הרכב מורחב של 11 שופטי בג"ץ קיבל הערב (רביעי) באופן חלקי את העתירות נגד חוק הנבצרות, וקבע כי החוק ייכנס לתוקף רק לאחר הבחירות לכנסת הבאה. פסק הדין ניתן ברוב של שישה שופטים נגד חמישה. שופטי הרוב הם הנשיאה בדימוס אסתר חיות, השופטת בדימוס ענת ברון, מ"מ הנשיא השופט עוזי פוגלמן, השופט יצחק עמית, השופטת דפנה ברק ארז והשופט עופר גרוסקופף. שופטי המיעוט הם השופט נועם סולברג, השופט יוסף אלרון, השופט דוד מינץ, השופטת יעל וילנר והשופט אלכס שטיין
ממלא מקום נשיא ביהמ"ש העליון, השופט עוזי פוגלמן, קבע בחוות הדעת העיקרית של דעת הרוב כי חוק הנבצרות לא ייצר נורמה כללית, לא כונן מאחורי מסך בערות, וביקש לשרת אינטרסים פרסונליים. לאור זאת קבע פוגלמן כי "יש לפנות לשלב השני של הבחינה בגדר דוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת – שלב הצידוק. בשלב זה הנטל עובר למשיבים (במקרה דנן, לכנסת ולראש הממשלה) להצביע על הצדקה לעיגונה של הנורמה בחוק יסוד – ונטל זה 'מושפע במידה רבה מהפגמים שזוהו בשלב הראשון ומיחסי הגומלין בין פגמים אלה ובין הצידוק שמוצע להם. כך למשל, אם בשלב הראשון נמצא כי הנורמה הרלוונטית אכן מתאימה לעיגון בחוקה מבחינת נושאה ורמת ההפשטה שלה, אך היא עוגנה במסגרת הסדר זמני על דרך של הוראת שעה הפוגע באופייה החוקתי בהיבט זה, כי אז על המשיבים להצביע על קיומן של נסיבות המצדיקות את עיגונה בהסדר זמני כאמור'. דומני כי אין חולק שהסדר הנבצרות מקומו בחוק יסוד – מדובר בהסדר שראוי מבחינת נושאו להסדירו בחוקה (והיה מוסדר בעבר בחוק היסוד, חרף עמימות ההסדר הקודם). בנתון לקביעה שהובאה לעיל בעניין שפיר, עלינו לבחון אם קיים צידוק לפגם, היינו, לפרסונליות שבתיקון. תשובת הכנסת וראש הממשלה נעדרו התייחסות של ממש לסוגיה זו (ראו סעיף 164 לתשובת הכנסת)".
"למעשה, ההצדקות האפשריות במקרה דנן חופפות כולן להצדקות הסובייקטיביות שניצבות בבסיס ההסדר הפרסונלי – לחוקק מיד על מנת למנוע קביעה (שיפוטית או מצד היועצת המשפטית לממשלה) כי נבצר מראש הממשלה הנוכחי לכהן בתפקידו – קביעה שהתבקשה במסגרת עתירות שהיו תלויות ועומדות באותה העת. צידוק מעין זה אינו עולה כדי "טעם עקרוני אובייקטיבי להצדקת הפגיעה" (עניין שפיר, פסקה 62 לפסק הדין של הנשיאה א' חיות). משכך, אני סבור כי התיקון אינו צולח גם את השלב השני בדוקטרינת השימוש לרעה בסמכות המכוננת ואין מנוס מן המסקנה כי בכינונו של תיקון מס' 12 עשתה הכנסת שימוש לרעה בסמכותה המכוננת", הוסיף פוגלמן.
נציין כי מדובר בשלוש עתירות, שבמקורן ביקשו מבג"ץ לבטל את החוק, ורק כסעד חליפי לדחות את מועד כניסתו לתוקף. אולם, לאחר הדיון המקדים הוציאו שופטי בג"ץ "צו על תנאי", במסגרתו הורו למשיבים לנמק מדוע לא ייקבע כי תחולתו של החוק תידחה, והוא יחול רק לאחר הבחירות לכנסת ה-26. החוק, כזכור, עוסק בשאלה מתי ניתן להכריז על ראש הממשלה כמי שנבצר ממנו למלא את תפקידו. עד לחקיקתו של התיקון לחוק יסוד הממשלה, לא הגדיר חוק היסוד מתי נחשב ראש ממשלה כמי שנבצר ממנו למלא את תפקידו. בעקבות כך עלו כפעם בפעם דרישות לקבוע כי נבצר מראש הממשלה נתניהו למלא את תפקידו, הן עקב כתבי האישום שהוגשו נגדו והן עקב הפרת הסדר ניגוד העניינים שנקבע לו.
התיקון לחוק, שנחקק לפני חודשים ספורים, מבהיר כי הכרזה על נבצרות של ראש ממשלה יכולה להיעשות רק מטעמים רפואיים או נפשיים. עוד נקבע כי נבצרות תוכרז רק באחד משני מקרים: אם ראש הממשלה עצמו הודיע שנבצר ממנו למלא את תפקידו, או לחילופין אם ההחלטה על הנבצרות התקבלה בידי שלושה רבעים מחברי הממשלה ואושרה תוך שלושה ימים על ידי שני שליש מחברי ועדת הכנסת. באם מדובר בנבצרות הנמשכת מעבר לשבעה ימים, נדרש גם אישור של לפחות 80 חברי כנסת בהצבעה במליאה. משמעות התיקון לחוק היא הוצאה מוחלטת של הסמכות להכריז על נבצרות מידי היועץ המשפטי לממשלה, שבעבר היה גורם בעל השפעה משמעותית בנושא.
נציין כי עמדתה המקורית של היועצת המשפטית לממשלה הייתה כי יש לקבל את העתירות במלואן ולפסול לחלוטין את חוק היסוד, זאת בטענה שמדובר בחקיקה פרסונלית המהווה "שימוש לרעה בסמכות המכוננת" של הכנסת. אולם לאחר שהצו על תנאי אותו הוציאו שופטי בג"ץ התברר כמצומצם יותר ביקשה היועצת לקבוע כי כניסת החוק לתוקף תידחה, זאת בתקווה שהכנסת תנצל את הזמן עד לכניסת החוק לתוקף על מנת לתקן אותו. לטענת היועצת, ההסדר אותו קבע המחוקק בעייתי, ומביא למצב שבו מדינת ישראח עלולה למצוא את עצמה לחא ראש ממשלה מתפקד בפועל.
