחה שקיים לאחרונה עם גורם במדינה ערבית, נשאל ראש המוסד לשעבר יוסי כהן אם לא היה ברור לו שמתקפה כואבת כמו שספגה ישראל תגיע בשבת, ואם ישראל לא הייתה צריכה להיות מוכנה יותר ביום המנוחה שלה. "אמרתי לו 'כן, לצערי אתה צודק. בשבת אנחנו צריכים להיות הכי ערניים'. ובמקום זה מה עשינו? בארגוני הביטחון הגדולים, פעמיים בשנה, בפסח ובסוכות, הם ב'הדממה'. במוסד אין דבר כזה. אם את שואלת על החזית הצפונית, אז זה מה שאנחנו צריכים לעשות שם, להפתיע. ביום חג, ביום בלתי צפוי. כשהם כואבים ביום השלישי, כמו שנכתב".
אתה עוד נותן מדי פעם דבר תורה בבית הכנסת?
"כן, לפעמים. האמת היא שבית הכנסת שלנו 'חטף' לאחרונה", הוא מוסיף. "יש לנו משפחות שכולות, כמו כולם".
בשבוע שעבר פרסם ה"וול סטריט ג'ורנל" פרטים על דיון שהתקיים בשבוע הראשון למלחמה בעניין מתקפת מנע מול חיזבאללה. במתקפה תמכו, לפי פרסומים, שר הביטחון גלנט וראשי מערכת הביטחון, והתנגדו לה ראש הממשלה נתניהו והשרים גנץ ואיזנקוט, שרק הצטרפו אז לממשלת החירום. שיחת טלפון של הנשיא ביידן דחקה גם היא בנתניהו, על פי הפרסום הזר, שלא לפתוח במתקפה בחזית הצפונית.
"למה שקרה ברצועת עזה בשבעה באוקטובר אין הסבר מבחינה צבאית", אומר כהן. "ארגון שהנשק הכי מתוחכם שלו הוא אר־פי־ג'י, מצליח כך מול מדינה שמה אין לה מבחינה צבאית, מבחינת אמצעי לחימה. הכול יש. ארגון הטרור חמאס הצליח בזכות ההפתעה, וזה צריך להיות גם הפתרון לצפון. מערכה שמבוססת על תקיפה מסיבית שמתחילה בראשי מדינה, לצורך העניין מדינת חיזבאללה ולא לבנון. כשאתה מפתיע אתה מייצר אפקט לא נורמלי בשלושת הימים הראשונים. אם רוצים לחסל את יכולות חיזבאללה או להתקרב למשהו שמפרק את היכולת הצבאית של חיזבאללה, הרי שלא צריך לעשות את זה היום, כשכולם בבונקרים. גם אז, בשבוע הראשון למלחמה, זו כבר לא הייתה הפתעה. מתקפה צריכה להיות בהפתעה־הפתעה. ממש כמו שעשו לנו".
"המזוודות היו טיפה בים"
כאיש מודיעין, איך זה קרה לנו? ידעתם איפה נמצא כל תקליטור בארכיון ההוא בלב איראן, וכאן?
"אני חושב שהשאלה המרכזית היא איך קרה שכל קווי ההגנה קרסו. הבעיה הגדולה של המודיעין הייתה בתרגום מעשי של תמונה קיימת. המידע היה, כנראה. אני כבר שנתיים וחצי לא חלק מהערכת המצב".
וגם אז, עזה לא הייתה באחריות המוסד.
"ממש לא הייתה בתוכנית העבודה של המוסד. למרות שפעם רציתי להיכנס לרצועת עזה, אבל זה די נמנע", הוא מעיר. "חמאס־חו"ל בהחלט כן הוגדר בתקופתי בתוכנית המוסד".
אם נחזור למהלומה שספגה ישראל, "הערכת המצב לגבי חמאס הייתה יותר מדי לקולא", אומר כהן. "אמרו שלא יקרה כלום, שהם לא יבואו. או שאם הם יבואו, מקסימום אלה יהיו עשרות מחבלים, ולהם נוכל".
אמרת בראיונות קודמים שמזוודות הכסף הקטאריות שהועברו לעזה היו בדיעבד טעות. אבל באופן מהותי יותר, יש בכלל מציאות שבה רווחה כלכלית יכולה להפחית רצון מוצהר של מי שאומר שהוא חפץ להשמיד את מדינת ישראל?
"אני חושב שכן. מלחמות רבות קורות בגלל 'הנחת המחסור'. אפשר לקרוא לזה קונספציה, ואפשר גם לקרוא לזה המדיניות של כל ממשלות ישראל שאני מכיר מ־1970 ועד אותה שבת. המדיניות הייתה: אם הם לא נלחמים, גם אנחנו לא. אם הם לא יתחילו, גם אנחנו לא ניזום. למעט קולות מאוד בודדים של שרים בודדים, שקולם לא נשמע או נשמע באופן חלוש, אבל בוודאי לא שכנע את כל הקבינטים. כל ממשלות ישראל החליטו את ההחלטות האלה".
אז אולי כולן טעו.
"חד־משמעית כולן טעו".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במוסף "יומן" של מקור ראשון
