במהלך המלחמה בתוך רצועת עזה קורים אירועים ייחודיים שלא יכלו ככל הנראה לקרות במציאות אחרת: כך קרה לישראל כהן שגדל במשפחה חב"דניקית ותיקה מבאר שבע, ולאיתי רבץ, "חילוני למהדרין" כהגדרתו מנתניה. השניים שמשרתים יחד במילואים, באותו הטנק בחטיבת השריון, החליטו לחגוג לאיתי שלא עלה לתורה אף פעם, בר מצווה, כשיצאו מעזה.
"בגיל 13 ההורים שלי שאלו אותי אם אני מעוניין לעלות לתורה כמו אחי הגדול ועניתי שלא, זה לא עניין אותי יותר מדי", משחזר רבץ (28) בשיחה עם אתר מקור ראשון. "אני חילוני למהדרין וכך גם ראיתי את עצמי בזמנו, המעמד לא ריגש אותי והחלטתי לוותר על התענוג".
במהלך השנים התלבט עם עצמו אם להשלים את העלייה לתורה. "בשנים האחרונות התחלתי לקשר את עצמי יותר לזהות היהודית שלי, כנכד לניצולי שואה שנרדפו גם בברית המועצות. התחלתי להתעורר, והתלבטתי מתי, עם מי ואיך עושים את זה". הוא התייעץ עם המ"מ שלו. "גם באזרחות הוא חבר קרוב שלי ונורא עודד אותי ללכת בכיוון הזה".
איך הרעיון עלה?
"במהלך המלחמה מדברים הרבה ומעלים דברים אישיים. באחת השיחות סיפרתי על הרצון שלי לעלות לתורה, ישראל זרק באיזשהו רגע, "אין בעיה, נעשה עם המשפחה שלי". אני הסתכלתי עליו וזה הקליק שהיה לי חסר, שיהיה לזה עוד משמעות, הרגשתי שזה הדבר נכון באותו רגע. וקבענו שנצא אחרי המלחמה להשלים את הבר מצווה. כהן שהציע את הרעיון בפעם ראשונה אף עזר לרבץ להניח תפילין בפעם הראשונה בגיל 28. "ישראל לא דתי אבל כן מקפיד על הנחת תפילין", מציין רבץ. "כל פעם שראיתי אותו מניח תפילין ביקשתי ממנו, זה הוביל למצב שאחרי כמה ימים אני שאלתי אותו "הנחת כבר?"
המלחמה אמנם עוד לא נגמרה אבל החטיבה של ישראל ואיתי שוחררה, זה היה האות להתחיל לארגן את האירוע. "לפני שבועיים זה קרה, המשפחה של ישראל עזרו בארגון וקבלו אותי בזרועות פתוחות, סייעו לי לעבור את כל התהליך, ואפילו קבלו תרומה לתת לי תפילין. רציתי לעשות משהו נורא קטן, אבל כששלחתי תמונה בקבוצה של מהמילואים כולם התרגשו נורא והופתעו כי זה לא משהו שדברתי עליו, רציתי שזה יהיה מסע פנימי בשביל עצמי", מתאר רבץ.
גם ישראל עצמו התרגש מהאירוע. "זה בית הכנסת על שם אבא שלו והגיס שלו רב בית הכנסת. הוא חזר לתפילת שחרית במקום אחרי שלא היה שם כבר הרבה מאד שנים. גם בשבילו זה היה יום משמעותי, לא פחות משזה היה לי".
לסיכום מציין רבץ את ההפתעה למשפחה. "הם הופתעו מההחלטה אבל מאד תמכו, אבא של סבתא שלי מצד אמא היה סופר, משורר יהודי ליטאי, והוא נרצח על זה שהוא היה יהודי. סבתא שלי הגיע גם ונורא התרגשה, דקלמה שם את אחד השירים שלו, זה היה גם משהו מיוחד בשבילה. היא התרגשה מהמעמד והחזרה לשורשים".
