רעידת אדמה עוצמתית פקדה את מערב יפן בליל השנה החדשה השבוע, הרגה עשרות בני אדם, החריבה בתים ועוררה חשש להרס נוסף כתוצאה מרעשי משנה, גלי צונאמי ומפולות בוץ.
ליפן ישנה היכרות ותיקה עם רעידות אדמה. למעשה, היא בין המדינות הפעילות ביותר בעולם מבחינה סיסמית ומקום הולדתה של הסיסמולוגיה, או חקר רעידות אדמה. חקר גלי הצונאמי (מילה ביפנית שפירושה "גל" ו"נמל") גם כן החל כאן.
יפן מגיעה באופן קבוע לכותרות בינלאומיות בשל נזקים שקשורים לרעידות אדמה, ובעיקר האסון המשולש במרץ 2011 של רעידת אדמה בעוצמה 9.0, גל צונאמי ותאונה בתחנת הכוח בפוקושימה שהובילה לאסון הגרעיני החמור ביותר מאז צ'רנוביל ב-1986. אז שאלנו מומחים: מדוע יפן כל כך מועדת לרעידות אדמה?
פסיפס של לוחות טקטוניים
רעידות אדמה מתרחשות כאשר שני לוחות טקטוניים מתנגשים ואחד מחליק מתחת לשני, וכך משחרר פרץ פתאומי של אנרגיה. יפן יושבת על גבי ארבעה לוחות טקטוניים עיקריים, וזה הופך אותה לאחד המקומות עם הסבירות הגבוהה ביותר לפעילות טקטונית בעולם.
"ככל שיש יותר לוחות, וחשוב מכך, ככל שיש יותר גבולות לוחות שצמודים למדינה כמו יפן או חוצים אותה, כך תהיה יותר אינטראקציה בין הלוחות שבהם מתרחשות רעידות אדמה", אמר רוברט באטלר, פרופסור אמריטוס לגיאופיזיקה באוניברסיטאות פורטלנד ואריזונה. "אז יותר גבולות של לוחות פירושם יותר רעידות אדמה".
יפן וסביבתה מזוהה עם 18 אחוז מרעידות האדמה בעולם בגלל הטקטוניקה הפעילה הזו, הסביר סאקו קיטה, סיימולוג במכון הבינלאומי להנדסת סיסמולוגיה ורעידות אדמה באיבארקי שביפן.
יפן וטבעת האש
מדי שנה ישנן ביפן כ-1,500 רעידות אדמה חזקות מספיק כדי להיות מורגשות על ידי הציבור. למעשה, פעילות סיסמית כלשהי נרשמת בערך אחת לחמש דקות.
לא יוצא דופן שיש כל כך הרבה פעילות של רעידת אדמה לאורך האזור – שצורתו פרסה ומכונה לעיתים קרובות "טבעת האש" – שלאורך שפת האוקיינוס השקט ומכיל יותר מ-400 הרי געש פעילים. האזור משתרע מהחוף המזרחי של אוסטרליה ועד רוסיה המזרחית, ולאורך החוף המערבי של צפון אמריקה והחוף המערבי של צ'ילה.
זהו אזור פעיל גיאולוגית שבו רעידות אדמה, גלי צונאמי והרי געש שכיחים. כ-80 אחוז מרעידות האדמה והצונאמי הגדולים בעולם מתרחשים באזור זה, על פי המכון הגיאולוגי האמריקני ומרכז המידע הבינלאומי לגלי צונאמי.
גם טאיוואן והפיליפינים מועדות לפעילות סיסמית, שכן הן יושבות על גבי שלושה לוחות טקטוניים מרכזיים, הסבירה לוסי ג'ונס, סיסמולוגית שבילתה יותר משלושה עשורים במכון הגיאולוגי של ארה"ב.
ואף שהפיליפינים מאוכלסת כמעט כמו יפן, תשומת לב רבה יותר ניתנת ליפן בין היתר בשל התפיסה שיותר אנשים מושפעים מרעידות אדמה שם, הוסיפה ג'ונס. לדבריה, ההיסטוריה הארוכה של יפן בתיעוד וחקר ההשפעה של רעידות אדמה וגלי צונאמי, בשילוב עם ההכנה הנרחבת שלה לאסונות, הזינו את התפיסה הזו.
רעידת האדמה ב-1 בינואר
המיקום של רעידת האדמה ורעידות המשנה בשנה החדשה, בחוף המערבי של מרכז יפן, סמוך לאזור שבו התרחשו בעבר כמה רעידות אדמה גדולות בפנים הארץ, הסבירו מומחים. זה היה גם בצדו של ים יפן, או הים המזרחי, הנמצא בחופה המערבי של המדינה. זאת בשונה מרוב רעידות האדמה וגלי הצונאמי הגדולים ביפן, שמכים בצד המזרחי, שעל האוקיינוס השקט.
ובכל זאת, כמה רעידות אדמה גדולות פקדו את הצד המערבי בעשורים האחרונים, אמר רוברט גלר, סיימולוג ופרופסור אמריטוס באוניברסיטת טוקיו. "מעת לעת, יש רעידות גדולות מתחת לים יפן. רעידות אדמה גדולות ב-1983 ו-1993 היו האחרונות, עד זו שהכתה לפני יומיים", אמר גלר.
ישנן אינדיקציות לנוזל שעלה מעומק האדמה במוקד רעידת האדמה וייתכן שהביא להתפרצות רעידת האדמה ב-1 בינואר, אמר ג'וניצ'י נקאג'ימה, פרופסור במחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי לכת במכון הטכנולוגי של טוקיו.
תגובות לאסון ביפן
מניין ההרוגים ברעידת האדמה בשנה החדשה במחוז אישיקאווה הוא לפחות 62, לצד 100 מבנים וכ-1,000 בתים שנהרסו. יפן מודדת רעידות אדמה לפי כמה האדמה רועדת, לא לפי העוצמה. רעידת האדמה ב-1 בינואר נמדדה ב-7 בסולם העוצמה של יפן, הדרגה הגבוהה ביותר.
אפשר להשוות זאת למצב לפני מאה שנה, כאשר רעידת קאנטו הגדולה – שנרשמה בקנה מידה של כ-7 בסולם המודרני – פגעה בבירה טוקיו, והותירה יותר מ-105 אלף מתים או נעדרים וכ-80 אלף בתים נהרסו. רעידת האדמה ההיא הובילה לקביעת חוקי הבנייה המודרניים המשלבים סטנדרטים חדשים להפחתת הסכנות מרעידות אדמה.
עם כל רעידת אדמה גדולה, המדינה בחנה את הנזק ועדכנה את חוקי הבנייה שלה, כאשר העדכון הגדול האחרון ב-1981 הציג תקנים חדשים למבנים עמידים בפני רעידות אדמה לאחר רעידת אדמה גדולה ב-1978.
בחלקים מרוחקים ופחות עירוניים של יפן, כמו חצי האי נוטו שבו התרחשה רעידת האדמה ב-1 בינואר, מבנים רבים נותרו רגישים לנזק ולקריסה מכיוון שהם נבנו לפני 1981, אמר נובוהיטו מורי, סגן מנהל המכון לחקר מניעת אסונות באוניברסיטת קיוטו ביפן.
לאחר רעידת האדמה בעיר קובה ב-1995, הממשלה היפנית ביצעה שינויים בתגובתה לאסון שאפשרו לה לאסוף מידע תוך חמש דקות מרעידת אדמה, אמר גלר מאוניברסיטת טוקיו, ואיפשרה פריסה מהירה של אנשי סיוע.
